8-2

8 מבחנות תרמתי היום לתהליך.

הבעל תרם 2.

לפחות לא חיטטו ולא דקרו יותר מפעם אחת.

בנוסף יהיו לי עוד מבחנות לתרום, אבל בהתאם לימי המחזור.

אל רופא הנשים יש לי תור ביום ראשון, שם אעשה pap ובדיקה אגנית ואתייעץ לגבי כמה זמן לחכות למחזור וגם אשאל אם הוא יכול ללחוץ להקדים לי את התור לכירורג שד, כי נתנו לי תור לינואר(!!!) וכשהתחננתי אמרו לי שרק הרופא שמלווה את התהליך לIVF יכול לנסות להקדים לי את התור.

קצת לא נעים לבקש מהרופא טובות אחרי שבחרנו ללכת ליחידה ולא איתו, אבל אין ברירה אז אני אתגבר על חוסר הנעימות.

חוצמזה העלתי 2 קילו ומשהו בשלושת השבועות האחרונים, בהתחשב בעובדה ששבועיים מתוכם רבצתי מול הטלויזיה מלאת כאבים - זה לא מאוד מאוד מפתיע, אבל עדיין מרגיז.

קיבלתי תפריט חדש, נראה מה יהיה.

וחוצמזה שחטפתי אתמול שוק כשהסתבר לי שבבדיקת הדם האחרונה שעשיתי בסבב האחרון והנוראי התוצאות לא היו כמו שחשבתי (6900) אלא 17,760!!! לא פלא שהרופא אמר שזה נראה כאילו פשוט המשכתי להזריק.

עדכונון אחרון: התחלתי עבודה חדשה, אז מעכשיו יש לי איזה שלוש עבודות חלקיות ללהטט ביניהן, אבל בנתיים מאוד נחמד לי, מלבד העובדה שעבודה אחת מתחילה בשבע בבוקר ואחרת מסתיימת בשלושה ימים אל תוך הלילה (סביב חצות) ולא נשאר הרבה זמן לישון ולהתאושש.

פינוק מושחת יומי

אז אחרי שחוסר הוודאות לא הובהר ואחרי עוד מבחן שסיימנו (הפעם בתקווה לא להגיע למועד ב') יש לי כמה שעות טובות לשרוף (ככה זה כשמתחלקים עם הבעל באוטו אחד ועדיף לחכות לו ולא לסוע בתחבורה ציבורית).

התכנון הוא לקרוא ספר למבחן של עוד שבוע, משהו כמו שעתיים (הערכה בלבד) שזה יביא אותנו ל12:30 (בהנחה שעוד חצי שעה אני מתחילה איתו) ואז לאכול צהריים פה באונ', שזה עוד איזה חצי שעה בערך (13:15, נגיד) ואז לא יודעת מה לעשות ובמשהו כמו 15:00 לסוע לתל אביב הגדולה לנחלת בנימין.

אני לא רוצה לסוע לפני זה כי שכחתי להביא קרם שיזוף ושמש ממש לא בריאה לי (יעידו כל הצלקות מהורדת נקודות החן) אבל אל דאגה אני בטוח אמצא מה לעשות בשעתיים שיש לי.

אני מניחה שבערך ב16:00 אני אגיע להסתובב וכבר תהיה פחות שמש, והבעל יאסוף אותי לא לפני 17:45 שזה די והותר זמן.

וגם אחלה פינוק, כמובן.

אומנם אין לי גרוש לקנות משהו אבל גם ההסתובבות עצמה מאוד מהנה ונעימה, אני מתה על הפיצ'פקס האלה ולפעמים גם שואבת רעיונות (אבל בקושי מבצעת, יש לי אולי נפש יצירתית אבל ידיים שמאליות).

זהו, פינוק קטן לפני שאני נבלעת לתוך הררי הלימודים, יש לי שלושה מבחנים בשבוע הבא, כולם בין יום ראשון לשלישי, אח"כ יומיים לעבודה (רביעי וחמישי) ושוב להתכונן למבחן, לפחות ההוא יהיה האחרון (אלא אם אמצא עצמי עם מועדי ב', מה שבהחלט ייתכן) ואני גם חייבת להגיש עבודה אחת.

בהקשרי חיפוש עבודה

הבנאדם ההוא בקושי התחיל לגלגל דברים, כאמור.

