הגיע מחזור, ראבק

מסתבר שפה ושם יש לי ביוצים, אם רק הייתי יודעת אולי אפילו הייתי בהריון עכשיו.

האמת שאני יכולה להאשים רק את עצמי ואת הבעל - אם היינו שוכבים יותר אולי משהו היה עובד, בייחוד שעשיתי צילום רחם.

מהצד השני חייבים להודות שבעיות בריאות מנעו מאיתנו לשכב יותר, בעיות בריאות שלי (לא משהו רציני וזה בטיפול ובקרוב יהיה טוב).

אני רק מקווה לא לפספס את המחזור הזה, כי רק ביום ראשון יש לי תור לרופא (הוא לא עובד השבוע), ואני לא יודעת איזה פרוטוקול הוא מתכנן וכמה זה יהיה גרוע להתחיל ביום הרביעי של המחזור (בפרוטוקול הרגיל שלי מתחילים ביום השלישי אבל הפעם מתוכנן משהו חדש כדי למנוע את בעיית הביוץ המוקדם).

משהו חיובי - התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית, בגלל העצבות הרבה שיש לי בנושא, היא מאוד מעשית ולא חפרה איתי בסיבות וכדומה אלא ישר נתנה לי תרגילים-מחשבתיים-ביתיים שאמורים לסייע לי לאמץ השקפת עולם פחות עצובה ויותר סבלנית לדרך התלאות שעוד נכונה לנו.

שתי חברות טובות שלי ילדו מהפעם האחרונה שכתבתי פה, ועוד אחת נכנסה להריון, מתישהו גם לי זה יקרה, נכון?

אתמול עלתה בי השאלה

האם ילד שווה את הנזק הגופני שאני עושה לעצמי.

קוראים וקוראות עם ילדים מוזמנים לענות, כל השאר הרי לא יודעים טוב יותר ממני...

(כבר שבוע שכואבת לי הבטן, בכל מיני צורות, האחות אומרת שזה כנראה מצילום הרחם, האמת שבסופו של חשבון מסיימים את הצילום עם חומר ניגודי - יוד - בחלל הבטן אז אולי זה לא מפתיע...)

תקין

צילום הרחם תקין

נמשיך טיפול אחרי החגים

אני מרגישה על סף התפוררות נפשית

ובעלי אדיוט.

אה, ותהייה לקוראת הכבשה - מה קורה? איך הולכות הזריקות?

תמו שידורינו להערב

דיווח על צילום הרחם

לא בדקנו את הזמן שאני הייתי בפנים אבל בדקנו למישהי אחרת וזה לקח 8 דקות בדיוק, כולל הכל.

כשנכנסתי אמרו לי להוריד את המכנסיים והתחתונים ולשים חלוק (נשארתי עם החולצה וכל השאר) ואז לשכב על מיטה מיוחדת, ועשו לי קודם כל צילום רגיל, עד פה היה בסדר.

אח"כ הייתי צריכה לרדת למטה במיטה לאזור שהיו בו מקומות לרגליים כמו בכיסא גניקולוגי, ואז התחיל החלק הכואב - תופסים לך משהו בפנים ומחזיקים אותו (ממה שהיה כתוב בלינק שנתתי פה בעבר אז תופסים במכשיר עם שתי שיניים את צוואר הרחם) - זה החלק הכי הכי כואב, ואז בזמן שהוא מוחזק מכניסים צמר גפן עם חומר מחטא ומנקים וזה גם כאב כי זה מזיז את החלק שתופס אותך - בקיצור זה החלק הלא נעים בכלל וקצת צעקתי לרופא אבל הוא לא מתרגש ממני (היה לי מזל ובאותו יום רופא הנשים שלי עשה את צילומי הרחם בבית החולים) כי הוא מכיר אותי וגם פה ושם (תוך כדי הצעקות) הרצנו קטעים (למשל הוא מנסה להראות לי שזה רק צמר גפן ואני אומרת לו "יאללה תגמור כבר כואב לי", נראה לי שהאחות או מי שסייעה לו היתה קצת בהלם...), אח"כ משחררים אותך וזה מייד כבר לא כואב ואז יש לך בפנים צינורית או משהו שמחדירה חומר ומבקשים ממך לזחול למעלה בלי להרים את הטוסיק מהמיטה ואז מצלמים אותך שוב, ואת יכולה לראות את הנוזל מתפשט על המסך ואז מבקשים שתסתובבי לצד הזה ולצד השני ומצלמים - החלק הזה לא כאב לי בכלל, ואז הרופא אמר "טוב, אפשר לצלם?" (יענו צחק עליי שכבר נגמר) ונתן לי פד ושלח אותי לחכות 20 דקות בחוץ, שאלתי אותו איך זה נראה והוא אמר שזה נראה טוב אבל עוד 20 דקות יש שוב צילום - רגיל בלי מכשירים בכלל - ורק אחריו אפשר לדעת בוודאות שהכל תקין, אמרתי לו שעשיתי אליו תור להערב ואני מבינה שאין תוצאות במקום אז שאלתי אם צריך לבוא והוא אמר שאני לא אבוא, וזהו, התלבשתי ויצאתי.

(וכאמור לא בדקנו כמה זמן לקח לי אבל למישהי שלפניי כל זה לקח 8 דקות) כשיצאתי היו לי כאבים כמו במחזור - לא כמו ביום הכי גרוע של המחזור אבל לא מאוד רחוק משם, נכנסתי לשירותים וראיתי שגם דיממתי קצת וגם יש הרבה חומר שיוצא (החומר שהכניסו לי) אז שמתי פד נורמלי משלי (בזכות חברה שייעצה לי לקחת איתי) ואז ישבנו וחיכינו 20 דקות ומכיוון שהכאב המשיך לקחתי שוב כדור.

אחרי 20 דקות קראו לי לחדר אחר עם מיטה זהה ושוב שכבתי ועשו צילום רגיל הפעם בלי מסך ובלי כלום ואז יצאתי ואחרי כמה דקות שלחו אותי הביתה.

חברות שעשו את הצילום בבתי חולים אחרים לא עברו צילום נוסף 20 דקות אחרי וגם קיבלו תוצאות במקום, שזה מעט מוזר (השוני), אבל אני מניחה שזה לא משהו שונה מהותית.

הייתי קצת אאוט והיתה לי גם קצת סחרחורת אבל הבעלול היה איתי, ובבית מצבי השתפר כל הזמן, למחרת קמתי עם בחילה נוראית אבל אני לא יודעת אם זה קשור ובכל מקרה זה עבר ונגמר אחרי ארוחת הבוקר.

בכל מקרה ביום שלישי יש לי תור לרופא ואני מקווה שכבר בראשון יהיו תוצאות וזהו.

בערב מסעדה

חצי יוקרתית כדי לחגוג את הגבורה שלי, אבל עכשיו אני צריכה איכשהו למצוא כוחות להכין משהו כדי להשתיק את הרעב בבטן.

מה שאני הכי רוצה זה להתקשר אליו.

אבל לא נעים, רק ברבע לאחת הוא הגיע לעבודה היום.

אז צריך לקום ולהתאמץ ולהכין.

אוף!