מבחינה הורמונלית אני בהריון.
הרי הפרנגיל הוא הורמון ההריון, בדיוק כמו האוביטרל, הם הבטא המפורסמת שבודקים.
בנוסף כדורי האנדומטרין הם פרוגסטרון שגורם לבחילות מזעזעות, בדיוק כמו בהריון, רק שהן לא מופיעות דווקא בבוקר.
בגוף יש לי (מקווה שעדיין) עובר אמיתי, מהביצית שלי והזרע שלו, בדיוק כמו שקורה בהריון
(טוב, לא בדיוק, בשלב הזה העובר היה רק מתקרב לרחם, עדיין בחצוצרות, שלי מראש היה ברחם, מצד שני חלקם נוטים לעשות אחרי ההחזרה סיבוב בחצוצרות אז אולי גם שלי מסתובב לו שם?).
אני זזה בכבדות, הבטן מנופחת מאוד, מוצאת לי כל מיני שיטות לקום, ממש כמו הריונית מתקדמת.
הורמוני ההריון גורמים לכל מיני תופעות, יש לי בטן של חודש מתקדם, יש לי (כאמור) בחילות מדי פעם, לא בא לי על מאכלים מסויימים (כולל קפה! ואני מכורה כבדה! אבל זה טוב... קפה לא בריא עכשיו), הציצי התקשה והתנפח.
בנוסף אני צריכה לשמור על כל מה ששומרים בהריון, בלי אוכל נא, בלי סיגריות ואלכוהול, להפחית בקפה וכדומה.
אבל
זה אבל קטן וגם גדול
רק כשהמונה המתקתק שם בצד יגמור את שניותיו, אדע אם אני בכלל בהריון.
נכון שגם זוג שמנסה טבעי לא יכול לדעת בשלב הזה כלום
אבל זוג שמנסה טבעי לא יודע שיש לה עובר אמיתי בבטן
והיא לא חווה תופעות הריוניות
הם פשוט מחכים, לרוב בסבלנות רבה, מה זה בשבילם 8 ימים כשהם רק אחרי חודשיים? אולי אפילו נדמה להם שהם קצרי רוח, אבל מה הם מבינים בקוצר רוח של מי שמחכה כבר כמעט שלוש שנים?
הכי אירוני זה תופעות ההריון
אין לי בעיה איתן, בכיף
רק שלא בטוח שיש הריון מאחוריהן
ואם יהיה, חלילה, שלילי, כל התופעות האלה יעצבנו אותי מאוד, בדיעבד.
כי לסבול מתופעות הריוניות ולקבל שלילי זה שיא האירוניה, לא?
אני לא ברורה, אני מתכוונת - לפחות שתהיה סיבה לסבל הזה, אם יש סיבה אני מוכנה לכל, הכל היה שווה, רק שתהיה לו סיבה.
אז תגידו, אם זה לא חצי הריון, אז מה זה?!?