מסתבר שפה ושם יש לי ביוצים, אם רק הייתי יודעת אולי אפילו הייתי בהריון עכשיו.
האמת שאני יכולה להאשים רק את עצמי ואת הבעל - אם היינו שוכבים יותר אולי משהו היה עובד, בייחוד שעשיתי צילום רחם.
מהצד השני חייבים להודות שבעיות בריאות מנעו מאיתנו לשכב יותר, בעיות בריאות שלי (לא משהו רציני וזה בטיפול ובקרוב יהיה טוב).
אני רק מקווה לא לפספס את המחזור הזה, כי רק ביום ראשון יש לי תור לרופא (הוא לא עובד השבוע), ואני לא יודעת איזה פרוטוקול הוא מתכנן וכמה זה יהיה גרוע להתחיל ביום הרביעי של המחזור (בפרוטוקול הרגיל שלי מתחילים ביום השלישי אבל הפעם מתוכנן משהו חדש כדי למנוע את בעיית הביוץ המוקדם).
משהו חיובי - התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית, בגלל העצבות הרבה שיש לי בנושא, היא מאוד מעשית ולא חפרה איתי בסיבות וכדומה אלא ישר נתנה לי תרגילים-מחשבתיים-ביתיים שאמורים לסייע לי לאמץ השקפת עולם פחות עצובה ויותר סבלנית לדרך התלאות שעוד נכונה לנו.
שתי חברות טובות שלי ילדו מהפעם האחרונה שכתבתי פה, ועוד אחת נכנסה להריון, מתישהו גם לי זה יקרה, נכון?