הלילה - זריקה אחרונה לסבב זה

איזה כיף זה לסיים עם הזריקות

אני חיה בסרט

ביום שישי התחילו לי סחרחורות מטורפות

כשרק הגעתי לפה היתה לי תקופה של סחרחורות וכולם חשבו בגלל זה שאני בהריון

עכשיו, סחרחורות זה לא דבר חדש אצלי, אבל כמו אלו של יום שישי לא היו לי בחיים.

אז כמובן שמיהרתי לקוות.

בשבת המצב השתפר, אבל היום מצד אחד חזרו הסחרחורות (אם כי בקטנה) ומצד שני יש לי דימומים.

גם אם נכשלנו, המחזור אמור להגיע רק ביום שלישי, והדימומים הם לא ממש מהסוג שלפני המחזור, אבל גם לא ממש מחזור, משהו שונה ומוזר.

הייתי אמורה מחר להיות אצל הרופא בצהריים ולעשות בשלישי על הבוקר את הבדיקה אבל מפאת ענייני עבודה דחיתי את זה ובשלישי בצהריים אני אצל הרופא ואת בדיקת הדם אעשה ברביעי.

יש לי בבית עדיין ערכה ביתית, אני כבר לא עומדת בכל המסרים הסותרים וכל האוביטרל כבר אמור להיות מחוץ לגוף שלי, אז מייאוש אני הולכת להשתמש בה מחר.

אני יודעת בשכל שזה שלילי

לכן הדימום

אבל אני לא מפסיקה לקוות שהסחרחורות פירושן הצלחה.

אם יצא לי חיובי בבדיקה הביתית אני ישר אתקשר לרופא ונראה מה הוא יאמר

אם יצא שלילי אני עדיין אעשה את בדיקת הדם כי תמיד עדיף לוודא במאה אחוז, ואת זה רק בדיקת דם נותנת.

בנתיים אני חיה בסרטים

ולכל זה נוסף הבלגן עם האחיין.

אני לא רוצה לפרט פה הרבה, הוא עבר ניתוח חירום, עכשיו צריך רק לחכות ולראות שהכל מסתדר, רק הזמן יגיד, זה לא אמור לקחת הרבה זמן אבל זה בהחלט לא קל, ההמתנה הזו, במיוחד כשאצלי היא מתחברת להמתנה השניה.

אם התשובה שלילית (בבדיקת הדם, אני אדע את התשובה ברביעי אחה"צ) אני אהפוך את כל קטעי הטיוטה האלה לקריאים כבר ברביעי בערב או בחמישי בבוקר (תלוי מתי אגיע הביתה ברביעי ובאיזה מצב אהיה) וכולכם תוכלו לנחם אותי.

אם התשובה חיובית אני רוצה להאמין שאצליח להתאפק לעוד שבועיים, עד שיהיה דופק.

נראה מה המקלון יגיד מחר.

סיכום סבב שביעי (הרביעי בו הגענו לקו הגמר)

התחלתי עם דופסטון ב19/7, אם הצלחתי לשחזר נכון מהבלוג.

התחלתי עם פיורגון ב 12/8

סה"כ בסבב:

3 בדיקות דם, 6 חורים ביד.

במקביל כמובן גם 3 א"ס וגינליים.

12 ימי הזרקות (11 פיורגון + 1 אוביטרל), 14 חורים בבטן. כמות פיורגון מצטברת: 550.

ב19/8 זקיק 21.

אוביטרל הוזרק בחצות הלילה שמפריד בין 19/8 לבין 20/8

הזרעה ב21/8 בצהריים (בערך ב13:00)

התור הבא לרופא ב3/9 ולמחרת בדיקת דם ואז (אני מקווה) נדע מה התוצאה.

פוסט מוסתר ראשון

אני מרגישה מוזר

אני באמת לא יודעת למה

אבל לא בא לי לספר לכל העולם שזהו

הסבב נגמר

עושים הזרעה.

אז פה, בנתיים בטיוטה, אחרי שתהיה התוצאה של עוד כשבועיים אני אפרסם את הטיוטה, מניחה שיהיו פה לא מעט פוסטים בטיוטה.

גם בפורום אני רק מגיבה לאחרות והפסקתי לספר על עצמי.

באתי לרופא אתמול ומסתבר שהחששות היו לשווא, יש לי זקיק ענק, 21 גודלו, תוצאות הבדיקות טובות והרירית נאה (ומשולשת! ראיתי!) ולכן נשלחתי להזריק אוביטרל עוד באותו היום ולחזור ביום שלישי להזרעה.

כלומר בכלל לא לקחתי צטרוטייד בסבב הזה, מוזר...

ביום ראשון עשינו סקס, וביום שני (כלומר היום) התנזרנו כי אלה ההוראות הרגילות.

