הבקבוק

הוא מופיע לו מעכשיו בתור תמונת הבלוג, או משהו כזה, אבל אחרי מה שג'ולס כתבה חשוב לי לכתוב מהו הבקבוק.

קודם כל הקרדיט על הצילום הוא כמובן של הבעל, למרות שנראה לי שזה לא ממש צילום שהוא מתגאה בו.

כאשר מזריקים / משתמשים במחטים אומרים לך במרפאה (לפחות לי אמרו) שאסור לזרוק את המחטים לפח, בפעם הראשונה אספתי הכל בשקית והעלתי למרפאה (הרי שם הם אוספים מחטים של בדיקות דם וכאלה) אבל שם הציעו לי שבפעמים הבאות פשוט אשים את כל המחטים בבקבוק פלסטיק ובסוף אסגור את הפקק ואשליך לפח, אז ככה אני עושה.

לרוב אני משתמשת בבקבוקון קטן של קולה (אני אוהבת את האירוניה בגלל הסיסמא הישנה של "טעם החיים, קוקה קולה") ואיפשהו יש לי גם תמונה של אחד כזה, אבל לא מצאתי אותה.

אני לא בטוחה עד כמה התמונה ברורה למי שלא בקיא אבל העיגולים הלבנים הן המחטים של הפיורוגון שזו הזריקה היומיומית, בקבוקוני הזכוכית הם התמיסה שבה ממיסים את הצטרוטייד (בגלל שהם מזכוכית אז גם אותם אני שמה באותו הבקבוק ולא בפח)  ופה ושם רואים דברים מוארכים שהן המחטים של הצטרוטייד - אחת לערבוב ואחת להזרקה.

הבקבוקון הזה הוא פחות או יותר הסבב הקודם.

וזהו, בערך, סיפורו של הבקבוק.

שנה טובה, שנת התגשמות תקוות ומשאלות

השנה החג הפתיע אותי, עוד לא קלטתי שהוא כבר מעבר לדלת.

ברכת התגשמות שלוחה לכולכם, אלו שרוצים להרות ואלו שמתפללים שלא יהרו בטעות, אלו שרוצים להתגרש ואלו שמייחלים לזוגיות, אלו שרוצים עבודה טובה ואלו שמעוניינים בחופשה, שלכל אחד ואחת יתגשמו המשאלות והתקוות לטובה.

השיר של ביאליק, הצילום של הבעל המוכשר.

ניסיתי לצלם לכם אך לשווא

תאלצו לסמוך על המילה שלי.

היד הימנית שלי נראית כמו של נרקומן

כלומר, יש לי ארבעה חורים, שניים מהם צמודים אחד לשני ומוקפים בשטף דם גועלי

אחד לא מאוד רחוק מהזוג ואחד באזור אחר לגמרי.

כן, כן, לקח לאחיות היום ארבעה דקירות שכל אחת כללה לא מעט חטטנות ובסוף הצליחו לקחת לי דם, אחרי שכבר התחלתי לבכות.

כשהבאתי את המבחנה המלאה, מותשת וחצי בוכה, האחות הראשונה שדקרה אותי (מותק אמיתית) חיבקה אותי שארגע מה שגרם לי להתייפח פי כמה, היא אפילו זכרה את שמי (קצת עצוב, תודו, שמכירים אותי כ"כ טוב שם... זה לא איזה מרפאה קטנה ביתית, ממש לא), היא הכניסה אותי לחדר האחיות והכינה לי תה רותח וכולן התחילו לכרכר סביבי, האחיות, עובדת הניקיון, המזכירה של אגף הנשים (שגם ידעה את שמי, בחורה פופולרית שכמותי), בסוף נרגעתי ונסעתי, איחרתי לעבודה בדיוק בשעתיים (אם כי הודעתי לבוסית מראש שאאחר).

אחרי העבודה היו לי 25 דקות בבית להתארגן ונסעתי שוב למרפאה, את הבעל פגשתי שם ונכנסנו ביחד לרופא.

למעשה רק כשהגענו ראינו את הרופא שהלך להכין לעצמו כוס קפה ואיך שהוא ראה אותי הוא אמר "איזה יופי שעכשיו את לא בוכה", אתם קולטים את גודל הפאדיחה? כל המרפאה יודעת שבכיתי הבוקר...

