חרא, חרא, חרא יום

בבוקר חשבתי שהעזר כנגדי יעזור לי לתרגם מאמר באנגלית למבחן, היו לו אומנם כוונות טובות אבל עד שהוא התעורר, וחזר מהמכולת, ואכלנו נשארה לו חצי שעה והוא היה צריך לזוז.

אח"כ נסעתי לרופא, בחניה הגיע טלפון מהבנק, חרגנו מהמסגרת, שנכניס כסף או נגדיל אותה ומתי-אני-יכולה-לבוא-זה-חייב-להיות-היום-או-שלא-יכבדו-את-דרישות-התשלום.

הסתבר שהבנק נסגר 35 דקות אחרי שעת התור והמרחק קצר אז הבעתי תקווה שאגיע בזמן.

אצל הרופא לא היו שום בשורות, אותה פרוצדורה, אין סיבה לא לעבוד, אין סיבה לשנות כלום.

קיבלתי מליון מרשמים וגם הפניות לבדיקות ונדבר כשיגיע המחזור.

מחר אני אקח את כל המרשמים למרפאה, הם מביאים לי את הכל ושולחים חיוב בדיעבד, שזה הכי נוח.

אז אני מניחה שעד מחר או מחרתיים יהיה לי דופסטון ויתחיל רישמית הסבב למרות שההתחלה היא פשוט להביא את המחזור, לא משהו דרמטי.

אח"כ הייתי בבנק, בלית ברירה הגדלתי את מסגרת החריגה, בהמון, יותר מכפול, לא שהיתה לי ברירה, חייבים לי כספים שאני לא יודעת מתי הם יגיעו ורק אז אולי אצא מהמינוס.

מה שמעצבן זה שאת כל החסכונות שהיו והירושה מסבתא של בעלי הצלחנו לאכול פשוט מלחיות.

חזרתי לפה והתקשקשתי קצת עם חמותי, אנחנו חושבות שחייבים לי עוד כסף אז ניסינו לברר והיא תמשיך לברר מחר (בבקשה אל תשאלו בכלל על ענייני הכסף כי אני לא אענה, הבלוג הזה בכוונה ממדר נושאים מסויימים כמו איפה אני גרה ולמה אני לא מרוויחה כמעט).

אח"כ ישבתי עם הבוסית, ההחלטה כרגע בידיים שלי (ולא, אני לא אספר לכם איזו החלטה) אני יכולה להחליט כן או לא לעשות משהו מסויים, בלי לעשות אותו - לא תהיה לי עבודה, אם כן אעשה אותו - עדיין יכול להיות שלא תהיה לי עבודה, מסתבר שנרמזה באחת הישיבות העובדה שלא ממש מתאים להם להחזיק מישהי שבטח רוצה להרות (מסקנות פשוטות מהעובדה שהלימודים היו התירוץ ללמה אני לא בהריון והם נגמרו + העובדה שאנחנו נשואים כמעט 5 שנים), כך שגם אם אבחר כן לעשות את אותו משהו שאינו פשוט כלל ייתכן שלא יהיה לי מקום לשנה הבאה, וזה ממש לא תלוי בה, אם זו היתה רק היא - הייתי עובדת!

היא גם תנסה להפעיל השפעה כדי לסייע לי למצוא משהו אחר, היא באמת חמודה, והיא לא אשמה במצב שנקלעתי אליו.

החלטתי לישון על זה לילה או שניים, לדבר עם הבעל ואז לחזור אליה.

ואז רק חזרתי הביתה להכין ולאכול ארוחת צהריים (שתבינו, ארוחת בוקר אכלנו ברבע ל11 וצהריים היתה אחרי ארבע) ועכשיו אני מנסה להתאושש כדי להמשיך עם המאמר המעיק באנגלית.

חרא יום, כבר אמרתי?

הבהרה עקב התגובות:

לא, היא לא עושה משהו לא חוקי.

אני יודעת מה החוק אומר, אני יודעת שזו התמאנייקות.

אבל לא כתבתי פה את כל הנתונים ולכן אין לכם, כבעלי מידע חלקי בלבד, האפשרות להבין מדוע החוק לא יסייע לי.

מטלת הלימודים מחסלת אותי

אל תשאלו...

