הביקור אצל ד"ר רבל, מומחה הפוליצסטיות

שצעק עליי שאני לא פוליציסטית, יש לי שחלות פוליציסטיות ולא צריך להזדהות עד כדי כך...

לא היה לי אפילו US אבל הוא אמר שהוא לא צריך אחד כדי לדעת בוודאות שאני פוליציסטית. הוא מודאג מהכולסטרול שלי (בבדיקות האחרונות 224, הכי נמוך שהיה לי אי פעם!) והזכיר ברבע משפט את הסכנות העתידיות של הפוליציסטיות (סכרת, מחלות לב, שומנים בדם וכדומה, ידעתי על הכל). שאלתי אותו אם להגדיל את מינון הגלוקומין (מאחד ביום לשניים כי הרבה פוליצסטיות מספרות באינטרנט שנתנו להן שניים ביום) והוא אמר לי להפסיק לגמרי לקחת כי אין בזה טעם, הוא אמר "בIVF בשנת 2008 אין סיבה שתמשיכי לקחת" אז שאלתי "וזה עוזר להרזיה או שזו אשליה עצמית?" והוא ענה תשובה מאוד מוזרה "זה מפחית תאבון כי זה עושה בחילה", לי זה לא עושה בחילה כלל אבל אני כן לוקחת ומרגישה שבזכות זה הדיאטות מצליחות לי, ועכשיו אני לא יודעת אם להמשיך או להפסיק (מפחדת להפסיק ולראות שאני לא מצליחה לרזות, לפי מה שהוא אמר אני חייבת להיות 9 קילו פחות כדי שאצליח). הוא אמר לעשות היסטרוסקופיה (אמר שאחרי שני כשלונות IVF הוא שולח לבדיקה הזו), להרזות, לעשות ספורט (יש לי דלקת בגיד בכף הרגל וזה התירוץ שלי לאי עשיית ספורט אבל אני מודעת לכך שזו באמת בעיה), להגביר מינון של פיורגון בסבב הבא (להכפיל ממה שלקחתי בסבב האחרון) ולבייץ לא עם אוביטרל אלא עם דקא. הוא מדבר על להתחיל במינון של 200! (בפעם האחרונה התחלנו ב100) וזה מאוד מלחיץ כי כבר היו לי שני ביוצים מוקדמים וגם סבב מבוטל מתגובת יתר, כמו הרופא שלי גם הוא לא מתרגש מהסיכונים האלה... בטח, זה לא הגוף שלהם והתקוות שלהם שיתנפצו, הוא אומר להוסיף צטרוטייד ביום ה6 לסטימולציה (למרות שבעיניו גם בזקיק מוביל 14 זה בסדר) אבל כבר בייצתי בעבר במינון פחות בהרבה ביום ה2 לסטימולציה (בפעם הראשונה) ובזקיק 13 (בפעם השניה) וזה עוד אחד מאותם הדברים שאם קרו לך כבר הם מעלים את הסיכון (כלומר בקבוצת הסיכון לביוץ מוקדם נמצאות נשים שכבר בייצו מוקדם). האמת שמאז הכשלון האחרון לא חזרתי ליחידה בה אני מטופלת, אני אזמין תור לתחילת אוגוסט ואז אשמע קודם כל איזה מההמלצות שלהם תואמות את שלו, ורק אח"כ אשאל על הדברים שהוא הציע. בעבר שקלתי 68 (אחרי דיאטה) וזה לא עזר להצלחה בכלל... הוא מדבר על 64, אני אשתדל אבל זה עלול לקחת זמן ואין לי מספיק זמן, דיאטה עד 64 יכולה לקחת חצי שנה כמו כלום כי עכשיו אני 73, ואין לי חצי שנה לבזבז על דיאטה בלבד. שאלתי אותו על בדיקות של הומוציסטיאין (בטח כתבתי לא נכון) והוא אמר שבקופה יכולים לשלוח אותי לזה ושרצוי לבדוק. הוא אמר שהזקיקים הריקים בשאיבה האחרונה (10 זקיקים, 3 ביציות) יכולים להיות קשורים לפוליציסטיות, אבל לא הרחיב בנושא. בעקרון די התאכזבתי, כי לא היה לו משהו משמעותי לומר (על המשקל שמעתי כבר בפגישה הראשונה שלי עם רופא הפוריות לפני שלוש שנים בול, והמינונים של הפיורגון היו נמוכים מתוך בחירה שלי ולא של הרופאים), חשבתי שהוא ישלח אותי לאבחנה המבדלת של CAH ויתן לי גם בדיקות להומוציסטיאין אבל הוא לא הזכיר בכלל את CAH ושלח אותי לעשות את השניות בקופה. הוא אמר שאני אהיה אמא, שזו באמת בעיה קלה, הוא לא סופר בכלל את כל מה שעברתי עד ההפריות ומבחינתו שני כשלונות בהפריות (במיוחד שכל פעם היה רק עובר אחד) זה לא רציני, לא סיבה לחפש תשובה אחרת. מצד שני כן קיבלתי חיזוק לדרך שהיחידה שלי עובדת בה, וזה גם חשוב, לשמוע מרופא שונה לגמרי שהוא היה נוקט באותם האמצעים (הוא אמר "אם היית אומרת לי שעשית פרוטוקולים ארוכים הייתי מפנה אותך לקצרים אבל מכיוון שעשית קצרים פשוט תעלי מינון"), זה מעודד שאני בטוח בידיים הנכונות. בקיצור, היה שווה קפיצה (ושעה וחצי המתנה לתור) אבל לא שווה לחזור אליו, לפחות לא לי.

