היי שוב,

 אז לא, אין לי סבא. מעולם לא היה לי אחד כזה. למרות שאני בטוח ששניהם היו אנשים ממש טובים. לפחות ממה ששמעתי. אבא של אבא שלי, שהגיע ממשפחה חרדית ושמרנית מאוד, היה מהמכובדים. נו, יש לזה שם מוזר כזה, לא זוכר, נקרא לזה, מכובד העדה. איש מבוגר מאוד, שכולם מכבדים ובאים להתייעץ איתו, סוג של שייח. אבי נולד מנישואיה השניים של סבתי.  אמא של אבא שלי ז"ל, התחתנה איתו כי היא הייתה כבר "מבוגרת מאוד" (בת 20 לערך). באותה התקופה זה היה נחשב לגיל מבוגר מאוד מבחינת כל נושא הנישואין, אז עשו לה שידוך, ובגלל שהוא היה איש מכובד והיא הייתה יפה מאוד, חיתנו אותם יחדיו והוא נפטר יחסית מוקדם. הייתה לו אישה קודמת, שהלכה לעולמה מסיבה שאינני יודע, והיו לו ילדים ממנה, וכשהתחתן עם סבתי ז"ל, הם הולידו את אבי, ועוד מספר אחים.

 אבא של אמא שלי ז"ל, היה ניצול שואה. הוא הגיע מפולין וסבתי היתה ועדיין, דור שביעי בארץ אך מקורותיה בספרד. אמא שלי אומרת שהוא היה בחור מאוד רגיש,עדין, שקט ומעניק, מתחשב ושאשתו עשתה לו את המוות בנוגע לכל דבר אפשרי. גידול ילדים, מחייה בבית, וכו. הייתה לו מחלת לב ולילה אחד הוא לא הרגיש טוב והזמינו רופא שהמליץ לו ללכת לבית חולים אבל אשתו (סבתי) אמרה לו "מה פתאום?! ומי יכין אוכל לילדים בבוקר? ומי ייקח אותם לבית הספר ולגן?" אז הוא נשאר בבית, ונפטר באותו הלילה מהתקף לב.

 קצת עצוב לא להכיר סבא, לא לדעת איך זה באמת מרגיש. גברים כאלה כשמתבגרים ויש להם נכדים ונינים, הם אנשים עם ניסיון חיים גדול מאוד, כי החיים שעברו היו ממש לא פשוטים (החיים של אף אחד לא באמת פשוטים). הם יודעים להתמודד, יש להם עקרונות, הם מאמינים במשהו, מאמינים בעצמם, ביכולת, מאמינים שהשיגו את המקום אליו הגיעו בכבוד. בזכות ולא בחסד. הכרתי סבא אחד. לא שלי. גם הוא היה ניצול שואה, סבא חכם, ומלומד מאוד, יידע המון שפות. הוא הסבא הראשון שהכרתי שנפטר אחרי אשתו במסגרת המוות הטבעי. הוא היה איש מדהים. 

אז זו הייתה הקדמה, על סבים. אם יש לכם כאלה, נצלו איתם כל רגע. נותרה לי סבתא אחת בחיים, אני משתדל להיות איתה עד כמה שאפשר,  שזה טיפה קשה. היא ממורמרת, ורוצה כל הזמן. היא תמיד רצתה, מצחיק- כשנהגתי לבקרה בהדיקות כשהייתי קטן היא תמיד היתה שואלת אותי מה הבאתי לה. (זה לא אמור להיות הפוך?) אבל מחזיקים חזק, ויושבים, ושמתי לה היום לק בציפורניים וזה היה מרגיע מאוד. ונחמד. היא לא רואה, היא מדברת אליי ומסתכלת לכיוון השני היא מצחיקה.

 אז מה זה באמת אומר להיות לויאלי.. חשבתי על זה במקלחת לפני כמה דקות עד שהגיע זרם סילון קפוא ומורט עצבים ונבהלתי מאוד. אז כיביתי מהר את המים ובעוד עורי הופך למבוּרווז קפצתי החוצה והתנגבתי מהר. אני חשוב שבזכות זה שאני נאמן כלכך הגעתי למקומות אליהם הגעתי. להיות נאמן. בצבא זה נחוץ. אם לא הייתי נאמן למערכת הזאת היא לא הייתה משיבה לי בצורה בה היא השיבה. היא תיגמלה אותי המון, והעריכה אותי. ובתמורה, מתוך מערכת יחסי גומלין, השבתי לה. זה היה שיר אהבה פשוט. פשוט, שיר אהבה. שהסתיים, וטוב שכך. להיות לויאלי למערכת צבאית מסתבר, יכול להיות דבר מתיש לפעמים. בייחוד כשהיא לא יודעת מנוח. וזה לא שזה בכוונה.. המציאות מכתיבה את הכללים כאן.

 מערוכת יחסים? אני לא יודע לשקר לאנשים. תמיד אומר לאנשים את מה שאני חושב בפנים, בלי מסכות, בלי רמזים מיותרים, בלי לסלף את האמת. וללכת עם מה שאני אומר עד הסוף. לשמור אמונים. ולא לחפור ולעסוק בדברים המיותרים. להשקיע עוד, ועוד, מיתוך ידיעה שזה מה שאני באמת מאמין בו, ורוצה בו, ואם יש משהו שמפריע, או שאני חושש ממנו, אני נוהג להגיד אותו, זו גם סוג של לויאליות. לבני אדם. להיות ישר וכנה עם עצמך לפני הכל, ובסופו של יום גם עם אנשים וחברים טובים אחרים שמסביב.

 "למטבע יש שני צדדים",  אמרו חכמנו ז"ל.

 ובנימה לויאלית זו, שיהיה לכולם לילה קסום,

 וסוף שבוע ניפלא, וזהיר בדרכים.

 ארטיסט.