חלק ממנו ממשיך להאיר את מסלול חיי

פלא!

 

פעמים רבות משווים שיר לילד.

כמו ילד, גם שיר יוצא אל העולם ואינך יודע לאן ילך, מה יעשה ועל מי ישפיע.

 

הראל ז"ל היה ילד והשפיע טובה גדולה על סביבותיו

הראל ז"ל היה גבר ונשאר ילד בן 21 אך חי בליבי ובלב רבים אחרים לאורך כל כך הרבה שנים.

 

פלא!

 

לעולם אינך יודע מה השפעת על אחר כשחייכת אליו לרגע.

לעולם אינך יודע מה טוב הבאת לעולם אפילו מבלי משים.

לעולם

 

 

פלא!

 

ואני חשבתי שלעמוד על במה ולשיר "דמעות הראל" אל מול המשפחה, החיילים, המכובדים והרמטכ"ל בישיבת ההסדר שנקראת על שמו זה השיא.

אני חשבתי...

 

פלא כבר אמרתי?

פלא!

 

את בנימין אסתרליס אני מכיר מספר שנים אבל רק לפני פחות מחודשיים נפגשנו לראשונה פנים אל פנים.

עד אז הכרנו, ודיברנו באופן "וירטואלי" כמו אנשים רבים וטובים שזכיתי להכיר מעל גבי המרשתת.

בזאת הפעם נפגשתי עם בנימין על כוס קפה כדי לדבר ולסער מוחות לטובת הפקת קליפ חדש לאחד השירים הקצביים מהאלבום "עומד, להשתנות".

תוך כדי מפגש, בין השאר, סיפרתי לבנימין את סיפורו המופלא של השיר "דמעות הראל".

בלי להניד עפעף בנימין התנדב להפיק קליפ ל"דמעות הראל".

"אתה בטוח?" שאלתי אותו. "אתה בטוח שאתה בטוח?" שאלתי שוב.

והוא הנהן בראשו, לוקח על עצמו ברגע פרויקט לא מתוכנן.

כך נולד לו קליפ לשיר "דמעות הראל".

 

טהור הוא הקליפ. נוגע בחיים הממשיכים מכאב עצום שלא יגמר לעולם.

 

פלא!

 

פלא היה לצפות בקליפ.

פלא היה לפגוש אנשים טובים לאורך כל הצילומים.

פלא היה לשמוע אחר כך מהמשפחה שצילמנו מבלי יודעים בשדה ליד המושב בו צולמו תמונותיו של הראל ז"ל המופיעות גם הן בקליפ.

פלא היה לפגוש אנשים טובים בכל ערוצי התקשורת שהסכימו לשדר את החומרים בהתראה כל כך קצרה.

 

פלא אבל לא מפתיע.

הוכחה נוספת ללב חי ואיכפתי המפעם בחזה האדם, יש סביבנו אנשים רבים, אנשים טובים, אנשים עם נשמה גדולה.

 

דמעות הראל

 

 

 

העבירו קישור זה הלאה:

http://youtu.be/jZh5qQGQ4Po?hd=1

הוסיפו חוליה להנצחת זכרו של הראל.

 

סגן הראל שרם הי"ד

נהרג חשוף בצריח בסיום פעילות מבצעית ברצועת הבטחון בלבנון.

בן 21 היה במותו

לאחר מותו הוענק לו צל"ש קצין שריון ראשי

לאחר מותו מנגינת חייו ממשיכה להתנגן בחוזקה

"חלק ממנו ממשיך להאיר את מסלול חיי"

http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=513852

יהי זכרו ברוך!

 

פלא!

 

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 8/5/2011 21:02, בקטגוריות זכרונות, מוסיקאלי, צבאי, אינטרנט, אקטואליה, צבא
14 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של קלינמן ב-1/10/2011 21:51

---

אף אחד לא רוצה למצוא עצמו במציאות של

"....

קלינמן, אתה רואה את האקדח הזה" מצהיר סיוון (שם בדוי) "הסברתי לדומיניק ולנוימן מה צריך לעשות לי איתו במקרה ו...".

חצי בצחוק, חצי ברצינות.

בדיחות והצהרות.

אף אחד לא רוצה למצוא עצמו במציאות של אלדד רגב, אודי גולדווסר וגלעד שליט.

