אישקטן שר פוליקר

זהירות! קיטש לפניך...

 

o-k

 

כל שנה שוב מגיעה התקופה ואני עומד חסר אונים אל מול עצמי.

כל שנה מחדש אני ניצב תוהה, מחכך בפראות בפדחתי.

והמצב רק הולך ומחמיר עם חלוף השנים...

יום הולדת לזוגה קרב ובא ואני אנה אני בההעעע?

מה עושים?

מה קונים?

איך לא מתפדחים? (דבר ראשון לא לשכוח את התאריך!)

והעיקר מה הפעם מחדשים ?

 

שנה שעברה עשיתי הפתעה עם הילדים.

לפני שנתיים יציאה מהסרטים.

לפני שלוש שנים חבר נתן רעיון.

לפני כן...

והשנה? מה?

 

וכמובן שלא נדבר על המתנה 

(לא נדבר אבל נכתוב)

המתנה...

 

להלן מקבץ תגובות בנושא המתנה:

"זה...אהמממם.... נחמד..."

"מה אמרת שזה???"

"יש פתק החלפה?"

"השנה אל תקנה לי כלום, יש כמה דברים שרציתי לקנות..."

 

 

 

לאחר התלבטויות רבות החלטתי שהשנה אני אעשה משהו אחר שבא מהנשמה (ושנה הבאה אלוקים ירחם).

 

אחד הדברים (בין הדברים הרבים) שאני מודה לאשתי עליהם, זאת הנכונות שלה ל"ותר" עלי לטובת העבודה המוסיקאלית שלי.

לא פשוט שהבעל נעלם לשעות ארוכות בגלל השריטה שלו, במיוחד כשצריך אותו להשכבת הילדים, לארגון הבית או סתם כדי לדבר. ולמרות זאת אשתי שמחה בשבילי ונותנת לי את האפשרות להמשיך הלאה בפרוייקט.

 

בכלל קשה היא הדרך בה צועדים כל בני זוג באשר הם.

לפעמים אתה מוצא את עצמך עושה פניות לא נכונות וכל כך הרבה פעמים אתה לא באמת מסוגל להגיד בבירור את אשר על ליבך כי לא כל רגש או מחשבה הם ברי דיבור.

את הלך הרוח הזה שצץ אצלי פעמים רבות בחיים הצליח לכתוב יעקב רוטבליט כל כך יפה, וכשמוסיפים לזה לחן מדהים של יהודה פוליקר לא נותר לי אלא לומר אמן.

 

אז השנה החלטתי שאני עושה הפסקה קצרה בהקלטות, ובליווי קלידים בלבד של עמיחי הדגול מקליט לאשתי היקרה את השיר הזה מכל הלב.

שוב מזל טוב ליום הולדתך ה-18 יקירתי...

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 27/6/2006 19:11, בקטגוריות מוסיקאלי, ש שמ שמח
71 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-6/9/2006 14:05

---

4 דברים

אז ביליו החליטה להתעלל בי ובכם ולכן לא נותר אלא לסבול בחושך בשקט

 

o-k

 

ארבעה דברים שאינכם יודעים עלי:

1. אני גרוע בפוסטים מסוג כזה.

2. אני לא באמת בן 79.

3. שם המשפחה שלי הוא באמת קלינמן

4. אני אוהב לשיר.

5. אני קורא סלקטיבי

6. אני לא יודע לספור כמו שצריך.

7. אני תמיד אומר אמת.

8. 7 לא נכון.

 

ארבעה מקצועות בהם עסקתי בחיי:

1. מלאכה - זרקנו שופינים על המורה.

2. חשבון - הקבצה א2 שולתת!!!1

3. תורה - איך הייתי יודע אחרת מי זה אברהם אבינו שכולם כל הזמן מזכירים.

4. נביא - כבר אז כיבוש היה בכותרות.

