החיים עוברים בעצלתיים

אני לא כותבת כי אין לי כל כך מה.

כל יום אני לוקחת גלולה ומחכה בקוצר רוח ל25 לחודש.

בשבת היינו בכפר נופש עם הוריי ואחיי והיה ממש נחמד, גם טיילנו קצת וראינו כלניות וכאלה.

הבית שלי נראה כאילו טורנדו עבר בו והבעל ממשיך לא לעשות יותר מידי (אני חייבת להזיז אותו אחרת הוא לא עושה כלום ולא תמיד יש לי כח להזיז אותו).

אני קצת בחרדות לקראת הסבב הזה, מפחדת לא להגיע לשאיבה, מפחדת מביוץ מוקדם ומגירוי יתר, מפחדת מכאבים אחרי השאיבה אם אגיע אליה, מפחדת שלא יהיו לי הפריות, מפחדת מההרדמה המלאה, מפחדת ששוב לא יצליח לנו (ואנחנו מדברים רק על 30% סיכוי הצלחה), מפחדת שבעלי לא יהיה שם כשאזדקק לו (כלומר הוא יחזיק את היד ויחבק וכל זה אבל אם יהיה לי קושי גופני לעשות דברים הם פשוט יחכו עד שאוכל לעשות אותם וכדומה), אני גם חוששת מהתגובה בעבודה כשאתחיל להיעדר בשעות הכי קריטיות (ואל תחזרו על העניין שהחוק מגן עליי, זה הרבה יותר מסובך מזה).

זהו, אלו החיים שלי כרגע.