אבל נחתה עליי עוד הצעה למשהו מאוד חלקי (יומיים-יומיים וחצי), הצעה הרבה יותר וודאית (כלומר אם אני רוצה זה שלי)

נראה מה יהיה, ההצעה מעניינת וקרובה אבל כאמור היא חלקית ואני מחפשת משהו יותר מלא, מצד שני אולי אמצא משהו חלקי נוסף והכל יסתדר.

נחכה ונראה.

בוקר חדש, הרגשה חדשה

התפרצות הקנאה עברה.

כלומר עדיין אני קצת בקריז למחשבה שהיא תהרוס עוד ילד, אבל אני יודעת (אחרי ההתפרצות הראשונית) שזה באמת לא קשור אליי.

החתונה היתה כיף אמיתי למרות החום והעייפות הרבה.

במסיבת הסיום הייתי לרגע וחצי.

על הבוקר הייתי במשתלה, יש פה במקום הקטן שאני גרה בו משתלה שהיא לא פרטית, לצורך ההסבר נגדיר אותה כשלוחה של המחלקה שאחראית על הנוף במקום, האחראית במשתלה משרישה צמחים מהגינות של אלו שגרים פה (באישורם כמובן), מהצמחיה המייפה את המקום ומצמחי הבר, ואת הצמחים האלה היא או שותלת במקומות הציבוריים או מוכרת במחירים מגוחכים.

כל דבר, לא משנה מה גודלו, עולה במשתלה אותו מחיר בדיוק שזה שקל וכמה אגורות (נדמה לי שקל ורבע), אם היא נותנת לך משהו לא בעציץ אז לא משלמים עליו וכאלה.

בקיצור - תענוג.

אז הפינוק היומי היה לקנות וגם לשתול לא מעט ממה שקניתי, הגינה מאורגנת מחדש וקצצתי המון וגם העברתי כמה דברים מעציצים וכדומה.

התכנון הוא מחר לארגן סוףסוף את גינת התבלינים (הבאתי מהמשתלה גם עוד תבלינים) ואז לארגן עוד פינה של הגינה שכרגע מונחים בה עציצי התבלינים.

אחרי השתילה עשיתי מקלחת טובה-טובה, מאוד נחוץ ביום כל כך חם.

חוצמזה אני הולכת ללמוד למבחנים שיש לי בשבוע הבא.

יש לי עוד המון מה לכתוב אז החלטתי שבכל פעם שאני אסיים מטלה לימודית אני ארשה לעצמי עוד פוסט כצ'ופר.

ובמילים מבטיחות אלה אני אנטוש אתכם לעכשיו.

והארגון נמשך

חדר השינה סודר מחדש בעקבות השידות.

אולי כדאי להיות יותר ספציפית - וידאתי את הסדר של התכשיטים ושיניתי קצת + סידרתי את כל אלו שהסתובבו בחוץ.

כמובן שרוקנתי את תחליפי השידות שהיו וארגנתי את השידה שלי מחדש, את הדברים של הבעל זרקתי על המיטה - שהוא יסדר (אבל שמתי לו את השידה במקום + החזרתי לו את הצד המועדף עליו במיטה שהלאמתי לעצמי בחצי שנה האחרונה).

ארגנתי מחדש את כל הנרות הרומנטיים ואת הקרמים השונים וכאלה.

אח"כ הבנתי שעל אחת הספריות שסידרתי אתמול בחדר העבודה ריק, כלומר יש לה שני מדפים (היו שלושה אבל אתמול החלטתי לוותר על אחד) שמילאתי אבל הלמעלה, מעל הספריה, דורש איזה קישוטים, אז הוספתי פסלוני קישוטים שחיפשו מקום וזה כ"כ מצהיל את החדר שזה פשוט מדהים.

ככה גם התפנה מקום לפסלונים אחרים שנתקעו בתוך ארון כי חלק ממה ששמתי על הספריה הזו היה על מדף.

בקיצור יותר נחמד בבית אבל יש עוד דרך ארוכה ארוכה...

עדיין צריכה מקום לתחליפי השידות שהיו לנו, אחד ייכנס לחדר העבודה והשני אני חושבת שלחדר האורחים (לא שאי פעם ישן פה אורח) אבל בשני המקרים צריך לארגן כמה וכמה דברים בכדי שנוכל להכניס את התחליפים האלה.