 

ארבעה סרטים שהייתי רואה שוב ושוב:

אני חי בסרט אחד ארוך שחוזר על עצמו...

 

ארבעה מקומות בהם גרתי:

1. חיפה.

2. רחובות.

3. גולן.

4. כאן.

 

ארבע סדרות טלוויזיה שאני אוהב:

1. קישקשתא - "אני מוכשר?! מה פתאום?!" (ותודה לרמה וhoney).

2. רחוב סומסום - כי "אני רוצה להיות שם ולא כאן" (ותודה לכמעט דוסית).

3. Xman - כי בכולנו יש מוטאנט שמתחבא עמוק בפנים.

4. החדר של חני - כי כל העולם חדר אחד גדול וצריך ללגום קצת מתקתקות ותמימות מדי פעם.

 

ארבעה מקומות בהם הייתי בחופשה:

1. שבת עם המשפחה.

2. תפילה.

3. מוסיקה טובה.

4. מקומות של הרבה אהבה.

 

ארבעה אתרי אינטרנט בהם אני מבקר על בסיס יומי:

1. ישרא.

2. Google.

3. פורטלים.

4. כאן.

 

ארבעה דברים שאני אוהב לאכול:

1. ג'אנק פוד.

2. בשר.

3. ג'אנק פוד כבר אמרתי?

4. סלט

 

ארבעה מקומות שהייתי מעדיף להיות בהם עכשיו:

1. במיטה.

2. בהופעה מוסיקאלית שווה.

3. בבית המדרש.

4. בטיול.

 

ארבעה קורבנות שלדעתי יענו על השאלות הללו: (אבל לא חייבים)

1. אליה - בפוסט מתוק ומשעשע .

2. רמה - בפוסט משעשע וחמוץ מתוק.

3. לי - מי אני ומה שמי?

4. בן הצבי - אני בטוח שיצליח להוציא מעז מתוק הרבה יותר טוב ממני.

עוד מישהו רוצה?

 

"מה שאתם אמורים לעשות… ובבקשה לא להרוס את ההנאה. העתיקו את כל הטקסט, צרו בלוג משלכם (אם אין), הדביקו את הטקסט, מחקו את התשובות שלי, והקלידו את שלכם. פרסמו את הפוסט. התיאוריה היא שתלמדו דבר או שניים אחד על השני. "

 

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 25/6/2006 19:33, בקטגוריות ש שמ שמח
36 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     4 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-27/6/2006 23:04

---

אין לי מה ללבוש!

"אין לי מה ללבוש!"
המנטרה שהיתה ותשאר תעלומה אחת גדולה לכל הגברים.
אומרים שלפני מספר מאות שנים סיני זקן אחד מצא את התשובה,
חבל רק שעקבותיה אבדו בין מאות חליפות הבגדים של אשתו...  

 

אשתי: מה קורה?

אני: עוד רגע (סיבוב) איך זה נראה?

אשתי: מצויין. יאללה, זזים?

אני: רגע, החולצה הזאת לא מוצאת חן בעיני. אני חושב שאחליף אותה ללבנה עם הנצנצים שקניתי בל"ג בעומר לפני שנתיים אחרי שחזרנו ממירון ועצרנו לשתות בקניון ורמי אמר שכדאי לנהוג אחרי שנחים קצת, אבל אני אמרתי שזה לא נכון כי העייפות תמשיך בכל מקרה ולכן כדאי כבר לצאת לדרך ובכביש ראינו... (סיבוב) איך זה עכשיו?.

אשתי: אה? בסדר, לא זוכרת, מה? אני מחכה, קדימה.

אני: איך?

אשתי: אמרתי שנחמד?

אני: רק נחמד??? לא יפה?! אוף, אין לי מה ללבוש!

אשתי: לא, לא, לא... זה נחמד מאוד!

אני: לא, זה לא יפה. ככה את אמרת! רגע, אני מחליף לחליפה של החתונה כי אין לי שום דבר אחר מתאים.