... "

(נראה שכתבתי לפני עידן ועידנים)

 

וכמו לפני שנתיים, וכמו לפני שנה, אף עתה אין ולא יהיו הקופצים להחליפם במקום כאבם.

"אף אחד לא רוצה למצוא עצמו במציאות של אלדד רגב, אודי גולדווסר וגלעד שליט."

אף אחד לא רוצה שמשפחתו תהיה במצבן של משפחות רגב, גולדווסר, ארד ושליט.

אף אחד.

 

מאיפה חושבים? מהראש או מהלב?

מהיכן מרגישים? מהמצפון או מהשכל החושב?

כל החלטה שתלקח היא גרועה, במלחמה יש רק מפסידים, במלחמה יש רק מבוכים של אין ברירה.

אנחנו הבנו את זה כבר מזמן, השונאים שלנו ממשיכים לחשוב אחרת, לחשוב קטן קטן.

 

ברוכים השבים!

אחים יקרים, אלדד ואהוד.

ברוכה השוים!

יקרים יקרים.

ברוכים באשר תהיו.

כפי שתהיו, אהובים.

 

שמעת? ספרד אלופת אירופה! גברה על גרמניה!

אתה מבין אין ברירה... רק כך אפשר להסתכל לקרנית בעינים ולומר ולומר ולומ...

טפו! הגרמנים, מגיע להם! מצויין שהפסידו! 

אין ברירה אחרת... זאת המציאות... זאת הבחירה היחידה, אין...

סלט מעורב של אסקפיזם ומחשבה בהירה.

סלט של אמת מרירה.

 

לעזוב משפחה, לעזוב אישה, לעזוב ילדים, לעזוב  ולצאת למילואים.

אין מי שיערב לך שתחזור, כל הפרות הקדושות נשחטו מזמן, כל הפרות הקדושות הפכו שישליק עם הרבה בצל מטוגן.

אף אחד.

 

כל כך הגיוני הם כותבים, טיעונים טעונים, וראש המוסד איך שדבריו כל כך משכנעים.

 

ושוב, במציאות של שחור שחור מעורבב היטב עם קמצוץ של לבן,

אני נשאר עם "אף אחד", שתי ידייים לכתוב ופה אחד להתפלל: אוי, אנא עשה שיהיה פה כבר טוב.

<

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 30/6/2008 01:06, בקטגוריות זכרונות, מהורהר, אופטימי, צבא, פסימי, אקטואליה
20 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של עבריה ב-21/9/2008 02:55

---

כאילו כאן

- "ברוך הבא!, ברוך הבא!

הכנס, הכנס, אל פחד, אנחנו לא אוכלים כאן אף אחד!"

< "סליחה, אבל איפה בדיוק אני?"

- "זה בדיוק מה שבאתי להסביר.

כפי שכבר אמרתי: 'ברוך הבא!' קוראים לי אובדנאל ואני המלאך האחראי.

אני יודע שזה נראה קצת מוזר, אבל אתה כרגע בשלב הביקור הראשוני, אז באמת אין לך מה לדאוג..."

< "ביקור ראשוני? לדאוג? ממה לדאוג? מה זה בכלל המקום הזה?"

- "או, כמו שאומרים: 'שאלה מצויינת' דֶגי, אתה מרשה לי לקרוא לך דגי נכון?!"

- "יופי, אז כמו שכבר אמרתי  אני מלאך ומלאכים יודעים הרבה דברים ובמיוחד כשזה קשור לעבודה שלהם.

נראה לי שכמו שאומרים: 'טוב מראה עיניים מהסבר בלי שיניים'.

בוא אחרי, אני אעשה לך סיור מהיר ותבין הכל."

כפי שאתה רואה אתה נמצא בממלכת האובדים, המקום אליו מגיעים אלה שנשכחו לאורך השנים. 

לדוגמה, ברחוב הזה שלפנינו גרים חמשת הנמגרים."

< "חמשת המה?"

- "הנמגרים, אלה שהצילו את האינדיאנים מפלישת הסינים. תקופה ארוכה האינדיאנים סימנו נמגר לכל שלב בחיים, אבל הפלישה הלבנה מחתה כל זכר מהם, לכן לא פלא שאתה לא יודע עליהם כלום."

- "הנה, בוא נתקדם הלאה, בבקשה דרך כאן.