(במקרה של חדר העבודה מדובר רק בקדיחה ותליה של משהו שמחכה כבר די הרבה זמן להגיע לקיר, המקרה של חדר האורחים יותר מסובך)

מצחיק כמה אושר מביאות שתי שידות קטנות שיצאו בדיוק כמו שלא רציתי שיצאו...

השורה התחתונה לא הכי חיובית כי פתאום קלטתי ששוב אני מתחמקת מלשבת וללמוד, אז אני רק אשקה את הגינה ואתיישב לי.

סוד כמוס לפרה ולסוס
(לא, אני לא בהריון, אבל תודו שלמקרא הכותרת בלבד זה עבר לכם בראש...)
 
לא טרחתי לראות את "הסוד" אבל הסבירו לי את העקרון - היקום מביא לך רק את הדברים שאתה מושך אלייך ולכן אתה צריך להזמין דברים שאתה רוצה ולא לחשוב שאתה מפחד מדברים מסויימים כי ככה רק תמשוך אותם.
 
שטויות, אני חושבת, כלומר מעולם לא חשבתי שיהיה לי סרטן, מעולם בכלל לא חשבתי על סרטן, כלומר איזה בן עשרים+ חושב על סרטן אלא אם מישהו קרוב אליו מת מזה? ואף אחד קרוב אליי לא מת מסרטן.
ובכ"ז, בגיל 25 התגלה אצלי סרטן, תפסנו אותו קטן קטן, חיסלנו אותו בשני ניתוחים וללא צורך בכימותרפיה או הקרנות.
 
דווקא אחרי די חששתי ממנו, נראה לי שזה די מובן, בעיקר כשלקחו לי עוד ביופסיות בדיוק 5 שנים אחרי, הייתי בטוחה שהבנזונה יתפוס אותי שוב שניה לפני שאני מוכרזת כבריאה ותקינה, והוא לא הגיע, כנראה שגם הוא לא ראה את הסרט.
 
באותה צורה ממש מעולם לא חששתי מקשיים להרות, איפשהו בהתבגרותי הבנתי שזה לא נורמלי שהמחזור לא סדיר ובפעם הראשונה שעשו לי בדיקת הורמונים חבר שלמד רפואה הסביר לי שיש לי יותר מידי הורמונים של גברים, אחרי כשנתיים שאלתי כבדרך אגב את רופא הנשים והוא אמר שכשארצה אבוא אליו ויהיה בסדר, בביקורת שגרתית לפני החתונה שאלתי את הרופא (זה כבר לא היה אותו אחד כי עברתי דירה) והוא אמר שאקח כמה כדורים ולא יהיו בעיות, אז ככה חשבתי שזה יתנהל, קצת יותר מסובך מהרגיל אבל לא ברמה רצינית, דמיינתי לעצמי משהו כמו לקחת אקמול (טוב, ברור שלא אקמול-אקמול אבל אני מתכוונת שלא עלה בדעתי שלכדורים יש עוד השפעות לוואי מורגשות מעבר לרצויות) ולהמשיך את שאר החיים כרגיל.
 
טוב, מי שפה לא בפעם הראשונה יודע עד כמה זה רחוק מהמציאות...
 
מישהי שעובדת איתי והיה לה סרטן השד התייחסה לאמונות האלה ככה: "קל מאוד לחשוב שהתת מודע יביא לך כל מה שתרצה, עד שאתה עובר משהו רציני בחיים", וזה נכון, מי שחי את החיים הרגילים, גדל, מתחתן, יולד, בריא בהתאם לגילו, עובד, מגדל ילדים וכו' - קל לו לשגות באשליות שיש לו יד וחלק בכך שחייו נמצאים בשגרה מתוקה, רק כשמשהו מתפוצץ לך בפנים אתה מבין עד כמה השליטה שלנו על חיינו קלושה.
 
ואחרי שאמרתי את כל זה תסבירו לי איך יום אחרי שארגנתי שני חדרים בבית וגרמתי לאישי לתלות איזה 10 תמונות סופסוף הגיעו שידות המיטה שאנחנו מחכים להם כ"כ הרבה זמן???
שמור   בטל