אבל בכל זאת קצת דברים חיוביים:

1. התקינו לנו סוף סוף את כל המטבח, היו חלקים שחיכינו להם יותר משנה כי הנגר שאיתו עבדנו הצליח לדפוק לעצמו את העין ולא עבד כמעט שנה ורצינו שאת סוף המטבח יגמרו לנו באותו מקום כדי שהוא יהיה זהה ככל האפשר, מדובר על ארון לאחסון דברים שאינם יומיומיים ושתקענו בבוידם בנתיים ובקישוטים מעץ שהוספנו, אבל נחמד שסוףסוף המטבח עומד כולו על תלו.

2. נגמרו רוב הקורסים, כולל כמה ממש מעצבנים שאני שמחה להיפטר מהם.

3. מתישהו מחר אני אסיים ואגיש את העבודה הזו, לא ברור לי כמה אני אשן עד אז, במיוחד שמחר בבוקר אני עובדת שלוש שעות אבל העיקר שזה ייגמר, כך או אחרת, ושהכרתי שני ספרים חדשים שמאוד מאוד אהבתי.

4. בשבוע הבא יש לי תור לרופא נשים, אני מחכה כבר בקוצר רוח להמשיך.

5. היום יש עצרת הזדהות לשדרות ואני נוסעת אליה, אני לא אהיה שם הרבה זמן מחמת מטלת הלימודים אבל גם שעה זה משהו, לא? אני פשוט גם ככה צריכה להיפגש בתל אביב עם הבעלול כדי להמשיך הביתה אז סיכמנו שניפגש בעצרת.

לבקש עזרה

(תשובה מורחבת לג'ולס)

גדלתי במקום בו ציפו ממני תמיד שאהיה יותר אחראית ממה שהייתי, ציפו שאנחש מה צריך ואמהר לעשות את זה גם בלי שיבקשו (נניח לשמוע שאוכלים עוד חצי שעה ולנחש לבד שצריך לעשות סלטים ולהתנדב לעשות לפני שאמא שלי תקום או תגיד משהו), תמיד ציפו (והאמת שעדיין מצפים) שאתייצב לעזרה בכל צורך שהוא ושאתגייס לסיוע גם אם רק רומזים ורצוי גם כשלא.

אני לא יודעת אם אני מצליחה להסביר את עצמי.

אם הייתי מקטרת על כמה אני עושה לעומת אח שלי היו תמיד זועפים וכועסים ואומרים שזו מידה מגונה להתעסק בהשוואות כל הזמן במקום בעשיה וכאלה דברים.

בכל מקרה, למדתי שאני צריכה תמיד להיות חרוצה (ואני ממש לא כזו מטבעי), למדתי לנסות תמיד להקדים רצונות, זה אחד הדברים שהכי אוהבים אצלי בעבודה - שלא צריך להגיד לי אלא שאני יודעת מה לעשות או שואלת תמיד ולא מחכה שיקימו אותי (כלומר - יש גם יתרונות לחינוך שחונכתי בו).

עוד משהו שלמדתי זה להיות נוחה, אולי נולדתי ככה אפילו, להשתדל להתאים את עצמי לשאר כדי שיהיה להם נוח, להקל על אחרים כמיטב יכולתי.

מצד שני, כבר כילדה, הייתי פמיניסטית מאוד גדולה, אני חושבת שמה שהכי הפריע לי בכמה עשיתי בבית היה האפליה בה ביקשו מהבנים לעשות פחות רק כי הם בנים, ולא משהו אחר.

אני אפילו לא אתחיל לספר פה איך הבעל שלי גדל ומה היו ההשפעות עליו, ממילא זה בעיקר תצפיות שלי על המצב הנוכחי וניחושים, שום דבר וודאי, אבל בואו רק נגיד שלאמא שלו קשה היה לשחרר מתחת לסינור והיא עדיין ממשיכה לנסות לסייע איפה שלא צריך ולהתערב ולדאוג כאילו הוא עדיין תחת כנפיה.