- ציינתי כבר שזהו רק ביקור ראשוני. הביקור הראשוני הוא חלק משינוי כולל שעברנו בעקבות תהליך הפקת לקחים שסיימנו בשנים האחרונות. למדנו שצריך לתת לעכל את האפשרות שהנה הנה הולכים להשכח ולכן כשמתחילה ההתפוגגות אנחנו מזמנים את הנוגעים בדבר לביקור ראשוני."

< "התפוגגות כלפי? הצחקתני? מאיפה יש לך מידע כזה מופרך?"

- "ובכן, הגענו!"

< "לאן הגענו?"

- "זה הבית שאנחנו מתכננים בשבילך. כפי שאתה רואה הוא נמצא ממש ליד הבתים של הכומתה האדומה, הנעליים האדומות, קיסם המדורה וגאוות היחידה.

אני גאה לומר שאנחנו לא חוסכים במשאבים. צבענו את הקירות בכחול ולבן, פיזרנו מנורות ברחבי כל הבית, אנחנו נדאג שיהיה לך המקום הנוח ביותר.

לגבי השאלה 'מאיפה לי המידע?' אני מציע שתסתכל נכוחה, האם בשנים האחרונות לא הצטרף אליך חבר חדש, flagi, של הדוד סם?

פעם רק אתה היית מתנופף בגאון, והיום?

אני מציע לך להיות ריאלי, ולחשוב איך לרהט כאן את הבית.

מי כבר משתמש בך היום?

אפילו בחגיגה האחרונה רבים רבים לא זכרו ולא רצו..."

< "ריאלי? 

מאז שנולדתי לא חלמתי להיות ריאלי.

נכון, יש כאלה שמחזיקים אותי וחושבים ריאלית.

לעומתם יש גם כאלה שמחזיקים אותי ברוח אופטימית.

ואפילו יש כאלה שמחזיקים ביד רפה.

אבל לכולם אני שייך וכל עוד העם שלי חי, אני חי.

זמנים קצרים של חוסר ודאות יבואו וגם ילכו, אבל אל דאגה לכאן לא תזכה לראות אותי מגיע..."

 

 

סקר שהתפרסם לאחרונה באתר האינטרנט מעמע.

 

מה הסיבה שבגללה לא תלית דגל ישראל השנה:

1. בגלל השחיתות.

2. בגלל הגירוש.

3. בגלל שאין שלום.

4. מה זה דגל?

 

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 1/6/2008 01:33, בקטגוריות מהורהר, פה ושם, אקטואליה, אופטימי
43 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-21/9/2008 02:15

---

לבנון השניה, נתינה ומנהיגות

 
"מה אתה אומר, גם אלירן (שם בדוי) הגיע? כל הכבוד!"
שבת בצהריים, נהג האוטובוס השקיע נסע בדרך לא סלולה והוריד אותנו קרוב לכל המהומה. מסביבנו רכבים, חיילים, קצינים, כולם מתארגנים. התחלנו לצעוד לכיוון הפלוגה שלנו מריחים את האווירה המהולה בקדחתנות של העושים ובשקט של אלה שיושבים מוכנים ומהרהרים במתקרב.
כשהגענו אל הפלוגה גילינו שרוב החבר'ה כבר הגיעו. היה מדהים לגלות שהיתה התייצבות של 105% מהאנשים. אלירן שתמיד חיפש תירוצים שישחררו אותו ממילואים, דומיניק שהיה בחו"ל וחזר במיוחד בשביל להתייצב, וכמובן שאר החבר'ה שפגשתי לאורך השנים האחרונות בתעסוקות ובאימונים, אנשים שעזבו אישה, ילדים, בית ועבודה, אנשים יקרים שלא שאלו יותר מדי שאלות, אלא קיבלו את הודעת ההקפצה שבמקום להציב אותנו בג'נין לתעסוקה יחסית שקטה הציבה אותנו במלחמה.
מרחוק אנחנו שומעים צפירות ולאחר מכן קרוב יותר את נפילות הטילים, נפילות שמזכירות לנו את נסיבות התכנסותנו.
כאן, בשטחי ההתארגנות, ברור לכולם שצריך לטפל בחיזבאללה, כולם מבינים שהמלחמה הזאת מוצדקת, שהמצב בגבול הצפון לא יכול להמשך כפי שהיה עד עכשיו.
הטנקים עומדים מסודרים, מוכנים, החבר'ה עובדים ודואגים ששום דבר לא יחסר ומחכים להמשך פקודות.
כולם מנסים לקלוט כל שבב ידיעה, כל זיק של הודעה. כולנו כבר שמענו והפנמנו את משמעות טילי הנ"ט, המטענים והשַמות שהם עשו במספר טנקים שכבר היו בפנים.
הלא ידוע מתגבש באופק ולובש גווני שחור, מלחמה.

