כאב, אבל עבר

צוואר הרחם שלי החליט שהיום בא לו להיות סורר אז כל ההזרעה לקחה מליון זמן וגם כאבה לאללה.

זו לא היתה רק תחושה שלי שזה לוקח יותר זמן מהפעם הקודמת - גם הבעל אמר, וגם הרופא הסביר שהפעם ממש הגוף הלך נגדו.

מסרבת בתוקף לראות את זה כסימן למשהו.

אחרי נשארתי איזה דקה או שתיים על הכיסא בשכיבה כדי להתאושש מהכאב וגם נשארנו כמה דקות בישיבה אצל הרופא ואח"כ ירדנו לקניון וישבנו בבית קפה על קפה וסנדויץ' ואז היה מאוחר מידי לסרט אז נסענו לקניון אחר להשאיל dvd איפה שיש לנו מנוי.

אני עדיין לא מרגישה נפלא אבל זה משתפר אז בטח מחר אני אקום כמו חדשה.

בנתיים המשימה היא להיות שפנים (האמת שזה הארנבים שעושים הרבה) לכמה ימים הקרובים, משימה נחמדה, לפחות כשיפסיק לכאוב לי.

תודה לכל מי שמחזיק/ה לי אצבעות, התמיכה שלכם ממש חשובה כי הפעם אף אחד לא יודע על ההזרעה מלבדכם (והבעל וצוות רפואי) אז נחמד לקבל איחולי הצלחה (זו לא הזמנה, זו התייחסות לתגובות בפוסט הקודם).

הבעל המקסים שלי קנה לי טבעת לזרת, ממש יפה, ונתן לי אותה היום באחת מנקודות השפל שלי, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו (לא ילדים, זה בטוח) .

אולי מחר או מחרתיים אני אספר פה ביתר פרוטרוט על כל התהליך, אבל לבנתיים אני מקווה שתספקו בזה.

אתמול

התחיל ברבע לשבע

קמתי, ניסיתי להתעורר, התארגנתי, שתיתי המון מים

ונהגתי לבדיקת הדם שבעיקר הסמוכה.

התור לבדיקת הדם היה ארוך אז חיכיתי לא מעט.

בנתיים התחלתי לקרוא ספר שאני צריכה לקרוא ללימודים.

כשנכנסתי פגשתי את אחת משתי האחיות שבדר"כ מצליחות לקחת לי דם בקלות

(לרוב האחיות זה די קשה)

בפעם האחרונה, שכבר היתה מזמן, היא לא הצליחה, באיזה יום ארור שדקרו אותי בו שלוש פעמים

(בהזדמנות אני אלנקק פה לפוסט מאותו יום)

אז הפעם בניגוד לתמיד היא לקחה פרפר, והצליחה בשניות

מצחיק אותי שהיא התייאשה עד כדי פרפר, היא אמרה שזה בהחלט בגלל הפעם ההיא...

משם מיהרתי לנהוג לעבודה, איכשהו האחראית עליי פישלה ושכחה לשלוח להם מחליף עד שאגיע, היא חשבה שהבדיקה היום, והפלאפון שלי נשאר בבית אז לא ניתן היה להשיג אותי ואף אחד לא ידע אם אני בכלל אבוא, אז היה לי ממש לא נעים מהעובדות האחרות למרות שזו לא הפשלה שלי.

עבדתי עד חמישה לארבע.

בעקרון העבודה היא עד ארבע ולרוב יוצא שאני נתקעת שם לפחות עד ארבע וחמישה או ועשרה אבל הייתי חייבת למהר.

הגעתי הביתה, עשיתי שטיפה קצרה, החלפתי בגדים, ארגנתי תיק וחיפשתי בנרות את הפלאפון (בסוף מצאתי) ורצתי לטרמפ שהיה לי.

בטרמפ חטפתי קצת צעקות, שלא כאן המקום להסבירן, מה שחשוב זה שההורמונים הביאו אותי כמעט לסף דמעות מצעקות שברגיל לא היו מזיזות לי כלום.

בכל אופן בעשרה לחמש הייתי בחזרה אצל הרופא, שוב היה תור רציני.

