ב18/2

עשיתי את הניתוחון האחרון (נכון לעכשיו) להוצאת נקודות חן, שלשום החלים המקום האחרון באופן סופי, מה18/2 עד היום חלק מהגוף שלי היה חבוש כל הזמן, ותוך כדי עברתי סבב והזרעה שנכשלו, וגם גילו שתולעים עשו לי את רוב בעיות המעיים ועשיתי מבחנים ועבדתי בעבודה ומה לא.

יותר אני לא עושה ניתוחים כאלה אצל הרופא הזה, אמרו לי שיש רופא אחר שעושה תפרים הרבה יותר טובים ומחזיקים, בניגוד לאלו שהתפרקו די מהר.

סבא וסבתא ז"ל

זהו

נשארה לנו, בשני הצדדים (אני ובעלי) סבתא אחת יחידה.

אם נזכה לילד, כשנזכה לילד, תהיה לו כנראה רק סבתא רבא אחת.

גם לי היתה אחת, כילדה, רק אחת, אני בקושי זוכרת אותה, תמונה אחת מביקור אחד צרובה לי בראש, וזהו.

לאמא שלי אפילו סבים וסבתות לא היו, כולם הלכו בשואה.

בשבעה על סבא שלי, שנפטר לפני שבוע וחצי, לא הפסיקו לדבר על השבט הגדול שהוא השאיר אחריו, 3 ילדים + 3 בני זוג = 6, 12 נכדים + 8 בני זוג = 20, 20 נינים, סה"כ זה 46 צאצאים, אכן שבט.

אתם בטח כבר מבינים לבד שהבטן שלי התכווצה בכל פעם שדברו על כמות הנינים שלו, על השבט הענק, מכל נכדיו הנשואים רק אני לא זכיתי לפרי בטן, הוא כבר לעולם לא יכיר את הילדים שלי, הנינים שכבר לא יהיו לו ולסבתי ז"ל.

מכל הסבים והסבתות שהיו לי ולבעל נשארה רק זו שבכלל לא מזיז לה אם יש לנו או אין לנו ילדים, זו שתעשה טובה אם היא תחזיק את פרי בטננו לחמש דקות (אני לא מנחשת, אני רואה איך היא מתייחסת לילדים של אחיי), איפה הצדק בזה?

ולמשהו אחר לגמרי, ראיתי שמגיעים אליי הרבה שמחפשים מידע על ענייני פוריות אז החלטתי לפצוח בפרוייקט קטלוג כל הפוסטים לנושאים שיסייעו לצריכים מידע, זה ייקח זמן אבל זה עוד יקרה.

פוסט מיוחד ליום הולדת, גנבתי מנטע

במקור זה עד גיל 30, אבל בהתחשב בעובדה שאני בת 32 אני מניחה שיתנו לי הארכה לגיל 40...

בכל מקרה הדגשתי את אלו שאני מתכוונת לעשות והשארתי ככה סתם את אלו שלא נראה לי שאעשה אי פעם.

 To Do List

1. לגור עם מישהו. עם הבעל, ובעבר עם שתי שותפות

2. לגור לבד.

3. לקבל תלוש משכורת.  (ואפילו מכמה וכמה חברות שונות)

4. לדפוק את האוטו ולהחליף פרטים.

5. להיות באוברדראפט, בלי שום מקורות הכנסה נראים לעין. (כשהייתי מובטלת)

6. ללמוד מתי ואיך להשתמש בשואב אבק. (כמעט אף פעם, כי אין לי שטיחים)

7. לבשל לבד ארוחה לשישה אנשים. (ויותר מפעם אחת)

8. לשלם לבד על ארוחה לשישה אנשים.

9. להקים אוהל בגינה ולישון בשק שינה. (באילת זה לא בגינה אבל אני מניחה שזה מספיק טוב)

10. לריב על חניה.

11. ללכת מכות (לא בהכרח על חנייה). (עם האחים שלי, לא פעם ולא פעמיים)

12. להגיד משהו שתצטער עליו כל החיים.