o-k  
 
כה אמר המ"פ:
"חבר'ה, מחר אנחנו מתחילים אימון של יומיים, מתרעננים ומיד לאחריו נכנס ללבנון לעשות את העבודה שלנו".
"חבר'ה, מסיבות שונות שינו את ההוראות והאימון יתקיים עוד הערב במתקן אימונים אחר".
"חבר'ה, תכינו את הטנקים בעוד כמה שעות אנחנו זזים לגבול הצפון ללא אימון, זקוקים לנו".
"חבר'ה, שינוי בתוכניות רק מחר עולים לגבול, אני זז לפקודות נוספות".
 
כבר בשלב זה של הטרום לחימה השתאנו מהברבור, פקודות השתנו בחטף והבלגן התחיל לחגוג.
בסופו של דבר עלינו ללבנון מבלי להתאמן סומכים על יכולתנו ויודעים שניתן את כל שנוכל לשמירת המדינה שאנחנו אוהבים.

o-k 

"קלינמן, אתה רואה את האקדח הזה" מצהיר סיוון (שם בדוי) "הסברתי לדומיניק ולנוימן מה צריך לעשות לי איתו במקרה ו...".
חצי בצחוק, חצי ברצינות.
בדיחות והצהרות.
אף אחד לא רוצה למצוא עצמו במציאות של אלדד רגב, אודי גולדווסר וגלעד שליט.

o-k 


נכנסים!!!
יוצאים.
טלפון הביתה: "הכל בסדר".
נכנסים!!
יוצאים.
SMS הביתה: "ב"ה, בריאים ושלמים".
יושבים על הגדר.
הבלבול חוגג.
נכנסים!
יוצאים.
המג"ד חורק שיניים, מתוסכל מפקודות סותרות.
ככה לא מנהלים מלחמה.
אבל החבר'ה נותנים את כל הנשמה
 

 

שוב על הגבול, חלק מהפלוגה בפנים, חלק מהפלוגה הוחלף ומחכה להמשך פקודות, הסמ"פ ושאר הצוות שלנו יושב עם עוד טנקים ככח חילוץ גדודי ומתפלל שלא יהיה בנו שוב צורך.
צפירות, נפילות, יציאות תותחים שלנו, שקט. בהתחלה זה עוד הקפיץ אותנו עכשיו כבר התרגלנו.
"חבר'ה, קרה אירוע בכפר גלעדי, קטיושה נפלה על קבוצת חיילים, אני מבקש להתייחס יותר ברצינות לאזעקות ולתפוס מחסה בתוך הטנקים" מודיע הסמ"פ.
החבר'ה מתייחסים בכובד ראש לדברים ובעת צפירה נעמדים בצמוד לטנקים המגוננים, אף אחד לא רוצה לפגוע בחייו, במשפחתו.