היום אני מתפתלת מתחושת עודפי נוזלים אבל גם זה תופעה ידועה, מוכרת ולגיטימית, גם אם מעיקה.

מחר ב10:30 צריך להתייצב במעבדה ועד 13:00 נהיה אחרי הכל, כפי הנראה.

מקווה שזה יילך בקלות וללא כאב כמו בהזרעה הראשונה ובניגוד לשניה.

אח"כ בטח הרופא ישלח אותנו לעשות הרבה סקס אז שנינו לקחנו את היום החופשי למחר (כלומר שנינו עובדים שישי השבוע, לא נורא).

קניתי גם חומצה פולית ואני מתחילה הערב לקחת, עד שתהיה תוצאה או עד בכלל.

זהו

הסבב היה כ"כ עקום שאני בספק אם זה יילך

אבל מותר לקוות, נכון?

מחר יש לי גם סוףסוף פגישה עם הפסיכולוגית.

הגוף בוגד בי שוב

זו לפחות התחושה עם אי הגעת המחזור למרות ההורמונים.

פעם אחת אני מגיעה בדיוק חודש אחרי לסבב החדש והגוף מחליט שלא מתאים לו.

הניכור הזה מהגוף, לא, תנו לי לנסח שוב, התחושה הקפקאית שהיא לא כלפי משהו חיצוני לי אלא כלפי הגוף שלי, עצמי ובשרי, היא פשוט מזעזעת כל פעם מחדש.

אני מנסה לא לחשוב על זה יותר מידי אבל זה לא פשוט, רוב הנשים יודעות פחות או יותר מתי צפוי המחזור שלהן להגיע ויודעות להיזהר סביב הימים האלה, אני חוויתי לא מעט שנים בחוסר ידיעה טוטאלית, כל יום היה יכול לבוא המחזור, תמיד תמיד תמיד היה צריך להיות איתי זוג תחתונים ספייר ותחבושות / טמפונים, כי אי אפשר היה לדעת איפה הוא יתפוס.

אח"כ עברתי לגלולות והתרגלתי בתענוג לנוחות שבידיעה מתי אין מצב שהמחזור יבוא ולקיחת טמפונים / תחבושות רק בימים שבהם הוא הגיע, יש שליטה מאוד חזקה בלקיחת גלולות כי גם הכל מסודר כמו שאת רוצה ולפי הגלולות שאת לוקחת וגם ישנה שליטה על הפריון.

ועכשיו אני כבר שנתיים שוב בחוסר הידיעה וזה די מחרפן, אני כבר מיום שישי מסתובבת עם בית מרקחת בתיק כי המחזור יכול להגיע כל רגע, ועושה רושם שהוא בכלל לא מתכוון להופיע, לא ברור גם למה.

הבעל שלי מנסה להילחם בתחושת חוסר האונים שלי באמירה שלקיחת ההורמונים השונים ואילוץ הגוף לבייץ או לדמם הם הדרך שלי לתקשר עם הגוף ולהכריח אותו ולא להיכנע לו, אבל הנה, הפעם גם לקיחת ההורמונים לא גרמה לגוף שלי לעשות את מה שהוא אמור.

אני לא יודעת אם אני ברורה.

כשאישה רוצה להזיז יד היא באופן כמעט לא מודע מפעילה את השרירים ומזיזה את היד.

כשאישה רוצה לעצור את הנשימה (נניח כשצוללים בבריכה) היא מחזיקה את שרירי הראות (או מה שזה רק יהיה) ועוצרת את הנשימה.

כשאישה נורמלית רוצה להרות היא פשוט מפסיקה את אמצעי המניעה ומתחילה לקיים הרבה סקס, במוקדם או במאוחר זה יקרה לרובן.

כשאישה פוליציסטית רוצה להרות היא לוקחת איקקלומין וגלוקומין ואוביטרל, אם זה לא מספיק היא מוסיפה הזרעות, לא מספיק - מוסיפה זריקות, אבל השפעת ההורמונים ולא משנה מה טיבם היא שהגוף שלה מוכרח לבייץ ויש לה הזדמנות להרות ובמוקדם או במאוחר היא גם תצליח.

אבל כשמיב רוצה להרות לא מספיק שהיא לוקחת את מה שהאחרות לוקחות, הגוף שלה צריך להתמרד, לבייץ לפני הזמן, לא להביא מחזור למרות הכדורים, לעשות הכל שלא לפי הספר.

מתסכל אותי מאוד שאני לא יכולה לשלוט על הגוף שלי בכלל, אפילו האמצעים הרגילים של הכרחת הגוף נכשלים אצלי, כאילו הוא יושב לו איפשהו וצוחק עליי וצוחק וצוחק וצוחק.