מכל הסמטוחה הזו עולה שאני כן מסוגלת לבוא ולדרוש עקרונית מבעלי שעבודת הבית תתחלק פחות או יותר שווה-בשווה, אבל שאם הוא לא עושה את חלקו אני לרוב נשברת די מהר, קשה לראות כלים שמגיעים לשלב גידול פטריות, או ערימת כביסה ששורצת חודש על הרצפה (כי נגמר המקום בסל) ואף אחד לא טורח לכבס אותה, גם לא ממש נשאר מה ללבוש במצבים כאלה, אז אני תמיד נשברת, עושה, פועלת, תוך כדי ריבים וצעקות ומה לא, אבל יוצא שבסופו של יום אני עושה בבית יותר ממנו, נגיד 80%, ככה בערך.

דוגמא? אנחנו בבית הזה שנה וחצי והוא לא שטף רצפה אפילו פעם אחת, את השירותים הוא שטף אולי חמש פעמים, הוא עוד לא סיים להתקין מדפים ולתלות תמונות שלא לדבר על הסככה שהוא הבטיח לי שנעשה כשנכנסנו.

ויש פעמים שנשבר לי, בעידודה של הפסיכולוגית שיחקתי פעם משחק שבירה כזה עד סופו ואחרי שלושה שבועות (ואני לא מגזימה פה) הוא נשבר ושטף את כל כל כל הכלים שהצטברו ולא רק את השני ספלים ושתי כפיות בשביל הקפה של הכאן ועכשיו, עכשיו אנחנו בעוד משחק שבירה, אתמול למשל עשיתי משהו כמו חצי מהכלים שהצטברו (כל הצלחות והכוסות והספלים ועוד קצת) לפני שנסענו (הוא לעבודה ואני ללימודים) וביקשתי שהיום (הוא היה צריך לצאת מהבית רק ב11:30) הוא יסיים את כל כל כל הכלים, וישקה את כל הצמחים ויזרוק את כל הזבל, אני לא חושבת שאלו בקשות רציניות, גם בקצב האיטי יותר שלו זה לא היה אמור לקחת יותר משעה, נגיד בהגזמה שעה וחצי.

ביקשתי גם שהוא יעבור אצלי בעבודה להגיד שלום, זה לא סיבוב מהדרך וזה יכול להימשך 2 דקות, אבל זה משהו שאני ממש אוהבת שהוא עושה והוא מזמן לא עשה.

אז ביקשתי, הוא לא התקשר, הוא לא ביקר, וכשבאתי הביתה גיליתי שהוא זרק זבל רק מהמטבח, עשה רק חלק מהכלים והשאיר לי להשקות בערך חצי מהצמחים.

אז כן, אני יכולה לנסות ולבקש עזרה, הבעיה הגדולה היא שאין לי ממי לקבל אותה, וכן, זה בהחלט מעלה תהיות מה יקרה אם וכאשר יהיה לנו ילד, או אפילו בהריון כשיקשה עליי לעשות דברים.

פרוייקט

ג'וליאנה העבירה

מקווה שהבנתי את הרעיון - אני אמורה לכתוב דברים שגורמים לי אושר, או משהו שכזה.

אז ראשית ובראשונה הבעל שלי, הנפלא והתומך.

אני לא אכחיש שיש רגעים שאני מתה לחנוק אותו, אבל בעת צרה הוא תמיד שם לצידי, עושה כל מה שרק אבקש.

ובסבבים הוא מזריק לי את הזריקות למרות שלא קל לו לעשות דבר שלא נעים לי.

הסיבה היחידה שאני רוצה ילד כל כך היא כי אני רוצה ילד ממנו!

בנוסף אליו - הבית שלנו, שאני עוד לא ממש מרגישה שהוא שלנו-שלנו, כי יש לי כל כך הרבה תוכניות שעוד לא מומשו, אבל עדיין.

ויחד עם זה מגיע היישוב בו אנו גרים, זה המקום הראשון עלי אדמות שכשאני חוזרת אליו אני מרגישה שבאתי הביתה, כבר מכביש הכניסה.

והגינה שאנחנו מטפחים - גם היא מסבה לי אושר שלא הייתי יכולה לנחש שהוא בכלל אפשרי.

מה עוד? החתולים שלי, כשהם לא לשים אותי באכזריות או רבים האחד עם השני.

הספרים שממלאים כל פיסה פנויה בבית ובנפשי ועוזרים לי לברוח מקשיי למקומות רחוקים-רחוקים, והלימודים כשהם סדורים ומרתקים.

