הריון כימי

כלומר היתה בטא, לא מאוד גבוהה אבל גם מדדנו לפני הזמן

והיא ירדה.

זה נקרא הריון כימי, הריון שכל ההתבטאות שלו היתה בערכים "כימיים" בדם.

הריון שלא הגיע בכלל לשלב של לפתח שק הריון.

גם מוקפאים אין מהסבב הזה.

איכשהו נצטרך למצוא כוחות להתחיל מחדש, לא ברור איך.

אני יודעת שלא נכון לחשוב על זה עכשיו, אבל המטרה היא ילד, ולכן עם הכשלון (הפעם, לא תמיד) אני מייד תוהה מאיפה יהיו הכוחות לעוד פעם, לעוד סבב, לעוד סבל, בשביל להשיג את המטרה שבשבילה כבר סבלתי כל כך הרבה.

אז שוב עבר עליי שבוע מטורף

ואחרי שלושה שבועות כאלה הגוף פשוט מתמרד.

העין עם שעורה.

הגרון כואב.

תחושת החום עולה ויורדת (למרות שאין לי חום, בדקתי).

מצטערת שאני נעלמת אבל אין לי פשוט זמן לכתוב או להגיב.

אז חשבתם שהשבוע ההוא היה מטורף?

גם אני חשבתי, ובא השבוע האחרון להוכיח לי שיש מטורף מזה.

חמותי אושפזה בשבת האחרונה, ליתר דיוק בלילה שבין שישי לשבת, יותר קרוב לבוקר מאשר ללילה.

היא השתחררה אתמול בשתיים.

מה שאומר שכל יום השבוע הייתי אצלה כמה שעות, את הבית ראיתי בעיקר לשעה אחת לפני השינה.

אתמול כבר נפלתי לגמרי, בשש וחצי בערב נכנסתי למיטה לנוח קצת, יצאתי ממנה בשש וחצי בבוקר (וגם זה בגלל ההשכמה, אם לא הייתי עובדת היום לא הייתי קמה כ"כ מוקדם), באמצע בעלי העיר אותי עם ארוחת ערב חלקית שאכלתי במיטה וחזרתי לישון אחריה.

השבוע שלי עוד לא נגמר, יש לי עוד לעשות כלים ואוכל לשבת ולשטוף את העבודה ואת הבית.

ושבוע הבא גם מסתמן כעמוס ביותר....

אפשר כבר די?!?

חייבת לשים פה את הלינק הזה

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1168727

יש לי עוד הרבה דברים לומר בנידון אבל החולשה והעייפות וחוסר היכולת לשבת במקום אחד מספיק זמן כדי לנסח פוסט כמו שצריך מונעים ממני.

אז בנתיים רק הלינק ואני אשתדל בקרוב להוסיף בפוסט הזה גם את תובנותיי.