הגוף בוגד בי שוב

זו לפחות התחושה עם אי הגעת המחזור למרות ההורמונים.

פעם אחת אני מגיעה בדיוק חודש אחרי לסבב החדש והגוף מחליט שלא מתאים לו.

הניכור הזה מהגוף, לא, תנו לי לנסח שוב, התחושה הקפקאית שהיא לא כלפי משהו חיצוני לי אלא כלפי הגוף שלי, עצמי ובשרי, היא פשוט מזעזעת כל פעם מחדש.

אני מנסה לא לחשוב על זה יותר מידי אבל זה לא פשוט, רוב הנשים יודעות פחות או יותר מתי צפוי המחזור שלהן להגיע ויודעות להיזהר סביב הימים האלה, אני חוויתי לא מעט שנים בחוסר ידיעה טוטאלית, כל יום היה יכול לבוא המחזור, תמיד תמיד תמיד היה צריך להיות איתי זוג תחתונים ספייר ותחבושות / טמפונים, כי אי אפשר היה לדעת איפה הוא יתפוס.

אח"כ עברתי לגלולות והתרגלתי בתענוג לנוחות שבידיעה מתי אין מצב שהמחזור יבוא ולקיחת טמפונים / תחבושות רק בימים שבהם הוא הגיע, יש שליטה מאוד חזקה בלקיחת גלולות כי גם הכל מסודר כמו שאת רוצה ולפי הגלולות שאת לוקחת וגם ישנה שליטה על הפריון.

ועכשיו אני כבר שנתיים שוב בחוסר הידיעה וזה די מחרפן, אני כבר מיום שישי מסתובבת עם בית מרקחת בתיק כי המחזור יכול להגיע כל רגע, ועושה רושם שהוא בכלל לא מתכוון להופיע, לא ברור גם למה.

הבעל שלי מנסה להילחם בתחושת חוסר האונים שלי באמירה שלקיחת ההורמונים השונים ואילוץ הגוף לבייץ או לדמם הם הדרך שלי לתקשר עם הגוף ולהכריח אותו ולא להיכנע לו, אבל הנה, הפעם גם לקיחת ההורמונים לא גרמה לגוף שלי לעשות את מה שהוא אמור.

אני לא יודעת אם אני ברורה.

כשאישה רוצה להזיז יד היא באופן כמעט לא מודע מפעילה את השרירים ומזיזה את היד.

כשאישה רוצה לעצור את הנשימה (נניח כשצוללים בבריכה) היא מחזיקה את שרירי הראות (או מה שזה רק יהיה) ועוצרת את הנשימה.

כשאישה נורמלית רוצה להרות היא פשוט מפסיקה את אמצעי המניעה ומתחילה לקיים הרבה סקס, במוקדם או במאוחר זה יקרה לרובן.

כשאישה פוליציסטית רוצה להרות היא לוקחת איקקלומין וגלוקומין ואוביטרל, אם זה לא מספיק היא מוסיפה הזרעות, לא מספיק - מוסיפה זריקות, אבל השפעת ההורמונים ולא משנה מה טיבם היא שהגוף שלה מוכרח לבייץ ויש לה הזדמנות להרות ובמוקדם או במאוחר היא גם תצליח.

אבל כשמיב רוצה להרות לא מספיק שהיא לוקחת את מה שהאחרות לוקחות, הגוף שלה צריך להתמרד, לבייץ לפני הזמן, לא להביא מחזור למרות הכדורים, לעשות הכל שלא לפי הספר.