אשתי: טוב, אני מכניסה בינתיים את הילדים לאוטו.

אני: בסדר גמור, אני מיד מצטרף.

אשתי (חוזרת אחרי 15 דקות): מה קורה?

אני: אני מתלבט לגבי הצבע של העניבה. נראה לך שכדאי לקחת את הכחולה עם העננים שמתאימה לסנדלים או את הירוקה עם הפרחים שמתאימה לנעליים החומות?

אשתי: האדומה.

אני: את בטוחה? כי הייתי איתה בברית של ריקי, ומשה היה שם ואולי הוא יזכור...

אשתי: טוב, אז הכחולה.

אני: אבל אני לא אוהב את הצבע הזה.

אשתי: אז למה אתה שואל אותי בכלל?

אני: אז את מי אני אשאל?

אשתי: הילדים כבר באוטו! אתה בא?

אני: רגע, איך הכיפה?

אשתי: כרגיל, מהממת! זזים?

אני: אני עדיין מתלבט אם לקחת את הכיפה הלבנה עם הדוגמה העדינה בצדדים או את הכיפה האוף וויט עם השוליים הפרחוניים... מה נראה לך מתאים?

אשתי: הלבנה.

אני: אה, טוב.

אשתי (בשקט לעצמה): ברוך השם.

אני: שמעתי אותך! זה מאוד מעליב. זה שאין לי מה ללבוש זה גם אחריות שלך...

 o-k

אני חושב שאני מעדיף להשאר בצד השני של הנלבש.
(כל קשר בין המציאות לכתוב בפוסט זה הזוי בהחלט...)

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 11/6/2006 02:24, בקטגוריות מהורהר, ש שמ שמח
45 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של קלינמן ב-21/10/2009 23:28

---

לכבוד מר קלינמן
אחד הבילויים האהובים עלי הוא המפגש היומי והקבוע עם תיבת הדואר. לא, לא תיבת הדואר האלקטרוני, פה אין מפגש (אני מחובר אליה באינפוזיה) כוונתי לדואר ישראל. כן כן, יש עדיין חיה כזאת.
כמה כיף לדעת שיש מי שאוהב אותי!
כל כך משמח לראות שיש עדיין מי שמשקיע כסף ושולח דואר במיוחד בשבילי.
הרי אין כמו חשבונות חשמל / מים / בזק / ארנונה / סלולר / פירוט כרטיס אשראי / וכו' / וכו' / וחולה, לרומם עד תחתיות את נפשי וארנקי.
יתרה מזאת נפשי משתוקקת ומתרוננת בקרבה כאשר מגיע חומר פרסומי מרענן (פליירים בלע"ז). 
איך הייתי מסתדר בלי פליירים?
הרי זאת שמחה לעיניים וחגיגה לפח.
העיצוב המזעזע, התוכן הרצוף בסימני קריאה וקריאות מבצע!!!!!! מרווה את נפשי ההומיה.
מזמן לא יצא לי לבקר בסלון של שרה כדי לעשות צפורניים (29.9% הנחה).
ואיך לכל העגבניות והמלפפונים הייתי יכול לדעת שאבי רוצצשקוילי הוא החשמלאי הכי עמין בסביבה, ללא הפליירים?
שלא נדבר על ברכת המזון עם איורים של מוטי הסנדלר. "מוטי נעלי איכות נא לשמור על קדושת הגליון".
כככל ידועה היא הסגולה המיוחדת של דוורנו דכללעשכ"א שיש לבצע את דחיפת היד אל תוך תיבת הדואר ולנענעה ימינה ושמאלה, להתקע במשיכה החוצה (כשועל שהשמין מענבים בכרם), להתאמץ, ולא לשכוח לקמט את המקומט בשליפה הסופית. 
מקובלנו, שהמוציא ידו בצורה כזו, הרי שזוכה לצעוק: "אוי לא! למה הדוור הזה לא יודע לקרוא! כתוב פה: אין לקמט! צילומים עדינים!"