זוכרים את הפוסט הקודם עם ה9 מ"מ? אז בשני ובשלישי היה לי דימום שהוא בהחלט מחזור אבל גם בהחלט לא רציני, משלישי בלילה אין כלום, או ליתר דיוק זה כמו מה שהיה בשבת, לא משהו שמצריך אפילו לשים פד.

אז הרופא מסתכל לו בא"ס ואומר שהרירית ירדה ל3 כלומר זהו, היה מחזור.

אני לא הצלחתי להבין לאיפה נעלמו כל ה9, הם בהחלט לא יצאו החוצה בצורה הרגילה והרופא האדיש אך הכפרה שלי אמר שככה זה פוליציסטיות ושאין מה להתרגש.

הכי חשוב ומעמיד את כל השאר בצל - התחלנו בסבב סוףסוף!!!!

קיצורו של דבר, היד עוד כואבת רצח אבל מצד שני ההזרקה בבטן היתה peace of cake לאחר הסיוט בבוקר.

4 חורים ביד, 1 בבטן, ביום שני הביקורת הבאה, כמות פיורגון בנתיים: 50.

בוקר חדש, הרגשה חדשה

התפרצות הקנאה עברה.

כלומר עדיין אני קצת בקריז למחשבה שהיא תהרוס עוד ילד, אבל אני יודעת (אחרי ההתפרצות הראשונית) שזה באמת לא קשור אליי.

החתונה היתה כיף אמיתי למרות החום והעייפות הרבה.

במסיבת הסיום הייתי לרגע וחצי.

על הבוקר הייתי במשתלה, יש פה במקום הקטן שאני גרה בו משתלה שהיא לא פרטית, לצורך ההסבר נגדיר אותה כשלוחה של המחלקה שאחראית על הנוף במקום, האחראית במשתלה משרישה צמחים מהגינות של אלו שגרים פה (באישורם כמובן), מהצמחיה המייפה את המקום ומצמחי הבר, ואת הצמחים האלה היא או שותלת במקומות הציבוריים או מוכרת במחירים מגוחכים.

כל דבר, לא משנה מה גודלו, עולה במשתלה אותו מחיר בדיוק שזה שקל וכמה אגורות (נדמה לי שקל ורבע), אם היא נותנת לך משהו לא בעציץ אז לא משלמים עליו וכאלה.

בקיצור - תענוג.

אז הפינוק היומי היה לקנות וגם לשתול לא מעט ממה שקניתי, הגינה מאורגנת מחדש וקצצתי המון וגם העברתי כמה דברים מעציצים וכדומה.

התכנון הוא מחר לארגן סוףסוף את גינת התבלינים (הבאתי מהמשתלה גם עוד תבלינים) ואז לארגן עוד פינה של הגינה שכרגע מונחים בה עציצי התבלינים.

אחרי השתילה עשיתי מקלחת טובה-טובה, מאוד נחוץ ביום כל כך חם.

חוצמזה אני הולכת ללמוד למבחנים שיש לי בשבוע הבא.

יש לי עוד המון מה לכתוב אז החלטתי שבכל פעם שאני אסיים מטלה לימודית אני ארשה לעצמי עוד פוסט כצ'ופר.

ובמילים מבטיחות אלה אני אנטוש אתכם לעכשיו.

אז כחלק מהאקטיביות

הגיע הזמן להפוך את הבית.

לנקות, לסדר, לקרצף.

לסדר מחדש את כל הספריה.

ולא סתם לסדר אלא לשנות לגמרי את ההגיון שעל פיו היא סודרה.

ויש פה גם אלמנט של פינוק כי ככה מתגלים כל הספרים הרבים שעוד מחכים שאקרא אותם, איזה כיף!

לארגן את כל חומרי הלימודים וספרי העיון.

לתלות סוף סוף את כל התמונות שמחכות שנתיים.

נכון שחיכינו איתן בעיקר כדי לראות מה עוד נגדיל (אני חושבת שהתמונה בפוסט הקודם היא ההסבר ההכי טוב למה רוב התמונות בבית הן כאלה שהבעל צילם) אבל אין כסף כרגע אז לא ידוע מתי נגדיל ולכן החלטנו שהגיוני לשים על הקירות לפחות את מה שכבר יש, את מה שכבר הוצא עליו הכסף בעבר.

בנתיים קורצפו הסלון ופינת האוכל

סודרה הספריה

עכשיו הגיע זמן חדר העבודה / לימודים

יאללה, בלגן, כי כבר באו מים עד נפש וכי אין גמדים קטנים שיעשו את זה במקומנו.