אם אי פעם תהיתם

מה הייתם עושים עם עוד שעה-שעתיים ביום התשובה היא: כנראה שומדבר.

אז אני ערה היום מחמש, בגלל בדיקת פרולוקטין (פעם שעברה לא היו לי הנחיות כאלה, אמרו לי שזה כבר בוטל, כך שזו פעם ראשונה שיוצא לי להתעורר מוקדם לבדיקה), שעה וחצי לפני שעת הקימה הרגילה, ומה שעשיתי עם הזמן עד כה היה:

טלויזיה (מסתבר שיש אחלה סרטים בשעות כאלה), מחשב, אוטוטו מקלחת, ולא מעט מים (כי לאכול אסור, יש לי כל מיני בדיקות, לא יודעת אם הפרולוקטין היא זו שמחייבת צום או האחרות).

עוד כחצי שעה תיפתח המרפאה, מעניין כמה מבחנות ישאבו ממני הפעם...

מתחילים, אבל לא ממש
אז מתחילים בבדיקות רבות (צריך לחזור על רוב הבדיקות שעשינו לפני המעבר ליחידה, תוכלו לראות פירוט ברשימות בצד מה עוד צריך לעשות ומה מחכים לתשובה), ובהליכים בירוקרטיים, וברגע שיהיה הכל נתחיל בת'כלס, אבל במהלך הבדיקות והבירוקרטיה מכניסים את הגוף לדיכוי עם גלולות, כדי שיהיה אפשר לגלוש מהן לפרוטוקול המשוגע שלי, זה מעולה כי זה לא מרגיש זמן לגמרי מבוזבז - גם עושים בדיקות חשובות, גם מתחילים בדיכוי, במקום סתם מחכים לבירוקרטיה.שמור   בטל

אז מחר

הולכים ליחידה, שואלים מליון שאלות, מקבלים פרוטוקול, שולחים (היחידה, אני מקווה) טפסים לוועדה, ומחכים בסבלנות לא קיימת שהקטע הבירוקרטי הנוראי יסתיים ונוכל להתחיל סבב.

מקווים מאוד לעשות היסטרוסקופיה בזמן ההמתנה.

על כל מקרה שלא יבוא יש לי גם תור מחרתיים לרופא "שלי" רופא הקופה שטיפל בי בשנתיים הראשונות (עד שהגענו להפריות וזה היה או פרטי אצלו, אפשרות שאנו עוד שוקלים, או לעבור ליחידה), אם אצטרך הפניה להיסטרו' דווקא מרופא קופה, אם כן צריכים את הרופא כדי לשלוח טפסים לוועדה, אם ואם ואם, תור תמיד אפשר לבטל, גם ביום האחרון.

הפעם סוחבת את החצי איתי לקביעת הפרוטוקול (הוא היה בפעם הראשונה שהיינו ביחידה וזהו, מעבר כמובן לשאיבות ולהחזרות), נשמע מה יש לפרופסור, ראש היחידה, להציע כנגד הזקיקים הריקים שלי.

תאחלו לי...

מה תאחלו לי?

שהקטע הבירוקרטי יסתיים בדיוק אחרי שאעשה היסטרוסקופיה ושהפעם תהיה הפעם המנצחת, סוף סוף.

אגב, הבחירות המתקרבות מזכירות לי שבבחירות הקודמות הצבעתי בבית החולים, מאושפזת אחרי סבב הזריקות הראשון, חוויה נוראית שבאמת שאני לא מעוניינת להיזכר בה יותר מידי.

אבל עצוב לחשוב שבעיות הפוריות שלי ארוכות יותר מזמן שרידתה של הממשלה הנוכחית, לא?

להכיל

באופן אבסורדי למדי כל מה שאני מצפה מהסביבה הוא להכיל את העובדה שיש לי כאב.

לא לכאוב איתי (רק הבעל או מישהי באותה דרך באמת יכולים לכאוב כשלון יחד איתך וגם אז זה כאב מלווה, כמו חבר שצועד איתך על אותו כביש, ולא לכאוב איתך ממש, לכאוב לצידך שכזה), לא לפתור לי כלום, לא לנחם אותי במילים נבובות, פשוט להבין שכואב לי ולתת מקום לכאב שלי.

ובמקום זה (פה מגיע האסורד) אני צריכה להכיל את העובדה שקשה להם עם הכאב שלי.

אתם מבינים?

אני עוברת את הדרך הממש לא פשוטה הזו, אני מקבלת שליליים ברצף בתקופה שאנשים אחרים כבר עשו בה שני ילדים, השני כבר מתחיל ללכת (אני לא נסחפת פה, אני משווה לאנשים אמיתיים) ולבסוף אני צריכה להבין את האנשים שבורחים כמו ממגיפה כי להם קשה להתמודד עם הקושי שלי.

יודעים מה, לא מבקשת שיכילו אותי, רק מבקשת לא להכיל אותם, ושיא האבסורד הוא שגם זו בקשה מוגזמת.