 
אבל מה שתמיד מפתיע ומבדר אותי ביותר אלה שמות המשפחה הרבים שמונחלים לי ע"י השולחים השונים.
כן, אני מבין ש"קלינמן" זה שם משפחה קשה לכתיבה ולכן בצבא מתעקשים לקרוא לי: "מר קליירמן". אבל אני לא מבין למה הם מתפלאים שאני אף פעם לא מאשר להם את הצו (ובכל זאת מגיע למילואים ).
מעבר לזאת, נראה שלמחשבי הבנק נדרש תכנות מורכב של נוסחה פיננסית כבדה, אחרת לא ברור לי למה למרות כל בקשותי החוזרות והנשנות כל כך קשה לשנות את שמי מ"קנליימן" ל"קלינמן" .
אבל השיבושים הנפוצים ביותר שכבר נמאס לי לתקן, הם: "קלימן" ו"קליינמן" (ומגדילים הדוייסים לעשות ומוסיפים קו מפריד ליוד הרומזת על שם השם שבכלל לא אמורה להיות שם ).
לא עוד חברים!
לא קוראים לי: קליימן (שכחתם את הנון וגם הוספתם יוד!)
ולא, לא קוראים לי: קליינמן (הוספתם יוד מיותרת!)
אני גאה בשם משפחתי.
אבקש לזכור, ולתקן מכאן ולהבא בכל המסמכים ומסדי הנתונים: קלילמן,
כלומר: קליינשמן
.
.
.
קלינמן!

o-k
שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 4/6/2006 18:38, בקטגוריות ש שמ שמח, פה ושם, ביקורתי
43 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של עקרת בית נואשת ב-7/6/2006 15:27

---

10 כללים על 10 כללים

 

לאחר מחשבות ודיונים מעמיקים ביני לבין אנוכי בשאלה כיצד גמני יכול לתרום לקהילת הבלוגרים, הריני להביא לפניכם את 10 הכללים הנחשבים, השולתים!!1 והשווים ביותר לכתיבת 10 כללים. 

ממשו כללים אלה ואני מבטיח לכם שכתבתם 10 כללים ((ע"ר), יש לקרוא את פרטי התקנון ולסמן V במקומות הנכונים).

 

1. כתבו את הכללים השווים בהתחלה.

הסבר: זה מה שתופס את העין, זה מה שזוכרים הקוראים לאחר מכן.

כתבו שני כללים שהם השוס, שאר הכללים זה רק כדי למלא נפח בפוסט שיראה רציני (ועכשיו נראה אתכם לא זוכרים מה הכלל הראשון ).

 

2. לא משנה מה נושא הכללים, חובה לכתוב כלל אחד לפחות התוקף את תופעת/כתיבת הפאקצות.

הסבר: מיד יהיו לכם בעלי ברית רבים שיהללו וישבחו אתכם.

שימו לב שבאופן פראדוקסלי פאקצות רבות יחשבו שכתבתם בעדן ויגיבו בהמוניהן (100מם, כנסי לשלי).

 

3. אפשר לכתוב כלל כאן אבל ממילא לא תזכרו אז בשביל מה להתאמץ.

 

4. אם נגמרו לכם הרעיונות (כמו שקרה לי עכשיו), תמיד אפשר לכתוב כלל שקוטל סגנון עיצובי.

הסבר: זה לא משנה שאתם לא מבינים כלום בעיצוב, הרי על טעם ועל ריח אפשר הרבה להתווכח (נראה מישהו שיוכיח שלבן על לבן זה לא קריא).

 

4. לפני פרסום הכללים דאגו לכתוב פוסט כלשהו שכתוב בסגנון הפוך מהכללים שכתבתם.