צוות צילום מגיע למקום מראיין את החבר'ה, החבר'ה מתבדחים איתו ומספרים שאצלנו הדברים היו בסדר, הגדוד היה מוכן למלחמה.
אני יושב בשקט ולא מתערב, אין לי מה להגיד.
הצוות מסתובב בשטח מצלם, מראיין, מסיים לצלם ומתחיל להתקפל.
פתאום צפירה, החבר'ה עוזבים את מה שעשו וניגשים לטנקים, חלקם מתכופפים פנימה כמו מתחבאים מפני הקטיושות.
הכתב מסמן לצלם: מהר, מהר תתפוס את האפיזודה הזאת.
אני כועס, אם יראו את התמונות האלה בעורף מה זה יעשה לאנשים? יחשבו שהחיילים בגבול מפחדים, חוששים מהאויב וזה ממש ממש לא נכון.
הרגליים מריצות אותי מבלי שאוכל לשלוט בהן לחזית הצילום של המצלמה.
"מה שאתם רואים עכשיו..." אני אומר בנחרצות אל מול המצלמה "מה שאתם רואים עכשיו, זה את ההורים שומרים על עצמם בשביל הילדים שלהם".
הכתב מנצל את ההזדמנות ושואל אותי "מה דעתך? יש אמירות בעורף שהצבא לא היה מוכן למלחמה, יש בזה אמת?"
ההתלבטות היא גדולה, להגיד עכשיו כמה זה נכון, לספר על האוכל שלנו שהעברנו בפנים לח"ירניקים וראינו אותם רבים על פרוסת לחם, לספר על התסכול של כולם ובלגן הפקודות שמקיף אותנו או לשתוק ולתת הרגשה לעורף שהכל בסדר.
בחרתי לרמוז:
"אנחנו נמצאים כאן בשביל הילדים שלנו, בשביל תושבי הצפון, בשביל הילדים שלהם, אני מבקש ממקבלי ההחלטות שיחשבו טוב מה הם עושים איתנו, אנחנו נעשה ועושים את העבודה שלנו בנחישות ובצורה הטובה ביותר".
לא היה לי לב להגיד כבר אז בצורה ברורה: "אולמרט, פרץ וחלוץ לכו הביתה".

o-k

שוב הגיעה שבת, עבר שבוע של התשה, תנאי שדה, הרס"פ התותח הצליח לארגן לנו אוהל סביר לשהות בו, אנשים טובים הביאו לנו לאורך הימים האחרונים כל כך הרבה דברים טובים, איזה עם נפלא.
קבלת שבת.
בצדו האחד של האוהל החבר'ה ה"חילוניים" יושבים על ערימת הציוד ונחים, באמצע האוהל נורה דולקת שהשארנו בשביל  שאנשים יראו משהו בלילה ואילו בצדו השני של האוהל מתקיים מניין מאולתר.
אני ניגש להתפלל כחזן והנשמה צועקת אל הבורא.
"לכו נרננה להשם נריעה לצור ישענו"
כולם משתתפים בתפילה, בשירה, שופכים החוצה את אור הנשמה.
"צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית השם בחצרות אלוקינו יפריחו..."
אחד מהחבר'ה נושא דבר תורה לפרשת השבוע וכולם נישאים איתו.
בסיום התפילה באופן ספונטני ממשיכים לשיר ושומעים לאחר מכן את הדהוד הנשמה של החבר'ה בצדו השני של האוהל, הנה הקיבוצניק שר משירי ארץ ישראל, הנה חיוך בלתי מוסבר על פני אחר ושוב מתחילים הדיונים ברומו של עולם, רחוקים כל כך מעולם של לחימה.

מיד לאחר מכן כולם כאיש אחד ניגשים לעשות קידוש יחד עם המג"ד והוא מתוסכל מאחל לנו "שבת טובה", שבת של פריצה, קרבות ומלחמה, שבת של נחישות.
הוא מתוסכל מתוסכל ואילו אני עוד יותר מתוסכל וצועק בלבי את שאמרתי לו בסוף המלחמה: "שבת טובה היא שבת שלום, לא שבת של מלחמה".
 

 

אור וחושך משמשים בערבוביה.

ברור לי לחלוטין שמה שניצח את המלחמה האחרונה (כן, אני כן חושב שניצחנו) היא רוח הלחימה של דרג השדה. למרות הבלבול, למרות חוסר הציוד, למרות העדר הקו המנחה, למרות הכל, אנשים נתנו את כל נפשם למען עמם וניצחו את החיזבאללה שברח.

אנשים אלה, נשמות טהורות ורבות שמסביבנו, כולם ממשיכים לחנך את עצמם, בני משפחותיהם וסביבתם להמשך נתינה.

 

o-k

 אנשים.
אנחנו ראויים למנהיגים ראויים.
מגיע לכולנו שינהיגו אותנו מנהיגים בעלי שאר רוח.
מנהיגים שלא נגררים.
מנהיגים שחיים את עמם.
מנהיגים שאוהבים את ארצם ומדינתם בכל ליבם, נפשם, רוחם ונשמתם.
מנהיגים שנותנים את כל כולם.
מנהיגים!!!1 

"השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה..."

 

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 2/5/2007 20:22, בקטגוריות צבאי, ביקורתי, אקטואליה, ביקורת, צבא, שחרור קיטור
34 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-31/5/2007 15:48

---