פינוק מושחת יומי

אז אחרי שחוסר הוודאות לא הובהר ואחרי עוד מבחן שסיימנו (הפעם בתקווה לא להגיע למועד ב') יש לי כמה שעות טובות לשרוף (ככה זה כשמתחלקים עם הבעל באוטו אחד ועדיף לחכות לו ולא לסוע בתחבורה ציבורית).

התכנון הוא לקרוא ספר למבחן של עוד שבוע, משהו כמו שעתיים (הערכה בלבד) שזה יביא אותנו ל12:30 (בהנחה שעוד חצי שעה אני מתחילה איתו) ואז לאכול צהריים פה באונ', שזה עוד איזה חצי שעה בערך (13:15, נגיד) ואז לא יודעת מה לעשות ובמשהו כמו 15:00 לסוע לתל אביב הגדולה לנחלת בנימין.

אני לא רוצה לסוע לפני זה כי שכחתי להביא קרם שיזוף ושמש ממש לא בריאה לי (יעידו כל הצלקות מהורדת נקודות החן) אבל אל דאגה אני בטוח אמצא מה לעשות בשעתיים שיש לי.

אני מניחה שבערך ב16:00 אני אגיע להסתובב וכבר תהיה פחות שמש, והבעל יאסוף אותי לא לפני 17:45 שזה די והותר זמן.

וגם אחלה פינוק, כמובן.

אומנם אין לי גרוש לקנות משהו אבל גם ההסתובבות עצמה מאוד מהנה ונעימה, אני מתה על הפיצ'פקס האלה ולפעמים גם שואבת רעיונות (אבל בקושי מבצעת, יש לי אולי נפש יצירתית אבל ידיים שמאליות).

זהו, פינוק קטן לפני שאני נבלעת לתוך הררי הלימודים, יש לי שלושה מבחנים בשבוע הבא, כולם בין יום ראשון לשלישי, אח"כ יומיים לעבודה (רביעי וחמישי) ושוב להתכונן למבחן, לפחות ההוא יהיה האחרון (אלא אם אמצא עצמי עם מועדי ב', מה שבהחלט ייתכן) ואני גם חייבת להגיש עבודה אחת.

בהקשרי חיפוש עבודה

הבנאדם ההוא בקושי התחיל לגלגל דברים, כאמור.

אבל נחתה עליי עוד הצעה למשהו מאוד חלקי (יומיים-יומיים וחצי), הצעה הרבה יותר וודאית (כלומר אם אני רוצה זה שלי)

נראה מה יהיה, ההצעה מעניינת וקרובה אבל כאמור היא חלקית ואני מחפשת משהו יותר מלא, מצד שני אולי אמצא משהו חלקי נוסף והכל יסתדר.

נחכה ונראה.

ב18/2

עשיתי את הניתוחון האחרון (נכון לעכשיו) להוצאת נקודות חן, שלשום החלים המקום האחרון באופן סופי, מה18/2 עד היום חלק מהגוף שלי היה חבוש כל הזמן, ותוך כדי עברתי סבב והזרעה שנכשלו, וגם גילו שתולעים עשו לי את רוב בעיות המעיים ועשיתי מבחנים ועבדתי בעבודה ומה לא.

יותר אני לא עושה ניתוחים כאלה אצל הרופא הזה, אמרו לי שיש רופא אחר שעושה תפרים הרבה יותר טובים ומחזיקים, בניגוד לאלו שהתפרקו די מהר.

חג האביב

גרם לי להתחדש גם בבלוג, בעיצוב אביבי במיוחד.

בחג עצמו היה נחמד, לא היו ילדים בסדר, אבל יהיו לא מעט ילדים בחינגה שמתוכננת לשבת בערב, מקווה לשרוד ולהנות.

יש לי שעורה בעין, איכס

אני וגיסתי מצד הבעל מסוכסכות יותר מאי פעם, בעצם זה לא לגמרי נכון כי היתה תקופה שלא דיברנו בכלל, ועכשיו אני בכלל לא בטוחה שהיא קולטת שאני מתחמקת ממנה, אבל זו פעם ראשונה שההתרחקות בינינו מתחילה ביוזמתי, לא נורא, היא בהחלט לא חסרה לי וטוב לי יותר בלעדיה.

אמא שלי בכלל לא הגיבה על כשלון הטיפול, לא אמרה שום מילה, אז נכון שבפעם הקודמת שחלקתי איתה את עובדת הכשלון ממש לא אהבתי את התגובה שלה וגם אמרתי את זה (טוב, איך הייתי אמורה להגיב על "נו, ציפית להצליח בפעם הראשונה?" סתמי וחסר רגישות?) אבל זו לא סיבה לא להגיד אפילו "אני מצטערת בשבילך" או משהו שכזה.