הסבר: הכינו תשובה שנונה. כשתקבלו תגובות בסגנון: "אבל לא כתבת ככה" תוכלו לחייך מתחת לשפמפם ולענות בשנינות המאפיינת אתכם כל כך.

 

4. לא חייבים באמת לכתוב 10 כללים כפי שרשום בכותרת.

הסבר: תמיד אפשר להתחכם בסגנון "אלה 8 כללים אבל הם שווים הרבה יותר מ-10" או "זכיתם בכלל בונוס".

 

22. כתבו הקדמה תמציתית וברורה מדוע אתם כותבים את הכללים וכיצד הם מהווים שירות לציבור.

הסבר: אל תשבחו בשום פנים ואופן את הכללים שכתבתם זה יגרום להרמת גבה ולמחשבות שאתם סנובים החושבים את עצמם (מה שנכון).

 

11. זכיתם בכלל בונוס.

  

 

 

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 25/5/2006 17:25, בקטגוריות ש שמ שמח
21 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-28/5/2006 18:59

---

קנינו, קונים, נקנה...
אתמול זוגתי שתחיה התקשרה אלי לעבודה והודיעה לי שהגיע הזמן ואין ברירה.
הכנתי את עצמי לגרוע מכל, ואכן הוא בא...
"קלינמן, חסרים מצרכים. הגיע הזמן לעשות קניות!"
כמו כל גבר טוב הבטחתי לה שאין שום בעיה לחיות על לחם ושוקולד, ושממש אין שום צורך עכשיו בקניות, מה עוד שאת רוב החג לא נעשה בבית, אז ממש לא כדאי להוסיף חמץ עכשיו.
היה ברור לי שאני נשמע הגיוני, שקול וצלול (כהרגלי), אלא שאז נשלף טיעון המחץ: "השוקולד למריחה נגמר!"
ולפני שהספקתי להשחיל מילה (ולהגיד רובינזונוסוס קרוזינוסוסוסססססססס), נקבע המסמר האחרון: "...וממש אין לך מה לבנות על פת לחם חרבה, הילדים חיסלו הכל! אפילו מהמלח לא נשאר גרגר לפליטה!"
מיד הצהרתי שידי מונפות אל על, וקבענו שבערב אני אחזור מהעבודה ונצאה כל המשפחה לזולפה לבילוי משמח (של אשתי והילדים) לקנות את כל מה שנחוץ, עד שתאמר אשתי די (ואני אצרח וי וי וי).
מיד לאחר שיחת הטלפון אחזתי את ראשי בידי, קמתי ונגשתי הצידה כדי לבצע את טקס המדיטציה הנדרש:  
"זה רק קניות בסופר, היא אמרה כמה דברים קטנים, אין צורך להתרגש,
זה רק קניות בסופר, היא אמרה כמה דברים קטנים, אין צורך להתרגש,
זה רק קניות בסופר, היא אמרה כמה דברים קטנים, אין צורך להתרגש
..."
מאושש חזרתי לעבודתי סמוך ובטוח שבערב הכל יהיה סבבה, "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה".
 

o-k
 
ערב, כולם ישנים, רק שמשון ויובב ומשפחת קלינמן לזולפה נוסעים.
הגענו לכניסה ולפני החניה משתרך לו פקק תנועה.
איזה ישנים ואיזה נעליים כל עם ישראל בקניות.
זוגתי שתחיה, באומץ ירדה מהרכב, ושמה פעמיה לקנות זוג נעליים לילדה ואילו אני נשלחתי להתמודד במירוץ "חנה וזכה".
וככה בערך זה הלך:
הבכור: "אבא, הנה שמה יש חניה.."
אני: "איפה?"
הבכור: "כבר תפסו..."
אני: "הנה ח..."
אני: "...יאא אללה לה לה לה, היא כבר נתפסה"
הבכור: "אני רואה שם מישהו עם עגלה, הם כנראה יוצאים..."
מיד כיביתי אורות, העברתי להילוך חרישי, ועקבנו אחריהם בשקט בשקט כדי שלא יתחרטו.
כדי ששאר הרכבים לא יוכלו לגלות את מיקומנו, הפעלתי מיסוך ערפל והמשכתי במעקב בריכוז רב.
הם חנו בצד השני של החנייה, מרחק 2 קילומטרים מזולפה, אבל למי אכפת סוף סוף חניה!
שעה לאחר מכן, כשהם סיימו להעמיס את כל ארבעת העגלות ויצאו, נכנסו בבטחה אל תוך ה"מנוחה" והחניה.
 
