ב18/2

עשיתי את הניתוחון האחרון (נכון לעכשיו) להוצאת נקודות חן, שלשום החלים המקום האחרון באופן סופי, מה18/2 עד היום חלק מהגוף שלי היה חבוש כל הזמן, ותוך כדי עברתי סבב והזרעה שנכשלו, וגם גילו שתולעים עשו לי את רוב בעיות המעיים ועשיתי מבחנים ועבדתי בעבודה ומה לא.

יותר אני לא עושה ניתוחים כאלה אצל הרופא הזה, אמרו לי שיש רופא אחר שעושה תפרים הרבה יותר טובים ומחזיקים, בניגוד לאלו שהתפרקו די מהר.

חג האביב

גרם לי להתחדש גם בבלוג, בעיצוב אביבי במיוחד.

בחג עצמו היה נחמד, לא היו ילדים בסדר, אבל יהיו לא מעט ילדים בחינגה שמתוכננת לשבת בערב, מקווה לשרוד ולהנות.

יש לי שעורה בעין, איכס

אני וגיסתי מצד הבעל מסוכסכות יותר מאי פעם, בעצם זה לא לגמרי נכון כי היתה תקופה שלא דיברנו בכלל, ועכשיו אני בכלל לא בטוחה שהיא קולטת שאני מתחמקת ממנה, אבל זו פעם ראשונה שההתרחקות בינינו מתחילה ביוזמתי, לא נורא, היא בהחלט לא חסרה לי וטוב לי יותר בלעדיה.

אמא שלי בכלל לא הגיבה על כשלון הטיפול, לא אמרה שום מילה, אז נכון שבפעם הקודמת שחלקתי איתה את עובדת הכשלון ממש לא אהבתי את התגובה שלה וגם אמרתי את זה (טוב, איך הייתי אמורה להגיב על "נו, ציפית להצליח בפעם הראשונה?" סתמי וחסר רגישות?) אבל זו לא סיבה לא להגיד אפילו "אני מצטערת בשבילך" או משהו שכזה.

מצד שני לפעמים אני מרגישה כאילו אני דורשת יותר מידי מהעולם, לא רוצה שילכו לידי על ביצים אבל גם כועסת על רוב התגובות של אנשים.

בשבת יש לי יומולדת, החגיגות יידחו קצת מכל מיני סיבות, אבל חמי וחמותי יאכלו איתנו צהריים ובערב כאמור מתוכננת חינגה אבל לא לכבודי, סתם ככה לכבוד החופש ושכל הבנידודים מגיעים להורים בעיר אחת (אנחנו לא אבל נגיע במיוחד, לא נורא), מקווה שיהיה כיף.

אני כבר לא מבקשת מתנה תינוק, זה מה שביקשתי שנה שעברה וכמו כל שאר המתנות שביקשתי שנה שעברה - גם זו לא התגשמה.

מה שכן, אני מקווה שהכוכבים משתנים ושאת כל הנאחס אצרור ואשאיר בשנה שנגמרה ולקראת היום הולדת אקבל את חיי בחזרה, אני רוצה שבועיים בלי לראות אף רופא, חודש בלי שום כאבים בשום מקום, שנה בלי בכי, יש דיל?

(כאילו אני לא יודעת שעוד שבוע אני צריכה לראות את רופא העור, שהפצעים מהניתוח האחרון עוד לא העלו ארוכה ושהרבה בכי מחכה לי גם בשנה הקרובה, למי אכפת ממה שאני יודעת, מגיעה לי קצת אופטימיות לכבוד האביב, לא?)

כמו סטירה לפנים

התחילו לי כאבי מחזור עכשיו, כשהדימום כמעט ונגמר

ראבק, אני מקווה לא לבלות את כל ליל הסדר על כדורים

כך או כך יש שלילי סופי, גם זה משהו, להבין שמוזר ככל שיהיה מה שיש לי עכשיו הוא מחזור.

מזל שאין בסדר השנה ילדים קטנים, לפחות לא יוציאו לי את העיניים.

עוד שלושה שבועות נתחיל שוב, אני מניחה.

דבר האחות

זה טבעי שמחזור מתעכב עם כל ההורמונים

אם עד יום ראשון לא יגיע - תתקשרי שוב לרופא.

בנתיים טפטופים ורוח וגשם אין

כל הלילה התהפכתי על משכבי

ישנתי זוועה, ואני כבר ערה שעה למרות שאת ההשכמה כיוונתי לשבע בבוקר.

אבל לפני רגע התחיל לו סופסוף הדימום, חלשלש עדיין אבל העיקר שאי הבהירות נגמרה...