לא נשאר לי מקום בבטן

בשביל למצוא כל יום שלוש נקודות הזרקה חדשות, לא קרובות מידי (כואב יותר).

המנוגון הזה עושה שטפי דם שנשארים ונשארים ונשארים, זה לא קרה לי מעולם בזריקות קודמות (פה ושם היה אחד שנשאר אבל לא כולם).

סתם, קיטורים קטנים.

מוגבלויות

הבהרה ממש חשובה: אני לא מנסה להעמיד את עצמי במקומם של אנשים עם מוגבלויות, פשוט זה הכיוון שהמוח שלי לקח אותי כשראיתי מה הנושא החם.

גם לי יש מוגבלות

היא קרויה טיפולי פוריות

המוגבלות הזו גורמת לי בעיקר לבעיות סביב העבודה

(אני מתייחסת פה לבעיות טכניות בלבד, כמובן שהמוגבלות הזו נושאת עוד שלל בעיות)

אני עכשיו מועסקת במשרה לא מלאה ואני מחפשת עוד חלק של משרה או משרה מלאה במקום, וזה בעייתי

איזה מקום ייקח אותי לעבודה כשאני נעדרת בבקרים כל יומיים-שלושה במשך שבועיים-שלושה ואח"כ נעדרת ליום-יומיים, חוזרת אולי ליום, נעדרת שוב לשלושה ימים ואז חוזרת לפי ההרגשה?

איזה מקום ייקח אותי כשהוא יודע שאם המטרה תושג אני אהרה וזה אומר עוד העדרויות ואז העדרות של מספר חודשים ואז העדרויות בגלל מחלות ילדים?

אני יכולה לשתוק, לא לספר מראש, להודיע אחרי כמה ימים בעבודה, החוק מגן עליי אבל כמה החוק שווה במדינה שלנו? והאם שווה להתחיל עבודה על רגל שמאל בצורה שכזו? הרי ברור שישימו לי רגליים ויחפשו אותי בנרות כך שיוכלו לפטר אותי כחוק.

אז גם אני מוגבלת, מוגבלת תעסוקתית עקב בעיות הפוריות שלי.

(ושוב, אני לא באה להקטין את חייהם הלא קלים ולא פשוטים של נכים ושאר מוגבלים, אני לא מנסה לטעון שקשיי מגיעים לקרסוליים של הקשיים שלהם)

הזרקה מסויטת שכזו עוד לא היתה לי

ניחא כמה שהדקא שורף (להוציא אותו יותר מחצי שעה מראש מהמקרר כנראה עוזר הכי הרבה, כי היום כשבגלל ההזרקה המסויטת הוא היה בחוץ שעה הוא בכלל לא שרף, בניגוד לאתמול ושלשום), אבל בקבוקי המנוגון התרסקו לנו בין הידיים

בסוף הלכתי למישהי שגרה קרוב והיא גם הכינה לי את הזריקה, גם נפצעה וגם עלתה על הטעות - ניסינו לשבור אותם לכיוון הלא נכון.

נקווה שמחר יהיה קל יותר.

ככה נראים בקבוקוני המנוגון איתם הסתבכנו (זה הכל מזכוכית וצריך לשבור אותם כדי להשתמש):

כמה מילים על מעקב הזקיקים

הרשומה הזו מופיעה כל סבב מחדש שם בצד השמאלי ואני לא זוכרת אם אי פעם דיברתי עליה.

בכל מקרה מעקב הזקיקים כולל בדיקת דם (מבחנה אחת, אין צורך בצום) וUS ואגינלי, הפרוצדורה משתנה ממקום למקום, כרגע, כשאני מטופלת בבית חולים, אני באה בבוקר, מקבלת בדלפק מדבקות ומבחנה, הולכת לאחיות שדוקרות אותי ומשם חוזרת, יוצאת מהבניין, הולכת שני בניינים הלאה, נכנסת למחלקת נשים ומחכה בתור (לפי המספר שקיבלתי עם המבחנה) לUS ואז נכנסת ליחידה לומר שלום ולקחת אישור חניה והיידה, בחזרה הביתה.