13. לעשן סיגריה. לא מתכוונת לעשות אף פעם

14. לקנות קונדום בבית מרקחת.

15. להשתמש בקונדום. (אח, היו ימים...)

16. לקשור עניבה. 17

. לצאת מהצגה באמצע.

18. לא להנות בהופעת רוק.

19. לגשת למלצר בפאב ולבקש שינמיכו את המוזיקה.

20. להזמין את אבא שלך לקפה ולדבר על הבעיות שלו.

21. לקנות דיסק של מוזיקה קלאסית.

22. להודות שאין לך תמיד סבלנות לג'אז.

23. לעשות לעצמך מסיבת יום הולדת.

24. לקנות מעיל עור "לכל החיים".

25. לפלרטט עם גבר נשוי. ממש לא בתכנון שלי...

26. לנהל רומן עם גבר מבוגר ממך בהרבה.  כנ"ל

27. להשתתף בהפגנה.

28. לקנות בסופר בשלוש לפנות בוקר. לא בטוחה במאה אחוז שזה היה דווקא סופר, אבל אני מניחה שזה בכ"ז ייחשב לי

29. לעשות עגיל. עשיתי שלושה

30. ללכת לעשות קעקוע ולהשתפן. אני משתפנת מראש

31. לא לצעוק על הבוס שלך, למרות שאתה צודק.

32. להתפטר.

33. שיפטרו אותך.

34. לבקש העלאה.

35. להתחיל דיאטה.

36. לשבור דיאטה.

37. להרשם למכון כושר, ללכת פעמיים ולא לבוא יותר.

38. להיות בפריז, לונדון, ניו יורק ואמסטרדם. למרות שניו יורק היא לא שאיפה כ"כ, השאר כן

39. להתנשק בפריז, לונדון, ניו יורק ואמסטרדם.

40. לעשן ג'וינט.

41. להרגיש שלבך נשבר.

42. לשבור את לבו של מישהו אחר.

43. לדבר על חתונה. (ולא רק לדבר)

44. להפסיד יותר מ-100 דולר בקזינו.

45. לריב עם חבר\ה קרוב\ה ולהפסיק לדבר איתה\איתו לתמיד. אם רק הפסקתי לדבר, בלי לריב, זה נחשב?

46. לקום עם האנג-אובר.

47. לעמוד על במה ולדבר (או לאלתר).

48. להחזיר להורים הלוואה שלקחת מהם, למרות שהם לא לוחצים.

49. לכתוב שיר.

50. לגנוב מהמכולת שוקו ולחמניה בחמש בבוקר.

51. להשאיר טיפ ענק למלצר(ית) יפה. (אבל מתוך השירות, לא מתוך היופי)

52. להתחיל עם בן המין שלך.

53. להיות בפגישה עיוורת.

54. להיות בהופעה של שלמה ארצי. לא סובלת אותו, סורי

55. להיות האדם היחיד שלא מדליק נר בהופעה של שלמה ארצי. כנ"ל

56. לנהל רומן של לילה אחד. לא ממש בתכנון

57. לנהל מערכת יחסים של יותר משנה.

58. להגיד "רגע, אני מוכרחת לבדוק ביומן."

59. לזרוק את החולצה שהכי אהבת בגיל 16.

60. להודות שלא הצלחת לגמור את "שר הטבעות". אבל הצלחתי, יותר מפעם אחת!

61. לאכול סושי.

62. לצבוע חדר, או לפחות לתלות תמונה לבד.

63. להשתתף במנגל ולטעון שזה ברבקיו.

64. לראות סרט כחול.

65. לקרוא ספר עם מעל אלף עמודים.

66. לקבל פרחים.

67. לרשום במכולת במקום לשלם.

68. לעשות פסיכומטרי.

69. 69. 

70. להתווכח עם שוטר.

71. להגיע לכנרת בחורף.

72. להגיע למסקנות סופיות על דעותיך הפוליטיות.  קול צף זו מסקנה סופית?

73. להשתכר עד שאתה לא זוכר מי אתה.