כשנכנסתי הסתבר שההורמונים עלו (614 אם אני זוכרת נכון) ושלא היה ביוץ (הללויה) ואז עברנו לאולטראסאונד, לרוב הוא ממש מתקתק את האולטראסאונד הוגינלי אבל הפעם הוא לא מצא שחלה אחת וטעה בחישוב הגודל של הזקיק בשחלה השניה, בחיים הוא לא היה בפנים כ"כ הרבה זמן... מוזר.

בכל אופן, יש לי זקיק אחד שגדל - 13 מ"מ גודלו, אז מאתמול עברנו למינון יותר גדול - 75 יחידות ביום.

בפעם האחרונה שהיה לי זקיק 13 ולקחתי 75 יחידות זה נגמר בביוץ מוקדם תוך יומיים

אז נכון שמהערב אני מוסיפה את הצטרוטייד שתפקידו לא לתת לביוץ להתרחש, אבל לכל מקרה שלא יבוא דאגנו שיהיו שם גם זרעונים...

בכל מקרה, אחרי הרופא העברתי עוד כשלוש שעות בקניון כי חיכיתי לבעל שיסיים את העבודה ויחזיר אותי הביתה (ככה זה כשגרים בחור שאין אליו אוטובוסים ממש) קצת הסתובבתי ובעיקר המשכתי לקרוא את הספר.

בשמונה וקצת הגענו הביתה, אחרי ארוחת ערב, ואני הייתי שפוכה לגמרי, הייתי הולכת למיטה אבל שעת ההזרקה היא בעשר וחצי  אז פשוט נמנמתי בסלון עד שהזמן הגיע, הבעל העיר אותי והזריק.

איכשהו נחתנו על ורידון או משהו, כי יצא טונה דם, בחיים זה לא קרה לנו.

כאב, עבר.

בסוף גם הלכתי לישון באיזה אחת-עשרה ומשהו

ועכשיו אני עפה לעבודה.

המשימה - סקס

נשלחנו הביתה עם הוראות לעשות סקס היום ומחר

אבל נתחיל קודם - קמנו מאוחר, לשם שינוי, אני סידרתי את הבית והוא הכין ארוחת בוקר, אכלנו ואז הוא פנה לענייניו (כלומר לנתינת זרע ותודה על פורנו באינטרנט... סתם, אני לא יודעת במה בדיוק הוא השתמש אבל הוא העדיף להיות בלעדיי)

נסענו ליחידת הivf והפרצוף הראשון שראינו היה הרופא שלנו (כפרה עליו), עשינו את ענייני הטופסולוגיה וירדנו למעבדה שם לקחו את הזרע ואמרו לחזור אחרי שעה וחצי, מכיוון שאנחנו גרים די רחוק נשארנו פשוט בקפיטריית בית החולים והעברנו את הזמן בקריאה ובדיבורים.

אחרי שעה וחצי חזרנו, קיבלנו את המבחנה ונסענו לרופא (שבמרכז אחר), חיכינו קצת בתור אבל כשנכנסנו כל העסק כולל הבאת המכשור והשאלות שהיו לי אחרי נמשך בדיוק 5 דקות.

אח"כ ירדנו קומה אל הקניון לאכול ושחקנו שם קצת במשחקי וידאו וחזרנו הביתה, עם מצב רוח מעולה.

אני מניחה ששוב אעלם מפה בשבועיים וחצי הקרובים, אלא אם יהיה משהו מיוחד, אז שוב אני ממליצה פשוט לעשות מנוי או להכניס אותי לקבועים (לא מרוויחה מזה כלום, הבטחה שלי) כדי שתדעו מתי שבתי להופיע.

תודה לכל המעודדים והמלווים, אוהבת את כולכם.

אצלנו עושים סקס יום כן יום לא

היום לא*

כשזוג נורמטיבי רוצה להתחיל לעבוד ברצינות על ילדים, כלומר לא רק להפסיק להשתמש באמצעי מניעה ולחכות שהטבע יעשה את שלו מתישהו, ממליצים להם לשכב בכל יום שני, או במילים אחרות יום כן ויום לא, ככה הזרע נשמר במצב טוב והסיכוי לפספס ביוץ הוא קטן, זוג ללא בעיות אמור להצליח תוך כחצי שנה להפיק ככה הריון, תוך שנה מקסימום 85% מהזוגות יהרו, אם הם ישמרו על התזמון של יום כן ויום לא.