כל הנ"ל מתחיל בשבע בבוקר אבל אני מגיעה סביב שבע וחצי או רבע לשמונה כי אני חייבת לעבור קודם בעבודה ולעשות דברים שרק אני עושה ונעשים רק על הבוקר.

מעקב הזקיקים הראשון של הסבב (זה שמופיע כרגע שם בצד) מתנהל לרוב בתחילת הדימום, ביום ה1 או ה3 לווסת, וכן, זה נשמע נורא בפעם הראשונה אבל אז קולטים שטכנאיות הUS רגילות לזה כבר ועוד אחת או פחות אחת לא ממש משנה להן, פשוט נכנסים לשירותים בין בדיקת הדם לUS ומנגבים, לרוב זה מספיק.

מטרת המעקב הנ"ל היא בעיקר לוודא שאין בשחלות ציסטות שיפריעו למהלך הסבב וגם לראות שההורמונים נמצאים באמת במצב של התחלה (E2 וגם פרוגסטרון נמוכים למדי).

אם היה דיכוי שהתחיל בסוף המחזור הקודם (דקא 0.1 לרוב) או (כמו הפעם אצלי) עם המחזור התחילו גלולות ורק אחריהן נעשה מעקב הזקיקים אז המטרה היא די דומה - לוודא שאין ציסטות ולוודא שהגוף אכן מדוכא.

דיקור
שנים ברחתי מכל מי שאמר את המילה הזו, לא יודעת למה אבל תיעבתי מראש את הרעיון.
אני חושבת שאלו המחטים שהרתיעו אותי, בעיקר, וגם הריח של הניו-אייג'.
 
אבל חברות סיפרו לי סיפורים על עצמן ואז קראתי מחקר בריטי שהוכיח שדיקור ביום ההחזרה העלה את סיכויי ההיקלטות ואני החלטתי שאני חייבת לפחות לנסות.
התקשרתי לכללית משלימה הקרובה, ביררתי אם יש להם מדקר שמבין בפוריות, מסתבר שיש להם שניים - מדקר ומדקרת, קבעתי פגישה אצל המדקרת (הייתי חייבת לעבור קודם פגישה ממיינת אצל איזה רופא שלהם) ובפעם הראשונה הזהרתי אותה שרוב הסיכויים שאני לא חוזרת, שיש לי מספיק מחטים בחיים ושאני לא יודעת מה אני עושה פה.
 
קצת מעל עשרה טיפולים אחרי ואני מכורה כבדה, אחרי שהמחטים בגוף והאור מתעמעם והמוזיקה מתנגנת יש לי עשרים דקות של השלווה הכי עמוקה שחוויתי כבר המון זמן, אני נרדמת בערך בחצי מהפעמים, אני יוצאת כמו מרחפת בכולן והתחושה נשארת איתי לפעמים עד לבוקר שאחרי (לצערי לא תמיד...).
זה נותן לי אנרגיה ושלווה, וגם אם כל השאר זה חרטא ברטא - זה כבר שווה המון בחיים הלחוצים האלה של מטופלת פוריות.
(מזכיר לי משהו, מישהי בפורום בתפוז כתבה לא מזמן שמכל החיים שלה האתגר הכי קשה והשגרה הכי לוחצת זה להיות מטופלת פוריות, הרבה יותר קשה מההתמודדות עם נפילתו של אחיה).
 
אני לא יודעת אם בזכות זה הסבב הקודם עבר עליי בקלות פיזית ונפשית, אני רק יודעת שאם יש סיכוי שלדיקור יש חלק בכך - זו כבר סיבה להמשיך איתו.
 
אז אני שם, כל יום ראשון, לרוב ב15:20 או 15:40 כי זה מה שהכי מסתדר טוב בלו"ז, ואני מתענגת על כל שניה ועושה שמיניות באוויר כדי לא לפספס תור.
שמור   בטל