התור לרופא כל כך רחוק

קבעו לי ב16/7.

זה כבר תור לתחילת סבב, בת'כלס.

טוב, לא נורא, אז אני אשאל אותו בתחילת הסבב את כל השאלות

ממילא לרוב התור של תחילת הסבב הוא שתי דקות וחצי (מרשם לדופסטון, מרשם לפיורגון, מרשם לצטרוטייד, מרשם לאוביטרל, 3 הפניות לבדיקות דם וסיכום שנדבר ברגע שהמחזור מגיע), אז נהפוך אותו לשיחת נפש, מה יקרה?

חוצמזה קבעו לי בראשון לאוגוסט תור לדיאטנית, הגיע הזמן להרים ידיים ולנסות מסודר ולא פרטיזני, זה לא מביא אותי לשומקום מלבד לעוד קילוגרמים.

אאוץ'

הזריקות של הצטרוטייד כואבות.

בניגוד לפיורגון לא מדובר על מזרק מוכן מראש וכמות חומר קטנטנה, ולכן בהתאמה גם מחט די זערורית,

אלא על חומר באבקה ונוזל ממס שצריכים לערבב יחד ואז לשאוב למזרק ולהזריק כמות לא כ"כ קטנה ועם מזרק שהוא אולי לא ענקי אבל הוא גם לא מינימלי.

כך או אחרת, זה כואב!

בנתיים הזרקתי 3 זריקות של צטרוטייד ו13 של פיורוגון (זה היה אמור להיות 12 אבל נגמר לי החומר באמצע הזריקה היום אז הייתי צריכה להמשיך מהמחסנית השניה עם זריקה חדשה), ומחר אני הולכת לבדיקת הדם השלישית שלי.

נראה מה הרופא יגיד בצהריים... אני מקווה שיהיה כבר מועד להזרעה.

אתמול

התחיל ברבע לשבע

קמתי, ניסיתי להתעורר, התארגנתי, שתיתי המון מים

ונהגתי לבדיקת הדם שבעיקר הסמוכה.

התור לבדיקת הדם היה ארוך אז חיכיתי לא מעט.

בנתיים התחלתי לקרוא ספר שאני צריכה לקרוא ללימודים.

כשנכנסתי פגשתי את אחת משתי האחיות שבדר"כ מצליחות לקחת לי דם בקלות

(לרוב האחיות זה די קשה)

בפעם האחרונה, שכבר היתה מזמן, היא לא הצליחה, באיזה יום ארור שדקרו אותי בו שלוש פעמים

(בהזדמנות אני אלנקק פה לפוסט מאותו יום)

אז הפעם בניגוד לתמיד היא לקחה פרפר, והצליחה בשניות

מצחיק אותי שהיא התייאשה עד כדי פרפר, היא אמרה שזה בהחלט בגלל הפעם ההיא...

משם מיהרתי לנהוג לעבודה, איכשהו האחראית עליי פישלה ושכחה לשלוח להם מחליף עד שאגיע, היא חשבה שהבדיקה היום, והפלאפון שלי נשאר בבית אז לא ניתן היה להשיג אותי ואף אחד לא ידע אם אני בכלל אבוא, אז היה לי ממש לא נעים מהעובדות האחרות למרות שזו לא הפשלה שלי.

עבדתי עד חמישה לארבע.

בעקרון העבודה היא עד ארבע ולרוב יוצא שאני נתקעת שם לפחות עד ארבע וחמישה או ועשרה אבל הייתי חייבת למהר.

הגעתי הביתה, עשיתי שטיפה קצרה, החלפתי בגדים, ארגנתי תיק וחיפשתי בנרות את הפלאפון (בסוף מצאתי) ורצתי לטרמפ שהיה לי.

בטרמפ חטפתי קצת צעקות, שלא כאן המקום להסבירן, מה שחשוב זה שההורמונים הביאו אותי כמעט לסף דמעות מצעקות שברגיל לא היו מזיזות לי כלום.

בכל אופן בעשרה לחמש הייתי בחזרה אצל הרופא, שוב היה תור רציני.