כשיצאנו מהרכב שמנו לב לתופעה מוזרה.
לכל משפחה שיצאה מהסופר נלוותה משפחה אחרת מלווה.
"וואלה", אמרתי לבכור: "בטח מנהג חדש לכבוד פסח".
נגשנו לקחת עגלה.
יותר נכון נגשנו לקחת אין עגלה.
באותו רגע חלחלה לתודעתי ההבנה, משפחה מלווה = משפחה בעלת עגלה.
מיד התקשרתי לאישה והודעתי לה, שבנתיים עד שהיא תסיים לקנות את חנות הנעליים ואת כל חנות הבגדים שלידה, אני אנסה כוחי במציאת עגלה.
הזוגה חיזקה את ידיי וציינה שאוטו טו היא מצטרפת אלי.
 
אני: "סליחה, אפשר את העגלה אחרי שתפרקי את המצרכים?"
קונה (עם חיוך מאושר): "מצטערת הוא היה לפניך" (מצביעה על ז'לוב עם חמסה ומבט מאיים).
 
מיד הבנתי שזה לא עסק וכדי למצוא עגלה יש צורך לגדל אותם כשהם קטנים.
ישר הצטרפתי לז'לוב שהרגע קיבל את העגלה שרציתי, תוך כדי שאני הודף הצידה את עשרים הקונים הפוטנציאלים הממורמרים שהגיעו באותו רגע למסקנה זהה לשלי.
יאמר לזכותו של שמחה, (שוב נפלתי למדבקות מדבקות) שהוא ממש אחלה גבר.
למרות הפיתויים בדרך (מה אתה הייתם עושים אם היו מציעים לכם 100$?), ולמרות האיומים שסוננו לעברנו מכל עבר, מילה של שמחה זו מילה!
גיליתי ששמחה בא עם רשימה מוכנה מאישתו וביחד עברנו ובחרנו את המוצרים אחד אחד (בירקות המלצתי לו לקנות חסלט, אתם יודעים בלי ברחשים וכאלה, ובמעדנים הסכמנו שמילקי שולת!!!1).
3 שעות לאחר מכן היינו בחניה, פרקנו את המצרכים לרכב שלו, החלפנו מספרי טלפון וקבענו להפגש ולעשות מנגל ביחד ביום העצמאות. 5 שקלים החליפו ידיים וזהו (אני לא מאמין) בשעה טובה עמדה לרשותנו עגלה.
אשתי ,עזר כנגדי, התקשרה והודיעה שהיא כבר מסיימת את הקניות בחנות הכובעים, ושאני יכול להתחיל בינתיים את הקניות. היא כבר תעדכן אותי דרך הטלפון הנייד מה לקנות, עד שהיא תצטרף אלי.
שניה לאחר מכן הבהב לי אחד הרכבים והנהג שאל: "סליחה? אתה יוצא?"
אני: "כן, אבל עוד 5 שעות בערך..." 

 

 
4 שעות לאחר מכן...
 
"קופה לי, קופה לי, קופה לי חביבה"
הצטרפתי לתור של קופה 23.
 
