אספתי כמה סטטיטיקות ופירורי מידע

"בדרך כלל מקובל כיום, אצל זוגות עם זרע תקין וצילום רחם תקין, לבצע שלוש נסיונות עם איקקלומין והזרעה (בהם כרבע מהנשים יהרו), ועוד שלוש נסיונות עם זריקות והזרעה (בהם כמעט חצי מהנשים יהרו), בטרם עוברים לIVF."

פרופ' זיידמן באירוח פורומי.

"המחקרים שאני מכיר מורים שהשילוב של טיפול עם זריקות והזרעות יעיל באופן משמעותי יותר מטיפול עם זריקות בלבד, גם אצל זוגות אצלם בדיקות הזרע תקינות לחלוטין. יש בכך הגיון, מאחר ורק הזרעה מבטיחה שכמות משמעותית של הזרע אכן תגיע לחלל הרחם."

אותו מקור.

"כמו בטבע, בחלק מהילדים מוצאים בעיות כרומוזומליות, אותן ניתן כמובן לאבחן באופן מדויק בדיקור מי שפיר. מחקרים עד כה מורים שלאחר טיפולים עם ICSI יש מעט יותר בעיות בכרומוזומי המין, אך לא נמצא קשר עם טריזומיה 21 (דאון). מרבית המומחים סבורים שהבעיה אינה עם פעולת הICSI עצמה, אלא נובעת מהשימוש בזרע בעל ספירה נמוכה מאוד, שבאופן טבעי לא היה מאפשר כלל השגת הריון. ביחס לבעיות התפתחותיות, עד כה תוצאות של עבודות מחקר ארוכות טווח (ולהזכירכם, השנה אנחנו חוגגים 30 שנה לטיפולי IVF), מורות שהילדים, שכנראה זוכים בדרך כלל לתשומת לב מיוחדת, דווקא מוצלחים יותר מהממוצע, ולא נמצא שיש סיכון יתר לPDD או בעיות התפתחותיות אחרות לאחר טיפולי IVF."

שוב אותו מקור.

"לצערי דבק ביולוגי הוכח כבלתי יעיל."

כנ"ל

"לצערי מעולם לא בוצע מחקר אקראי שבודק האם יש ערך כלשהו למיון בשיטת ברטוב, ועל כן מקובל לראות בשיטה זו עדיין שיטה נסיונית ולא מוכחת. עם זאת, מאחר ומושגים אצלך הפריות, סביר להניח שאיכות הזרע אינה הבעיה המרכזית אצלכם."

עוד כנ"ל

"אחוז אחד מכלל הלידות הוא לידות של תאומים, וכשני ‏אחוזים מכלל הילודים הם תאומים" "שכיחותם של תאומים בלתי זהים משתנה באזורי עולם ‏השונים, ותלויה בגורמים אחדים:‏ ‏1. תורשה - הסיכוי לתאומים עולה במקרים שלקרובים ‏מדרגה ראשונה של האם יש תאומים. לאם עם תאומים ‏בהריון קודם יש סיכוי גבוה פי שניים(!) ללידת תאומים ‏בהריון נוסף. לעומת זאת, ההיסטוריה המשפחתית של ‏האב אינה תורמת לשכיחות היווצרותם של תאומים.‏ ‏2. גזע האם - משפיע על שכיחות התאומים. השכיחות ‏הגבוהה ביותר היא בקרב שחורים (10-40 ל1000- לידות), ‏נמוכה יותר בקרב לבנים (7-10 ל1000- לידות) והנמוכה ‏ביותר בקרב הגזע האסייתי (3 ל1000- לידות).‏ ‏3. גיל האם - השכיחות עולה בקרב יולדות מעל גיל 35.‏ ‏4 משקל האם - נשים שמנות הן בעלות סיכוי גבוה יותר ‏ללידת תאומים.‏ ‏5. שימוש בתרופות להשראת ביוץ במסגרת טיפולי פריון ‏לאם - הסיכוי להריון תאומים עולה עד ל-10% לאחר ‏שימוש באיקקלומין, ועד ל-30% מכלל ההריונות לאחר השראת ביוץ באמצעות פרגונל ‏ודומיו.‏" וגם כאן: http://www.twins.org.il/apage/4342.php "מאחר והאיקקלומין גורם למספר זקיקים מוגדל להגיע לביוץ, קיים סיכון של כ- 10% להריון מרובה עוברים, כמעט תמיד תאומים. " "הזריקות להשראת ביוץ גורמות למספר ביציות להגיע לבשלות ולבייץ בו זמנית. בהתאם הסיכון להריון מרובי עוברים, בעיקר תאומים, מגיע לכ- 20%."

סתם למי שמתעניין...

פוסט מוסתר שני

אז היום היתה ההזרעה.

כמיטב המסורת של הסבב המבולגן הזה גם שכחנו הפניה וטופס 17.

זה הגיע לידי דמעות, כי צריך תוך שעה להביא את הזרע למעבדה אבל אנחנו היינו כבר 45 דקות אחרי ולא היה ברור מתי זה יסתדר.

בסוף הסתבר ששעה אומרים לאנשים אבל בת'כלס שעה וחצי זה גם טוב.

הזרע כרגיל היה מושי מושלם.

ההזרעה הלכה די טוב, לא כואבת ונוראית כמו פעם שעברה אבל גם לא שניה וחצי לא מורגשות כמו בפעם הראשונה.