מתסכל אותי מאוד שאני לא יכולה לשלוט על הגוף שלי בכלל, אפילו האמצעים הרגילים של הכרחת הגוף נכשלים אצלי, כאילו הוא יושב לו איפשהו וצוחק עליי וצוחק וצוחק וצוחק.

מה שמטריד אותי היום

זו פינה חדשה, מה שמטריד אותי היום, מטרתה בעיקר לפרוק דברים החוצה, כמו הדלקת האור כשחושבים שיש מפלצת ומגלים שזה רק מעיל.

אם ארצה סימפטיה או פתרונות אני אבקש מפורשות, לא שזה אומר שאסור לכם להציע כשלא אבקש, אבל הכוונה היא שאני לא רוצה להתכיין בפינה הזו, גם אם היא לעיתים תישמע יבבנית.

אז מה מטריד אותי היום?

מישהי שאני מכירה, בת 64, מתה בגלל שהיא לקחה כדור נגד הסכרת שלה בזמן שהיא שלשלה והקיאה, כנראה מוירוס.

כן, קראתם נכון, היא לקחה תרופה כרונית שהיא תמיד לוקחת וזה מה שהרג אותה.

מסתבר שהכדור הזה ממש מסוכן במקרה של שלשולים קיצוניים וזה הוביל להרס הכבד שלה ומשם לקריסת כל מערכות הגוף ולמוות.

למה זה מטריד אותי (מלבד הצער על מותה, כמובן)?

מכיוון שהכדור שהיא לקחה הוא גלומופאז', כלומר מטרופין, כלומר אותו גלוקומין שגם אני לוקחת.

ומכיוון שבחצי השנה שבין ראש השנה לפסח כשהיו לי בעיות עיכול בלתי פוסקות שהתלוו בימים רצופים של שלשולים ונשלחתי לשלל בדיקות מטורפות אף אחד, לא רופא הנשים, לא רופאת המשפחה, לא אחת האחיות ולא מומחית הגסטרו שאליה נשלחתי, לא טרח לומר לי שלא לקחת את הגלוקומין בימים שבהם אני משלשלת ללא הפסק.

ושיהיה ברור - כל אחד מהם ידע שאני לוקחת את הכדור וגם שאני משלשלת לא מעט.

אני מניחה שהיא לקחה כמות יותר גדולה של כדורים ליום, אני לוקחת רק אחד בגלל שאין לי בעיית סכרת, אני לוקחת את הכדור כי הסתבר שהוא מסייע לבעלות תסמונת השחלות הפוליציסטיות לבייץ, אז אולי זה פחות מסוכן במקרה של כדור אחד ליום, כלומר אני עוד בחיים למרות הכל, אבל ראבק, מי יודע איך עוד אני מסכנת את עצמי בלקיחת משהו יומיומי ולכאורה פשוט? ולמה אף אחד לא טרח לומר לי שזה מסוכן? לוודא שאני יודעת?

אז זהו, זה קצת מטריד, תחשבו גם אתם על הכדורים הרגילים שלכם, מה אתם יודעים על מה שהם עושים לכם אם אתם לא בריאים?

כבר מההתחלה קיבלתי גם גלוקומין

וכשאני אומרת התחלה אני מתכוונת לשלושת החודשים בהם נשלחנו לנסות לבד

תנו לי לצטט:

"יעילות- מחקרים מורים שכשליש מהנשים עם שחלות פוליציסטיות יבייצו לאחר נטילת מטפורמין(כלומר גלוקומין) בלבד ו- 90% יבייצו לאחר נטילת מטפורמין ואיקקלומין."

כמו שהבנתם - אצלי זה לא עבד.

תוספת מאוד מאוחרת:

גלוקומין הוא שם מסחרי של מטפורמין, תרופה שמטפלת בתנגודת לאינסולין, אף אחד לא יודע בוודאות אבל יש קשר כלשהו בין שחלות פוליציסטיות לבין תנגודת לאינסולין והגלוקומין מסייע לטפל בזה, הסובלות מתסמונת השחלות הפוליציסטיות לוקחות גלוקומין במינון נמוך יותר מחולי הסכרת ואצל הרבה מתוכן הוא לבדו מסדר את המחזור.

השימוש בו גם מסייע להורדת המשקל העודף שהוא חלק מהבעיה של בעלות השחלות הפוליציסטיות אך ללא שמירה קפדנית על דיאטה וספורט אחרי הירידה תהיה עליה מחודשת.