ביום שישי התחילו לי סחרחורות מטורפות
כשרק הגעתי לפה היתה לי תקופה של סחרחורות וכולם חשבו בגלל זה שאני בהריון
עכשיו, סחרחורות זה לא דבר חדש אצלי, אבל כמו אלו של יום שישי לא היו לי בחיים.
אז כמובן שמיהרתי לקוות.
בשבת המצב השתפר, אבל היום מצד אחד חזרו הסחרחורות (אם כי בקטנה) ומצד שני יש לי דימומים.
גם אם נכשלנו, המחזור אמור להגיע רק ביום שלישי, והדימומים הם לא ממש מהסוג שלפני המחזור, אבל גם לא ממש מחזור, משהו שונה ומוזר.
הייתי אמורה מחר להיות אצל הרופא בצהריים ולעשות בשלישי על הבוקר את הבדיקה אבל מפאת ענייני עבודה דחיתי את זה ובשלישי בצהריים אני אצל הרופא ואת בדיקת הדם אעשה ברביעי.
יש לי בבית עדיין ערכה ביתית, אני כבר לא עומדת בכל המסרים הסותרים וכל האוביטרל כבר אמור להיות מחוץ לגוף שלי, אז מייאוש אני הולכת להשתמש בה מחר.
אני יודעת בשכל שזה שלילי
לכן הדימום
אבל אני לא מפסיקה לקוות שהסחרחורות פירושן הצלחה.
אם יצא לי חיובי בבדיקה הביתית אני ישר אתקשר לרופא ונראה מה הוא יאמר
אם יצא שלילי אני עדיין אעשה את בדיקת הדם כי תמיד עדיף לוודא במאה אחוז, ואת זה רק בדיקת דם נותנת.
בנתיים אני חיה בסרטים
ולכל זה נוסף הבלגן עם האחיין.
אני לא רוצה לפרט פה הרבה, הוא עבר ניתוח חירום, עכשיו צריך רק לחכות ולראות שהכל מסתדר, רק הזמן יגיד, זה לא אמור לקחת הרבה זמן אבל זה בהחלט לא קל, ההמתנה הזו, במיוחד כשאצלי היא מתחברת להמתנה השניה.
אם התשובה שלילית (בבדיקת הדם, אני אדע את התשובה ברביעי אחה"צ) אני אהפוך את כל קטעי הטיוטה האלה לקריאים כבר ברביעי בערב או בחמישי בבוקר (תלוי מתי אגיע הביתה ברביעי ובאיזה מצב אהיה) וכולכם תוכלו לנחם אותי.
אם התשובה חיובית אני רוצה להאמין שאצליח להתאפק לעוד שבועיים, עד שיהיה דופק.
נראה מה המקלון יגיד מחר.