אני: "סליחה, אתה אחרון?"
קונה: "לא, התור מתחיל משם" (מצביע לכיוון הגבינות והחלב, מרחק של 20 מטר אחורה).
אחרי שבלעתי את הרוק וגם כמה כדורי הרגעה, נגשתי עם הילדודס אחורה.
אשתי ניגשה לבצע השלמות ואני התחלתי להגיד תהילים.
מזמור א
מזמור ב
מזמור ג
.
.
.
מזמור קיט
מזמור קכ...
...בשעה טובה עמדנו בתור משפחה אחת לפני הקופאית.
למזלנו למשפחה שעמדה לפנינו היו רק 3 עגלות.
קופאית: "מפתח ל-23"
אני (צועק בלחש או לוחש בצעקה, כבר לא זוכר): "אוי לא..."
קופאית (בטלפון, כנראה לקופאית הראשית): "הקוד לא עובר".
לקוחה שלפנינו: "לא משנה, נוותר על זה".
קופאית (מתעקשת): "מה פתאום?"
מחכים למפתח (זה בכלל כרטיס, מישהו מוכן להסביר לי למה הם קוראים לזה מפתח).
מחכים.
עדיין מחכים.
שוב מוכרז: "מפתח ל23"
הילדים כבר הספיקו לגמור את כל הביסלי הכשר לפסח, את הצ'יפס וגם את לחמניות החמץ שתכננו למשך השבוע הקרוב.
מחכים.
אשתי היקרה ממלאת בפעם השלישית את מה שהילדים חיסלו.
ממתינים (אולי זה יעזור במקום לחכות).
צפירות רמות נשמעות מכיוון הגבינות והחלב.
מחכים (ההמתנה לא עזרה).
מחכים.
בשעה טובה הגיעה בעלת מפתח הגאולה...

o-k
 
רבות ונפלאות עוד עברנו בדרכנו אל הרכב ועד שיצאנו את החניה, אבל החיוך מפני לא מש ולא זע (כי כל השרירים היו תפוסים ומקובעים).
וכך בשתיים, שתיים ושלושים בבית משפחת קלינמן השפוכים פינו (אני, אבל רק ככה זה מתחרז לי עם השיר גבעת התחמושת) את כל המצרכים, מהרכב הבאאיתה.
ולי בשעה טובה נמצא השוקולד למריחה, עד לפעם הבאה...
 
שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם.
קניה נעימה!
 

o-k
שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 6/4/2006 14:22, בקטגוריות ש שמ שמח
41 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של קלינמן ב-24/4/2014 22:07

---

היום דיאטה - עוד יום בחייו של אכלן
23:55 אתמול
זהו החל מעכשיו דיאטה!
יותר לא מחר דיאטה, אני דוגל בעכשיו דיאטה!
אני הולך לישון ומחר בבוקר יום חדש.
מחר בבוקר אני קם אדם חדש!!!!!1
 
3:33
לא יודע מה העיר אותי.
חייב איזה כוס קולה עם חתיכת עוף קטנה להרגע.
המשך לילה טוב וחלומות פז.
 
6:00
בוקר טוב, יום חדש.
כמה טוב לשמור על כל מה שנכנס לפה!
הלאה הכרס, ברוכים הבאים ריבועים ריבועים!
 
7:30
מכין כריך עשוי מלחם קל עם מצע חסה רענן לעבודה.
 
7:34
מצרף גם תפוח כדי לסיים את הארוחה עם משהו מתוק.
 
8:52
כוס קפה במשרד.
רק כפית סוכר חום!
טוב בד"כ אני שותה עם שתיים אז שיהיה אחת וחצי.
לא בטוח אם חצי הכפית נשפכה כמו שצריך לכוס.
נוסיף עוד קצת סוכר, ממש לא רוצה לשתות קפה מר.
 
9:02
ישיבה עם הבוס.
מציע לי עוגיות.
"לא תודה אני בדיאטה"
(חיוך, יש עמדתי בזה ואפילו אמרתי את ה-"מילה" בצורה מפורשת!).
 
9:04
רק חצי עוגיה בשביל הטעם והקפה.
 
