היומיים האחרונים הם סיפור ארוך-ארוך

שאתמצת כאן כרגע, ואולי מחר אספר את כולו:

אתמול עבדתי כמו מטורפת משבע בבוקר עד שבע וחצי בערב ואז שוב בין אחת עשרה לחצות, רצוי אולי לציין שבדר"כ בימי חמישי אני עובדת משבע ועד 12:00 ואז מחמש עד שבע ואז בלילה, ומדובר בשלוש עבודות שונות, רק שאתמול בגלל הצטרפות מקרים מטורפת הכל היה ברצף, אפילו לאכול אכלתי רק בלילה באיזה עשר וחצי, עד אז רק נשנשתי שטויות.

בכל מקרה הזרקתי, 66 פיורגון, סה"כ לבנתיים 132.

הבוקר ברבע לשבע הייתי בעבודה לעשות משהו שחובה לעשות בבוקר, ואז נסעתי ליחידת הIVF לבדיקות, מסתבר שיש יותר תור בימי שישי, או לפחות ככה זה היה נראה, כל פעם אני לומדת משהו חדש על הנורמות שם ועדיין כל פעם אני יוצאת ורק רוצה לבכות.

ב11:15 התקשרתי לשמוע את ההוראות, כמובן שבאותה שניה הגיעו לעבודה מליון לקוחות, אחרי שבמשך כחצי שעה היה שומם לחלוטין  לא משנה, העיקר שלא היה ביוץ מוקדם, ממשיכים באותו מינון והביקורת הבאה ביום שני, נדאג עד אז לכסות את הסיכוי שכבר אבייץ בנסיונות טבעיים

חוצמזה יש לי כאבים כמו של מחזור והדימום מתחזק, שזה מוזר כי לרוב כשמזריקים בתחילת המחזור הזריקות די מחסלות את המחזור. אולי הגלולות באמצע משבשות את העניין הזה.

עכשיו הגעתי הביתה, הבית נראה כמו סדום ועמורה, אוכל לשבת קניתי ולא הכנתי ואני הולכת להתמוטט ולישון, ושהעולם כולו יקפוץ לי בזיגזג.

וזה התמצות.

מקווה שלכם יש סוף שבוע יותר נחמד

עדכון יומיומי

אז כאמור ביום שני היו 3 דקירות ביד למען מבחנה מסכנה אחת.

היום דקירה 1 בבטן, פיורגון במינון 66.

חרא, חרא, חרא יום

במה נתחיל?

באחיות שם שלא הקשיבו ולא שמעו מה הוריד היחיד שיש לי וניסו סתם בעוד מקומות?

בשלוש דקירות, כל אחת עם חיטוט, שרק בשלישית הצליחו לקחת דם (וכמובן שהיא היתה בדיוק במקום שאמרתי להם לקחת ממנו)?

בעובדה שהדקירה האמצעית, זו שלא צלחה כמו חברתה הדקירה הראשונה, היתה בגב היד, שכמובן עוד נפוח וכואב?

בעובדה שהיום אני קופצת בין 4 עבודות חלקיות שונות?

בעובדה שעקרונית אחת מהן אני לא אמורה לעשות היום אבל מעשית זה שעובד איתי יושב שבעה ולכן אין לי ברירה?

אולי בעובדה שלא מתחילים להזריק היום אלא רק ביום רביעי.

או אולי בעובדה שבניגוד להבטחות בגלל שמתחילים רק ביום רביעי אז הביקורת הראשונה תהיה אחרי 4 ימי הזרקה, מה שכמובן מעורר בי חשש כבד לביוץ מוקדם, הבטיחו לי ביקורת תוך 3 ימים!

אה, אני יודעת במה להתחיל -

בכך שמסתבר שלא החתימו אותנו על טפסי הסכמה לטיפול ולכן עקרונית אסור להם לטפל בנו ואנחנו חייבים מחר להגיע לבית חולים כדי לחתום על הטפסים, ויש סד רציני של זמן - אני חייבת להיות בעבודה לפחות משבע עד שמונה, בעלי צריך להחזיר אותי הביתה עד תשע וחצי שזו השעה שהוא צריך לצאת בה לעבודה, הרופאים מקבלים שם מרבע לתשע עד 12 וחייבים לחתום בפני רופא.

את כל הבלגן הזה הסתבר לי, חלק אחרי חלק, שיחה אחרי שיחה, כשהתקשרתי לשמוע הוראות, תוך כדי שאני עובדת מול קהל, בזמן שבעלי לא יכול לענות לטלפון, ואני חייבת תוך שעה להחזיר להם תשובה מתי אנחנו באים בדיוק.

אז מחר ברבע לתשע אנחנו שם בשביל החתימה, אני אנצל את ההזדמנות לבכות על 4 ימי ההזרקה בלי בדיקה ונראה מה יגידו לי.

יחד עם כל זה יש לחץ ב2 מהמשרות החלקיות שלי, והיום שלי עוד רחוק מלהסתיים.

ובעלי כל כך רחוק כרגע, עד שהוא יבוא ואוכל לבכות לו על הכתף יהיה שבע בערב, אולי אפילו אחרי.

(הוא למעשה יבוא סביב שש אבל אני עובדת עד שבע).

אז אני בוכה לכן ולכם.