הטבע שמסביב, הפרפרים, העצים, הציפורים, תמיד הייתי עירונית בנשמה ועדיין סיבוב בקניון וקניות נחמדים לי, אבל הטבע זרם לי לדם ואותו אני צורכת יומיומית, את הקניון אני מעדיפה להשאיר לפעם בשבועיים-שלושה.

מוזיקה גם אהובה עליי ומרוממת לא פעם את רוחי, וגם היכולת להישאב לסרט קולנוע או סדרת טלוויזיה.

הבלוג הזה, והבלוג השני שלי, ופורום פוריות בנענע ובעיקר הנשים הנפלאות שגולשות בו.

נראה לי שזהו.

אני שמה לב שלא הזכרתי חברים, יש איזו בדידות בתהליך שאני עוברת שגורם לי להישען יותר פנימה ופחות החוצה, ובכלל מאז שהתחתנתי קצת התנתקו לי הקשרים, בעיקר באשמתי אבל לא רק.

לא מעבירה, לא יודעת למה אבל לא מתאים לי להעביר.

פוסט מיוחד ליום הולדת, גנבתי מנטע

במקור זה עד גיל 30, אבל בהתחשב בעובדה שאני בת 32 אני מניחה שיתנו לי הארכה לגיל 40...

בכל מקרה הדגשתי את אלו שאני מתכוונת לעשות והשארתי ככה סתם את אלו שלא נראה לי שאעשה אי פעם.

 To Do List

1. לגור עם מישהו. עם הבעל, ובעבר עם שתי שותפות

2. לגור לבד.

3. לקבל תלוש משכורת.  (ואפילו מכמה וכמה חברות שונות)

4. לדפוק את האוטו ולהחליף פרטים.

5. להיות באוברדראפט, בלי שום מקורות הכנסה נראים לעין. (כשהייתי מובטלת)

6. ללמוד מתי ואיך להשתמש בשואב אבק. (כמעט אף פעם, כי אין לי שטיחים)

7. לבשל לבד ארוחה לשישה אנשים. (ויותר מפעם אחת)

8. לשלם לבד על ארוחה לשישה אנשים.

9. להקים אוהל בגינה ולישון בשק שינה. (באילת זה לא בגינה אבל אני מניחה שזה מספיק טוב)

10. לריב על חניה.

11. ללכת מכות (לא בהכרח על חנייה). (עם האחים שלי, לא פעם ולא פעמיים)

12. להגיד משהו שתצטער עליו כל החיים.

13. לעשן סיגריה. לא מתכוונת לעשות אף פעם

14. לקנות קונדום בבית מרקחת.

15. להשתמש בקונדום. (אח, היו ימים...)

16. לקשור עניבה. 17

. לצאת מהצגה באמצע.

18. לא להנות בהופעת רוק.

19. לגשת למלצר בפאב ולבקש שינמיכו את המוזיקה.

20. להזמין את אבא שלך לקפה ולדבר על הבעיות שלו.

21. לקנות דיסק של מוזיקה קלאסית.

22. להודות שאין לך תמיד סבלנות לג'אז.

23. לעשות לעצמך מסיבת יום הולדת.

24. לקנות מעיל עור "לכל החיים".

25. לפלרטט עם גבר נשוי. ממש לא בתכנון שלי...

26. לנהל רומן עם גבר מבוגר ממך בהרבה.  כנ"ל

27. להשתתף בהפגנה.

28. לקנות בסופר בשלוש לפנות בוקר. לא בטוחה במאה אחוז שזה היה דווקא סופר, אבל אני מניחה שזה בכ"ז ייחשב לי

29. לעשות עגיל. עשיתי שלושה

30. ללכת לעשות קעקוע ולהשתפן. אני משתפנת מראש

31. לא לצעוק על הבוס שלך, למרות שאתה צודק.

32. להתפטר.

33. שיפטרו אותך.

34. לבקש העלאה.

35. להתחיל דיאטה.

36. לשבור דיאטה.

37. להרשם למכון כושר, ללכת פעמיים ולא לבוא יותר.

