פוסט מוסתר ראשון

אני מרגישה מוזר

אני באמת לא יודעת למה

אבל לא בא לי לספר לכל העולם שזהו

הסבב נגמר

עושים הזרעה.

אז פה, בנתיים בטיוטה, אחרי שתהיה התוצאה של עוד כשבועיים אני אפרסם את הטיוטה, מניחה שיהיו פה לא מעט פוסטים בטיוטה.

גם בפורום אני רק מגיבה לאחרות והפסקתי לספר על עצמי.

באתי לרופא אתמול ומסתבר שהחששות היו לשווא, יש לי זקיק ענק, 21 גודלו, תוצאות הבדיקות טובות והרירית נאה (ומשולשת! ראיתי!) ולכן נשלחתי להזריק אוביטרל עוד באותו היום ולחזור ביום שלישי להזרעה.

כלומר בכלל לא לקחתי צטרוטייד בסבב הזה, מוזר...

ביום ראשון עשינו סקס, וביום שני (כלומר היום) התנזרנו כי אלה ההוראות הרגילות.

היום אני מתפתלת מתחושת עודפי נוזלים אבל גם זה תופעה ידועה, מוכרת ולגיטימית, גם אם מעיקה.

מחר ב10:30 צריך להתייצב במעבדה ועד 13:00 נהיה אחרי הכל, כפי הנראה.

מקווה שזה יילך בקלות וללא כאב כמו בהזרעה הראשונה ובניגוד לשניה.

אח"כ בטח הרופא ישלח אותנו לעשות הרבה סקס אז שנינו לקחנו את היום החופשי למחר (כלומר שנינו עובדים שישי השבוע, לא נורא).

קניתי גם חומצה פולית ואני מתחילה הערב לקחת, עד שתהיה תוצאה או עד בכלל.

זהו

הסבב היה כ"כ עקום שאני בספק אם זה יילך

אבל מותר לקוות, נכון?

מחר יש לי גם סוףסוף פגישה עם הפסיכולוגית.

תיעוד

ספירה נכון ל14:
2 בדיקות דם, 5 חורים ביד.
7 ימי הזרקות, 8 חורים בבטן.
כמות פיורגון מצטברת: 350.
רירית ב13: תקינה

זקיק מוביל ב13: 10

e2 ב14: 355

פרוגסטרון ב14: 0.8

ממשיכים ככה, ביקורת ביום ראשון.

(אתם בהחלט מוזמנים להתעלם מהפוסט הזה, הוא בעיקר פוסט תיעוד עבורי)

סקר, עדכונון ובדיחה

סקר:

כשאתן מרגישות שנוצר מרחק ביניכן לבין בן הזוג, איך אתן מתקנות או מנסות לשנות זאת?

עדכונון:

רירית בסדר, זקיק מוביל 10 כלומר יש התחלה של התחלה, ב"ד רק מחר אז הערב הזרקה זהה ומחר בערב אדע מה ישתנה.

ממחר מזריקה לעצמי כי הוא יהיה במילואים.

ובדיחה:

אמא שלו ואני נוסעות לרופא עיניים, באוטו שיחת נשים.

מתישהו בשיחה אמא שלו מספרת שהיא צריכה לקבוע תור לרופא הנשים ה', אני תוהה אם היא לא מטופלת (כמו 99% מנשות היישוב) אצל רופאת הנשים א' והיא אומרת שאכן כן אבל לא' (מסתבר) אין אולטראסאונד והיא צריכה א"ס וגינלי שיגרתי אז שלחו אותה לה' רק שהוא חודש איננו.

אני אומרת לה שתלך על הרופא שלי, ושתגיד שהיא אמא של בעלי ותקבל יחס של זהב.

חמותי, כפולניה טובה, מתחילה לתחקר, שהרי אמרו לה שרק ה' עושה א"ס.

חמותי: "גם מ' (הרופא שלי) עושה א"ס?"

אני: "ברור"

חמותי: "לא, הכוונה לא"ס וגינלי"

אני: "כן, כן, ברור"

חמותי: "וגינלי הכוונה שמכניסים את הסטיק פנימה, לא משהו חיצוני"

אני (כבר נקרעת מצחוק): "נו, ברור, א"ס וגינלי, אני יודעת מה זה וברור שמ' עושה, הוא עושה לי כל פעם"

חמותי: "את בטוחה שהוא עושה?"

אני: "כן, כן, ואת תקבלי אצלו יחס טוב אם תגידי שאת חמותי"

חמותי (פולניה או לא פולניה): "אני לא יודעת, אמרו לי שרק ה' עושה, אולי מ' מקבל רק מקרי פוריות" (לא, היא לא אמרה את המילה המפורשת, היא פולניה, אני לא זוכרת מה היה הביטוי אבל זה מה שהשתמע ממנו)

אני: "תבקשי תור למ', אל תדאגי, הוא מקבל כל מיני מקרים לא רק כאלה"

חמותי: "טוב נראה"

בקיצור, לא נראה לי שהיא השתכנעה ולא נראה לי שאני הולכת להתעקש, חבל, היא באמת היתה מקבלת אצלו יחס של מלכה...

ניסיתי לצלם לכם אך לשווא

תאלצו לסמוך על המילה שלי.

היד הימנית שלי נראית כמו של נרקומן

כלומר, יש לי ארבעה חורים, שניים מהם צמודים אחד לשני ומוקפים בשטף דם גועלי

אחד לא מאוד רחוק מהזוג ואחד באזור אחר לגמרי.

כן, כן, לקח לאחיות היום ארבעה דקירות שכל אחת כללה לא מעט חטטנות ובסוף הצליחו לקחת לי דם, אחרי שכבר התחלתי לבכות.