כידוע, אנחנו לא זוג נורמטיבי, כלומר - הוא כן אבל אצלי הביוץ ממש לא סדיר, מצד שני המקצב של יום כן ויום לא אמור לעבוד גם על פוליציסטיות שמבייצות מדי פעם, כלומר אם לאורך זמן נעשה סקס אחת ליומיים מתישהו יבואו ביוצים ומתישהו נצליח גם להרות, זה אולי ייקח ארבע שנים ולא שנה אחת אבל זה יקרה, למעשה אם זוג כלשהו יגיע לאי בודד וינסה באופן הכי טבעי בעולם יש לו 98% סיכוי להצליח בסופו של דבר, כלומר רק 2% מהזוגות חייבים את עזרת הרפואה, אצל כל השאר מדובר בפשטות על קיצור תהליכים.

כבר ארבעה חודשים שאנחנו לא בטיפולים, בגלל בעיות בריאות שונות ומשונות שלי, ארבעה חודשים בהם אני כמובן לא לוקחת אמצעי מניעה, במהלך אותם ארבעה חודשים היו לי שני מחזורים, אחד בסוף סבב טיפול והשני "טבעי", אם היינו עושים סקס כל יומיים יש סיכוי שהייתי נכנסת להריון במהלך ארבעת החודשים האלה או החודשים שעוד יבואו עד שבעייתי הרפואית תיפתר ואחזור לסבבים.

הבעיה היחידה היא שבשביל זה כדאי לקיים יחסי מין בתדירות יותר תכופה ממה שאנחנו מקיימים, בקצב שלנו גם בלי בעיות ביוץ להיכנס להריון היה סוג של מזל, על אחת כמה וכמה עם הבעיות שיש לי.

הוא טוען שהוא רוצה לא פחות ממני, אבל בסופו של יום היוזמת היא בעיקר אני והוא לא תמיד נענה, עד כדי כך שאני לא יוזמת בכל פעם שאני רוצה, כבר לא נעים לי לשמוע את ההתחמקויות.

תוסיפו לזה לא מעט ימים של הרגשה רעה שבאמת מונעת ותגיעו למצב שלנו, תסכול מיני וזוגי מתמשכים שמתערבבים בתחושת התסכול הפיזי על המחלות ועל אי הכניסה להריון.

אין לי פואנטה, כלומר היתה אבל ברחה לי, סורי.

* פעם היו נפוצים שלטים כאלה בקשר לעישון.

הגיע מחזור, ראבק

מסתבר שפה ושם יש לי ביוצים, אם רק הייתי יודעת אולי אפילו הייתי בהריון עכשיו.

האמת שאני יכולה להאשים רק את עצמי ואת הבעל - אם היינו שוכבים יותר אולי משהו היה עובד, בייחוד שעשיתי צילום רחם.

מהצד השני חייבים להודות שבעיות בריאות מנעו מאיתנו לשכב יותר, בעיות בריאות שלי (לא משהו רציני וזה בטיפול ובקרוב יהיה טוב).

אני רק מקווה לא לפספס את המחזור הזה, כי רק ביום ראשון יש לי תור לרופא (הוא לא עובד השבוע), ואני לא יודעת איזה פרוטוקול הוא מתכנן וכמה זה יהיה גרוע להתחיל ביום הרביעי של המחזור (בפרוטוקול הרגיל שלי מתחילים ביום השלישי אבל הפעם מתוכנן משהו חדש כדי למנוע את בעיית הביוץ המוקדם).

משהו חיובי - התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית, בגלל העצבות הרבה שיש לי בנושא, היא מאוד מעשית ולא חפרה איתי בסיבות וכדומה אלא ישר נתנה לי תרגילים-מחשבתיים-ביתיים שאמורים לסייע לי לאמץ השקפת עולם פחות עצובה ויותר סבלנית לדרך התלאות שעוד נכונה לנו.

שתי חברות טובות שלי ילדו מהפעם האחרונה שכתבתי פה, ועוד אחת נכנסה להריון, מתישהו גם לי זה יקרה, נכון?