(כן, כן, אתם שתופסים אותי בשבילים או באירועים משפחתיים, עליכם אני מדברת, תפסיקו כבר, אל תשאלו אם אינכם מסוגלים להתמודד עם התשובה, ואל תפתחו את הפה אם אין לכם מושג מה להגיד, ואולי כמו שג'ולס אומרת, צריך ללמוד בעיקר לשתוק)

התגובות והאמירות הכי הזויות

שכנה הציעה לי בגד מיוחד לברית שאני אחזיק בבית כי יש בו ברכה, היא קיבלה אותו כשהיא רצתה להרות ותכף נכנסה להריון (מדובר על הריון טבעי, אצל בחורה ששלוש פעמים נכנסה להריון טבעי ודי מהר) וכשהיא רק הציעה אותו למישהי אחרת שבוע אח"כ ההיא נקלטה אז כדאי שאני אחזיק אותו בבית.

למה הזוי?

נו, אני לא חושבת שצריך להסביר, אבל בכ"ז - אין דבר יותר כואב למאותגרי-פוריות מאשר תינוקות ודברים שקשורים בהם, כך שאין מצב שאני מחזיקה בבית בגד שמיועד לברית.

מישהי שעברה צינתור חצוצרות ומייד נקלטה הסבירה לי שאני צריכה ללכת לרופא X שימצא מה הבעיה שלי ואז הכל ייפתר.

למה הזוי?

כי הבעיה שלי ידועה מגיל 24 (היא היתה יכולה להיות ידועה הרבה קודם לו הייתי בגיל צעיר יותר מגיעה לרופא נשים, זו בעיה מלידה ועד מוות), ולא, לא תמיד ידיעת הבעיה היא רוב הפתרון.

"תרגעי וזה יבוא"

למה הזוי?

כי אין אפילו מחקר אחד שמוכיח שרוגע מסייע לפריון, בעיקר כשיש בעיה מוגדרת ומוכחת.

לעומת זאת סטטיסטית אם את לא מבייצת אז תרופות משרות ביוץ בהחלט יכניסו אותך להריון יותר מהר מאשר רוגע.

וכשאין כמעט זרע איקסי (החדרת זרעון לתוך הביצית במהלך הIVF) יהיה יעיל פי כמה וכמה משלווה.

אמא שלי שתמיד מציעה לי ללכת לרופא מומחה.

למה הזוי?

כי כששלחתי אותה לברר לי שם של רופא מומחה מסויים היא לא טרחה לעשות את זה, אז תחליטי - אני צריכה ללכת למומחה הזה או לא?

תסתובבי עם שבעה מגנטים, תסעי לאומן, תחזיקי אבן-קריסטל מיוחדת

למה הזוי?

באמת צריך להסביר?!?

"אסור לאבד תקווה"

למה הזוי?

כי זו התקווה שלי וזכותי לאבד אותה, אני לא חייבת לאףאחד (מלבד בעלי היקר) שומדבר, זכותי להתייאש, זכותי להמשיך, זכותי להפסיק לזמן מה או לתמיד, זכותי הכל ומי שאיננו אני, קל וחומר מי שלא היה שם, לא יכול להורות לי כלום, גם אם זה נאמר כעיצה וכנסיון עידוד.

"אוי, אבל כ"כ קיויתי שנהיה ביחד בהריון"

למה הזוי?

כי צריך לשים גבול לאגוצנטריות!

להגדיר את הזמן שישבתי בבית לאחר שאיבה כ"שמירת הריון"

למה הזוי?

כי הריון לא יצא מזה, וכי צריך לשים גבול ברור גם לטאקט (ומצידי, בימים מסויימים, לחסל את כל מי שעובר את הגבול הזה)

"אבל למה את בוכה?" שלל רופאים, רוקחים ופקידות ברגעי משבר שרובם נובעים מבירוקרטיה, כמעט תמיד כשאני על הורמונים.

למה הזוי?

כי אם אנשי צוות רפואי לא מבינים שההורמונים גורמים לבכות גם משטות ושלהציב לי רגליים בדרך להשגת הזריקה שחייבים להערב וכו' גובל בהתעללות, אז מי יבין?

אחיות שונות ומשונות כשדוקרים אותי יותר משלוש פעמים עבור מבחנה מסכנה אחת ואני מאבדת את הצפון ודומעת "שאלה יהיו הצרות שלך"

למה הזוי?

כי מבט קטן בטופס הבדיקות שיתלווה למבחנה ילמד אותן שבהחלט יש לי צרות יותר גדולות.

"היסטרוסקופיה? את צריכה הפניה מגסטרולוג" פקידה בשירותי בריאות כללית מוכיחה בורות כללית

למה הזוי?

כי היסטרו = רחם, והיסטרוסקופיה היא החדרת מצלמה לתוך הרחם כדי לשקף את מצבו, מה לזה ולגסטרולוג?

ולסיום, האחת והיחידה, הבוסית שלי, שאחרי ההפריה הראשונה שאלה אותי "למה את ככה-ככה? עוד לא התרגלת?" ואחרי השלישית שאלה אותי "איך את אומרת שהכל בסדר אם קיבלת שלילי?"