מצד שני לפעמים אני מרגישה כאילו אני דורשת יותר מידי מהעולם, לא רוצה שילכו לידי על ביצים אבל גם כועסת על רוב התגובות של אנשים.

בשבת יש לי יומולדת, החגיגות יידחו קצת מכל מיני סיבות, אבל חמי וחמותי יאכלו איתנו צהריים ובערב כאמור מתוכננת חינגה אבל לא לכבודי, סתם ככה לכבוד החופש ושכל הבנידודים מגיעים להורים בעיר אחת (אנחנו לא אבל נגיע במיוחד, לא נורא), מקווה שיהיה כיף.

אני כבר לא מבקשת מתנה תינוק, זה מה שביקשתי שנה שעברה וכמו כל שאר המתנות שביקשתי שנה שעברה - גם זו לא התגשמה.

מה שכן, אני מקווה שהכוכבים משתנים ושאת כל הנאחס אצרור ואשאיר בשנה שנגמרה ולקראת היום הולדת אקבל את חיי בחזרה, אני רוצה שבועיים בלי לראות אף רופא, חודש בלי שום כאבים בשום מקום, שנה בלי בכי, יש דיל?

(כאילו אני לא יודעת שעוד שבוע אני צריכה לראות את רופא העור, שהפצעים מהניתוח האחרון עוד לא העלו ארוכה ושהרבה בכי מחכה לי גם בשנה הקרובה, למי אכפת ממה שאני יודעת, מגיעה לי קצת אופטימיות לכבוד האביב, לא?)

הערב הכי מעצבן בחיי, כמעט

היה ביום ראשון האחרון, היינו אצל הכירורג וגילינו את העובדות הבאות:

1. לא רק הפצע ברגל פתוח וצריך חבישה, אלא גם זה במותן (כלומר לשניים מתוך שלושת האזורים המנותחים לא ממש הועילו התפרים שעינו אותי שבועיים).

2. האזור השלישי, מתחת לבית השחי, אכן מכיל בתוכו עוד תפר אחד (מתוך חמישה שהיו בו), כפי שחשדתי (הסיבה היחידה שלא עליתי לאחות שתבדוק היתה הבטחון המוחלט של בעלי שזה לא המצב), כך שבמקום חתכו לי חתך קטן ושלפו את התפר הסורר.

3. והמעצבן מכולם - כל שלושת הנקודות היו תקינות *לחלוטין*, לא היה שום צורך רפואי להוריד אותן ולהעביר אותי את הסבל הזה.

זו הפעם הראשונה שאני מגיעה לשמוע את התשובות אחרי חודש ועדיין בתהליך החלמה, זו היתה הפעם שהיתה לי הכי הכי קשה, קודם כל בגלל שמדובר בשלוש אזורים שונים של הגוף (עד היום המקסימום היה שניים), ושלושתם באותו צד, וגם בגלל שבמקביל הגיע המחזור והתחלנו סבב, ועוד כל מיני עניינים רפואיים שלא פורטו פה, וגם בגלל ההחלמה שעוד לא הסתיימה ולא ברור מתי היא תסתיים, וכן, זה פשוט כואב לי, ולסיום מסתבר שהכל הכל הכל היה מיותר.

מי שהולך לענות "לפחות זה לא התגלה כסרטן" מוזמן לוותר על התגובה שלו.

אף אחד לא ציפה שזה יהיה סרטן

כן ציפו שאלו יהיו נקודות דיספלסטיות שיש סיכוי שהן תתפתחנה בהינתן התנאים הנכונים לסרטן ולכן העדיפו להוריד אותן הרבה לפני שהן תגענה למצב המסוכן, אבל הן לא, בכלל בכלל לא.

ספירת חורים

7 קטנטנים בבטן, מהזריקות

4 ביד, 1 מבדיקת הדם שלשום (שיצר וואחד שטף דם, כולל פנימי שהאחות היום עשתה עליו פרצוף) ו 3 מבדיקת הדם היום (דווקא היו שתי אחיות ששתיהן מעולות בלמצוא והפעם כנראה פתחנו שלושתינו את הפה יותר מידי ודקרו אותי שלוש פעמים עד שהצליחו עם פרפר וגם אז בקושי הדם זרם, יותר מחצי דקה לקח למלא את המבחנה)

1 ברגל, מהתפרים שנפתחו ואני עדיין לא יכולה להתכופף יותר מידי

2 די סגורים משני הניתוחים האחרים, שיישארו ככה.

היום אחה"צ אולטראסאונד והוראות המשך טיפול.

(אה, למבינים, התוצאות ביום שני היו 375 E2 ו1.7 פרוגסטרון)