כשנכנסתי הסתבר שההורמונים עלו (614 אם אני זוכרת נכון) ושלא היה ביוץ (הללויה) ואז עברנו לאולטראסאונד, לרוב הוא ממש מתקתק את האולטראסאונד הוגינלי אבל הפעם הוא לא מצא שחלה אחת וטעה בחישוב הגודל של הזקיק בשחלה השניה, בחיים הוא לא היה בפנים כ"כ הרבה זמן... מוזר.

בכל אופן, יש לי זקיק אחד שגדל - 13 מ"מ גודלו, אז מאתמול עברנו למינון יותר גדול - 75 יחידות ביום.

בפעם האחרונה שהיה לי זקיק 13 ולקחתי 75 יחידות זה נגמר בביוץ מוקדם תוך יומיים

אז נכון שמהערב אני מוסיפה את הצטרוטייד שתפקידו לא לתת לביוץ להתרחש, אבל לכל מקרה שלא יבוא דאגנו שיהיו שם גם זרעונים...

בכל מקרה, אחרי הרופא העברתי עוד כשלוש שעות בקניון כי חיכיתי לבעל שיסיים את העבודה ויחזיר אותי הביתה (ככה זה כשגרים בחור שאין אליו אוטובוסים ממש) קצת הסתובבתי ובעיקר המשכתי לקרוא את הספר.

בשמונה וקצת הגענו הביתה, אחרי ארוחת ערב, ואני הייתי שפוכה לגמרי, הייתי הולכת למיטה אבל שעת ההזרקה היא בעשר וחצי  אז פשוט נמנמתי בסלון עד שהזמן הגיע, הבעל העיר אותי והזריק.

איכשהו נחתנו על ורידון או משהו, כי יצא טונה דם, בחיים זה לא קרה לנו.

כאב, עבר.

בסוף גם הלכתי לישון באיזה אחת-עשרה ומשהו

ועכשיו אני עפה לעבודה.

למקומות, היכון, הכן, רוץ

הבוקר בדיקת דם (תוצאה מחר) ואחה"צ הייתי אצל הרופא, חזרתי עם מרשמים והתוויה כללית (אותו הפרוטוקול) וגם הפניה להשבחת הזרע, לסוף הדרך.

אז אפילו שאין כוחות מתחילים, כי פשוט הגיע הזמן להתחיל, הכוחות יימצאו במהלך הדרך, איכשהו, הפסיכולוגית הבטיחה שהם עוד יבואו ואני בחרתי להאמין.

בהנחה שהתוצאה שלילית נתחיל כמובן עם דופסטון כדי להביא את המחזור ומשם נתגלגל הלאה.

יש מצב שהיום חופש הזה ייהפך לשלושה

מחר בתשע בבוקר אני צריכה להזריק אוביטרל, בפעם היחידה שיצא לי להזריק אוביטרול זה היה זוועה מהלכת (לכן חששתי מזריקת הצטרוטייד שיצאה דווקא בסדר), בעקרון בימי שני אני והבעל יוצאים על הבוקר ובתשע אני באמצע הדרך מהעבודה שלו ללימודים שלי, או אי שם בארוחת בוקר (כי יש לי טונה זמן ספייר), בכל מקרה זה לא מיקום שמתאים להזרקה וגם לא בא לי להזריק לעצמי, כי כאמור זה היה גרוע.

אז המחשבה היא להישאר פה ולתת לאחות להזריק לי (היא פה בתשע אבל אין לה שעת קבלה, אני מאמינה שאם אבקש היא תהיה מוכנה לקבל אותי בשעה הזו כי אין אופציה אחרת) ואז לא ברור עדיין איך אוכל להגיע ללימודים, אני מקווה שתהיה דרך כלשהי, אחרת יום לימודים שלם יילך בגלל זריקה אחת.

ביום שלישי ההזרעה אז בטוח לא אסע ללמוד וגם הבעל לא ייסע לעבוד.

אני ממש מתרגשת שהגעתי לרגע הזה ואני אעבור הזרעה, הללויה!

(הערב, כמו אתמול, צטרוטייד ופיורגון, סה"כ 12 זריקות פיורגון, 2 צטרוטייד ו1 אוביטרול, 5 דקירות מחטים לשאיבת 3 מבחנות של דם, סבב קצר יחסית לשניים שקדמו לו)