כשהבאתי את המבחנה המלאה, מותשת וחצי בוכה, האחות הראשונה שדקרה אותי (מותק אמיתית) חיבקה אותי שארגע מה שגרם לי להתייפח פי כמה, היא אפילו זכרה את שמי (קצת עצוב, תודו, שמכירים אותי כ"כ טוב שם... זה לא איזה מרפאה קטנה ביתית, ממש לא), היא הכניסה אותי לחדר האחיות והכינה לי תה רותח וכולן התחילו לכרכר סביבי, האחיות, עובדת הניקיון, המזכירה של אגף הנשים (שגם ידעה את שמי, בחורה פופולרית שכמותי), בסוף נרגעתי ונסעתי, איחרתי לעבודה בדיוק בשעתיים (אם כי הודעתי לבוסית מראש שאאחר).

אחרי העבודה היו לי 25 דקות בבית להתארגן ונסעתי שוב למרפאה, את הבעל פגשתי שם ונכנסנו ביחד לרופא.

למעשה רק כשהגענו ראינו את הרופא שהלך להכין לעצמו כוס קפה ואיך שהוא ראה אותי הוא אמר "איזה יופי שעכשיו את לא בוכה", אתם קולטים את גודל הפאדיחה? כל המרפאה יודעת שבכיתי הבוקר...

זוכרים את הפוסט הקודם עם ה9 מ"מ? אז בשני ובשלישי היה לי דימום שהוא בהחלט מחזור אבל גם בהחלט לא רציני, משלישי בלילה אין כלום, או ליתר דיוק זה כמו מה שהיה בשבת, לא משהו שמצריך אפילו לשים פד.

אז הרופא מסתכל לו בא"ס ואומר שהרירית ירדה ל3 כלומר זהו, היה מחזור.

אני לא הצלחתי להבין לאיפה נעלמו כל ה9, הם בהחלט לא יצאו החוצה בצורה הרגילה והרופא האדיש אך הכפרה שלי אמר שככה זה פוליציסטיות ושאין מה להתרגש.

הכי חשוב ומעמיד את כל השאר בצל - התחלנו בסבב סוףסוף!!!!

קיצורו של דבר, היד עוד כואבת רצח אבל מצד שני ההזרקה בבטן היתה peace of cake לאחר הסיוט בבוקר.

4 חורים ביד, 1 בבטן, ביום שני הביקורת הבאה, כמות פיורגון בנתיים: 50.

ידע זה כוח

ביום שישי היתה הכתמה אחת, מן רמז מקדים למחזור, ביום ה11 לאחר לקיחת הדופסטון, במקום ביום ה5.

בשבת התפתלתי מכאבי מחזור (אל חשש, אדוויל אחד והייתי בסדר שוב) אבל הדימום היה חלוש

אותו דימום המשיך גם ביום ראשון אז אחרי שחשבנו על זה החלטנו לבוא לתור שקבעתי להבוקר.

לפני התור המחשבות היו ככה: או שזה מחזור, ואז היום זה היום השלישי, והרופא יגיד להתחיל.

או שהוא יעשה אולטראסאונד ויאמר מה קורה, מקסימום אפילו נספיק בדיקות דם, כי יש בדיקות עד 8:30 והתור היה ב8:07.

אז באנו ואכן כמו שציפיתי מצאתי את עצמי על הכיסא לאולטראסאונד, ואז התגלה הממצא המפתיע הבא:

יש לי רירית בעובי כ9 כלומר רירית מכובדת מאוד (לשם השוואה רירית פחותה מ6 נחשבת בעייתית כי קשה לעובר להשתרש בה, כלומר מ7 ומעלה היא נחשבת ליפה) וזה אומר שמחכה לי בעתידי הקרוב עוד דימום או במילים אחרות מחזור רציני ולא הבדיחה שאני חווה כרגע.

כלומר כל מה שירד מיום שישי זה לא זה, סתם הקדמה למחזור או משהו.

הרופא אומר שאני עדיין בטווח התגובה הנורמטיבי לדופסטון (עד שבועיים מהכדור האחרון, מחר זה יהיה שבועיים) ושאין הסבר למה תמיד הגבתי אחרי חמישה ימים (מה שקורה לרוב הנשים) והפעם בקצה הטווח, ככה זה (כמו שאתן שבות ואומרות - רפואה אינה מדע מדוייק).

בקיצור ביום רביעי בדיקת דם ועוד אולטראסאונד ואז יהיו הוראות ושאני לא אדאג כי אפשר להתחיל את הזריקות גם ביום החמישי ולא השלישי ושומדבר לא קורה.

מה שאותי מדאיג זה המחזור, כמובן, לא מדאיג-מדאיג אבל אני כבר יותר משבועיים עם כאבי מחזור קלים ועליהם נוספו ביום שבת וגם היום כאבי מחזור חזקים וזה עדיין לא המחזור עצמו, אז מה מצפה לי בהמשך?

מצד שני סוףסוף יש התחלה של כיוון, אז אני אתחיל להזריק ברביעי, או בחמישי או בשישי, אבל כבר רואים את ההתחלה באופק, והרי את כל זה אני עוברת כדי שתהיה התחלה, לא?

(כלומר בגדול אני עוברת את כל זה כדי שיהיה תינוק אבל בשביל תינוק צריך הזרעה ובשביל הזרעה צריך זריקות וסוף סוף רואים באופק את התחלת ההזרקות).

אני חייבת להודות שמלאי הסבלנות שלי עומד על אפס ושאיכשהו אני צריכה להתנתק מכל זה ולהתרכז בשני המבחנים שמחכים לי מחר.