הרופא הכפרה אמר שאולי יהיו קצת דימומים כי הצוואר רחם (כאן הוא אמר פועל שלא הבנתי, נתפס? נשרט? משהו אחר? מי יודע)

למה כפרה? כי אני רואה בפורום לא פעם שאלות "עשו לי היום הזרעה ואני מדממת, זה בסדר?" והוא פשוט חסך לי קושיות בזה שהוא הזהיר מראש.

אז עכשיו המשימה היא סקס והרבה

לשתות טונה מים

לקחת חומצה פולית

לחזור עוד שבועיים לקבל הפניה לבדיקת דם לגילוי הריון

ולנסות להיות רגועה.

יהיה טוב, אני מקווה

פוסט מוסתר ראשון

אני מרגישה מוזר

אני באמת לא יודעת למה

אבל לא בא לי לספר לכל העולם שזהו

הסבב נגמר

עושים הזרעה.

אז פה, בנתיים בטיוטה, אחרי שתהיה התוצאה של עוד כשבועיים אני אפרסם את הטיוטה, מניחה שיהיו פה לא מעט פוסטים בטיוטה.

גם בפורום אני רק מגיבה לאחרות והפסקתי לספר על עצמי.

באתי לרופא אתמול ומסתבר שהחששות היו לשווא, יש לי זקיק ענק, 21 גודלו, תוצאות הבדיקות טובות והרירית נאה (ומשולשת! ראיתי!) ולכן נשלחתי להזריק אוביטרל עוד באותו היום ולחזור ביום שלישי להזרעה.

כלומר בכלל לא לקחתי צטרוטייד בסבב הזה, מוזר...

ביום ראשון עשינו סקס, וביום שני (כלומר היום) התנזרנו כי אלה ההוראות הרגילות.

היום אני מתפתלת מתחושת עודפי נוזלים אבל גם זה תופעה ידועה, מוכרת ולגיטימית, גם אם מעיקה.

מחר ב10:30 צריך להתייצב במעבדה ועד 13:00 נהיה אחרי הכל, כפי הנראה.

מקווה שזה יילך בקלות וללא כאב כמו בהזרעה הראשונה ובניגוד לשניה.

אח"כ בטח הרופא ישלח אותנו לעשות הרבה סקס אז שנינו לקחנו את היום החופשי למחר (כלומר שנינו עובדים שישי השבוע, לא נורא).

קניתי גם חומצה פולית ואני מתחילה הערב לקחת, עד שתהיה תוצאה או עד בכלל.

זהו

הסבב היה כ"כ עקום שאני בספק אם זה יילך

אבל מותר לקוות, נכון?

מחר יש לי גם סוףסוף פגישה עם הפסיכולוגית.

לחוצה כהרגלי

בסבבים הקודמים (בדקתי עכשיו) הוספנו צטרוטייד (חומר המונע ביוץ) כבר ביום התשיעי-עשירי.

הפעם הביקורת הבאה היא אחרי הזריקה ה11.

כרגיל אני חוששת מביוץ מוקדם, הפעמיים בהם עברתי את זה עשו לי טראומה רצינית.

אני יודעת שאין שום דרך להרגיע אותי (מלבד לעשות סקס כל יום ואז אם היה ביוץ לקוות שאולי בכ"ז לא זרקנו סבב לפח) אז אני לא מצפה שתנסו.

(מה שכן, אם מישהי לא מבינה מושג - תשאלו חופשי!)

במסגרת הפינוק, שוב גננות, אני ממש נהנית להנדס את הגינה ולשתול, מי היה מאמין...

בשורות, בשורות (אבל לא שלי)

לי יש עוד שבוע ויומיים לחכות.

ומסתבר שהרופא שלי יהיה בחופש (הוא לא טרח לספר לי... הוא באמת היה נראה טרוד לגמרי בכל הפעמים האחרונות שהייתי אצלו, גם הבעל אמר ככה ביום ההזרעה) אז אני אעשה את הבדיקות פה ואדע רק יום שלם או אפילו יום וחצי אח"כ את התוצאה .

בכל אופן, גיסתי הצעירה הודיעה שהיא בהריון, זה ההריון השני שלה מאז שאני מנסה  אני שמחה בשבילה אבל מאוד עצובה בשבילי ובעיקר אני ממש ממש ממש מקווה שהפעם זו הפעם כי אני ממש אשמח אם לילד שלי יהיה בן/ת דוד בגילו/ה.

טוב, לפחות הפעם זה לא כל שלושת הגיסות הנשואות בהריון באותו זמן, כמו שקרה לפני כשנתיים.

(גם כן נחמה).

אני לא מרגישה כ"כ טוב בימים האחרונים, כל פעם זה משהו אחר - כאבה לי היד, אח"כ מתתי מעייפות, אח"כ שלשלתי.

לא יודעת מה כל זה והאם יש קשר בין האחד לשני לשלישי ובין כל אלו להזרעה.

מה שכן, אני יודעת שמספר הכדוריות הלבנות שלי תמיד עולה בזמן ההזרקות אז אולי הגוף כ"כ עסוק בלהילחם לחינם שהוא שוכח להילחם בדברים החיצוניים וככה אני תופסת כל דבר שעובר בסביבה.

אין פואנטה לפוסט הזה.