9:05
לא יפה להשאיר פירורים על השולחן של הבוס.
נסיים את העוגיה הזאת ודי.
 
9:07
עוגיה בטעם חדש, קינמון עם גבינה, איך אפשר לא לטעום?
 
9:07
ממש טעימה העוגיה הזאת.
נקנח בעוד אחת ודי.
 
10:30
ארוחת בוקר.
אחלה כריך יצא לי.

 

 
 
10:32
אני רעב!
 
10:35
לא מעניין אותי שאני רעב!
 
10:36
את הבטן שלי לא מעניין שאותי לא מעניין שאני רעב!
 
10:40
לא הולך לקפיטריה!!!!
 
10:44
קפיטריה?
איך הגעתי לכאן לא יודע?!
 
10:45
אני אקנה רק את העוגית הקטנה!!!
 
10:46
טוב, הקופסה עם העוגיות הקטנות.
אבל לא יכנסו לפי יותר מחצי תריסר עוגיות.
את השאר אני שומר למשך השבוע.
 
10:55
אחלה עוגיות.
חבל שנגמרו כל כך מהר.
 
13:00
ארוחת צהריים.
היום אני אוכל חלבי.
סלט עם קצת גבינה רזה.
 
13:07
אני והחבר'ה יושבים בחומוסיה של אבו יוסוף.
חומוס זה פרווה לא?
אחלה פיתות יש לאבו יוסוף!
אני הכי אוהב את הלאפה של אבו יוסוף, חמה חמה הישר מהתנור.
כמה טוב שיש חברים.
 
13:40
על כוס קפה שחור מתוק מתוק גיליתי לחבר'ה שאני בדיאטה.
 
13:41
החבר'ה מרגישים נקיפות מצפון שסחבו אותי לאבו יוסוף אז הזמינו לי גלידה לקינוח על חשבונם (רק 42% שומן).

 
14:50
מי משאיר ככה קרקרים בפינת הקפה?
אני אקח רק שניים, בשביל הטעם, הרי אני בדיאטה.
 
14:55
נשארו עדיין קרקרים.
השומשום הזה היה ממש מוצלח.
לא יפה להשאיר את החבילה הזאת מוזנחת...
 
17:03
ארוחת ערב מוקדמת
הדיאטה הזאת קשה קשה
 
19:30
ארוחת ערב מאוחרת
האמת משום מה לא נראה לי שכל כך עמדתי בדיאטה שרציתי.
חייב לחפש באינטרנט.
אולי יש משהו בסגנון דיאטת אוכל?
"אכול כפי יכולתך והמחשב ירזה בשבילך".
 
22:45
יושב מול המחשב וכותב את הפוסט הזה.
כדי להתרכז מנשנש לי כמה פרוסות עוגת קרם, רק 4 קומות עם קצפת.
אני בטוח שכשאני אגיע לדודבדן הפוסט הזה יהיה מושלם.
 
23:06
חייב להתגבר על העייפות
שותה ליטר קפה מתוק עם הרבה סוכר, כמו שצריך.
ולקינוח שתי טבליות שוקולד פרה עם פצפוצים.
 
23:07
טוב, בסדר...
...שתי טבלאות שוקולד פרה עם פצפוצים.
 
23:52
אני יודע מה אני הולך להחליט בעוד שלוש דקות.
הנה שני כדורי שוקולד והם יורדים אל בטני לסיום הימים הטובים.
 
23:55
זהו החל מעכשיו דיאטה!
יותר לא מחר דיאטה. אני דוגל בעכשיו דיאטה!
אני הולך לישון ומחר בבוקר יום חדש.
מחר בבוקר אני קם אדם חדש!!!!!1

 
בכל אחד מאיתנו קיים האכלן יום כן יום לא.
היום לא!
 

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 2/4/2006 19:07, בקטגוריות ש שמ שמח
37 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     3 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-2/7/2006 14:28

---