38. להיות בפריז, לונדון, ניו יורק ואמסטרדם. למרות שניו יורק היא לא שאיפה כ"כ, השאר כן

39. להתנשק בפריז, לונדון, ניו יורק ואמסטרדם.

40. לעשן ג'וינט.

41. להרגיש שלבך נשבר.

42. לשבור את לבו של מישהו אחר.

43. לדבר על חתונה. (ולא רק לדבר)

44. להפסיד יותר מ-100 דולר בקזינו.

45. לריב עם חבר\ה קרוב\ה ולהפסיק לדבר איתה\איתו לתמיד. אם רק הפסקתי לדבר, בלי לריב, זה נחשב?

46. לקום עם האנג-אובר.

47. לעמוד על במה ולדבר (או לאלתר).

48. להחזיר להורים הלוואה שלקחת מהם, למרות שהם לא לוחצים.

49. לכתוב שיר.

50. לגנוב מהמכולת שוקו ולחמניה בחמש בבוקר.

51. להשאיר טיפ ענק למלצר(ית) יפה. (אבל מתוך השירות, לא מתוך היופי)

52. להתחיל עם בן המין שלך.

53. להיות בפגישה עיוורת.

54. להיות בהופעה של שלמה ארצי. לא סובלת אותו, סורי

55. להיות האדם היחיד שלא מדליק נר בהופעה של שלמה ארצי. כנ"ל

56. לנהל רומן של לילה אחד. לא ממש בתכנון

57. לנהל מערכת יחסים של יותר משנה.

58. להגיד "רגע, אני מוכרחת לבדוק ביומן."

59. לזרוק את החולצה שהכי אהבת בגיל 16.

60. להודות שלא הצלחת לגמור את "שר הטבעות". אבל הצלחתי, יותר מפעם אחת!

61. לאכול סושי.

62. לצבוע חדר, או לפחות לתלות תמונה לבד.

63. להשתתף במנגל ולטעון שזה ברבקיו.

64. לראות סרט כחול.

65. לקרוא ספר עם מעל אלף עמודים.

66. לקבל פרחים.

67. לרשום במכולת במקום לשלם.

68. לעשות פסיכומטרי.

69. 69. 

70. להתווכח עם שוטר.

71. להגיע לכנרת בחורף.

72. להגיע למסקנות סופיות על דעותיך הפוליטיות.  קול צף זו מסקנה סופית?

73. להשתכר עד שאתה לא זוכר מי אתה.

74. לקנות מחשב, או לפחות לדעת להשתמש בו.

75. לדעת בעל-פה קטעים מ"גבעת חלפון אינה עונה".

76. ללכת לישון לפני שאתה עייף, כי מחר אתה חייב לקום מוקדם.

77. לתלות דגל ביום העצמאות. 

78. לקנות מתנות לחג.

79. להבין שכבר לא תניף את הגביע.

80. להתחשרר מהשירות, ובהזדמנות זו, להפסיק לדבר בראשי תיבות.

81. לשבור רגל. מקווה שזה לא יקרה

82. להחליט אם אתה מאמין באלוהים.

83. להתאהב בכוכב קולנוע ולהאמין למשך יומיים שיש לך סיכוי.

84. לקנות גיטרה.

85. להחליט על זהותך המינית.

86. להאמין שהשופט בן-זונה.

87. לישון בסרט של סטיבן שפילברג.

88. להודות שישנת בסרט של אינגמר ברגמן.

89. לגדל זקן. (מה לעזאזל?!)

90. לדעת להגיד "מסצ'וסטס".

91. לישון בעירום בקיץ.

92. להביא מישהו\מישהי לארוחת ערב אצל ההורים.

93. ללמוד שאסור להכניס סוודרים מקשמיר למכונת הכביסה.

94. לאכול משהו מאוד לא כשר.

95. להבדיל בין וויסקי ובורבון, משי וסאטן, נפוליטינה ומרגריטה.

96. להצליח להיות לבד יותר מיומיים, ולהנות מזה.

97. להפסיד בכבוד.

98. להפסיד בכוונה.

99. להחליט את מי אתה אוהב יותר, שלמה ארצי, שלום חנוך או אריק איינשטיין.

100. להפסיק לשאול "מי אני". לא נראה לי שאי פעם אפסיק...