74. לקנות מחשב, או לפחות לדעת להשתמש בו.

75. לדעת בעל-פה קטעים מ"גבעת חלפון אינה עונה".

76. ללכת לישון לפני שאתה עייף, כי מחר אתה חייב לקום מוקדם.

77. לתלות דגל ביום העצמאות. 

78. לקנות מתנות לחג.

79. להבין שכבר לא תניף את הגביע.

80. להתחשרר מהשירות, ובהזדמנות זו, להפסיק לדבר בראשי תיבות.

81. לשבור רגל. מקווה שזה לא יקרה

82. להחליט אם אתה מאמין באלוהים.

83. להתאהב בכוכב קולנוע ולהאמין למשך יומיים שיש לך סיכוי.

84. לקנות גיטרה.

85. להחליט על זהותך המינית.

86. להאמין שהשופט בן-זונה.

87. לישון בסרט של סטיבן שפילברג.

88. להודות שישנת בסרט של אינגמר ברגמן.

89. לגדל זקן. (מה לעזאזל?!)

90. לדעת להגיד "מסצ'וסטס".

91. לישון בעירום בקיץ.

92. להביא מישהו\מישהי לארוחת ערב אצל ההורים.

93. ללמוד שאסור להכניס סוודרים מקשמיר למכונת הכביסה.

94. לאכול משהו מאוד לא כשר.

95. להבדיל בין וויסקי ובורבון, משי וסאטן, נפוליטינה ומרגריטה.

96. להצליח להיות לבד יותר מיומיים, ולהנות מזה.

97. להפסיד בכבוד.

98. להפסיד בכוונה.

99. להחליט את מי אתה אוהב יותר, שלמה ארצי, שלום חנוך או אריק איינשטיין.

100. להפסיק לשאול "מי אני". לא נראה לי שאי פעם אפסיק...

מומולדת, חגיגה נחמדת

לא יודעת למה אין בלון ליד השם שלי כאן, אבל המספר התחלף

נוסעת לחינגה, מעניין מי בכלל יזכור שיש לי היום יום הולדת.

חג האביב

גרם לי להתחדש גם בבלוג, בעיצוב אביבי במיוחד.

בחג עצמו היה נחמד, לא היו ילדים בסדר, אבל יהיו לא מעט ילדים בחינגה שמתוכננת לשבת בערב, מקווה לשרוד ולהנות.

יש לי שעורה בעין, איכס

אני וגיסתי מצד הבעל מסוכסכות יותר מאי פעם, בעצם זה לא לגמרי נכון כי היתה תקופה שלא דיברנו בכלל, ועכשיו אני בכלל לא בטוחה שהיא קולטת שאני מתחמקת ממנה, אבל זו פעם ראשונה שההתרחקות בינינו מתחילה ביוזמתי, לא נורא, היא בהחלט לא חסרה לי וטוב לי יותר בלעדיה.

אמא שלי בכלל לא הגיבה על כשלון הטיפול, לא אמרה שום מילה, אז נכון שבפעם הקודמת שחלקתי איתה את עובדת הכשלון ממש לא אהבתי את התגובה שלה וגם אמרתי את זה (טוב, איך הייתי אמורה להגיב על "נו, ציפית להצליח בפעם הראשונה?" סתמי וחסר רגישות?) אבל זו לא סיבה לא להגיד אפילו "אני מצטערת בשבילך" או משהו שכזה.

מצד שני לפעמים אני מרגישה כאילו אני דורשת יותר מידי מהעולם, לא רוצה שילכו לידי על ביצים אבל גם כועסת על רוב התגובות של אנשים.

בשבת יש לי יומולדת, החגיגות יידחו קצת מכל מיני סיבות, אבל חמי וחמותי יאכלו איתנו צהריים ובערב כאמור מתוכננת חינגה אבל לא לכבודי, סתם ככה לכבוד החופש ושכל הבנידודים מגיעים להורים בעיר אחת (אנחנו לא אבל נגיע במיוחד, לא נורא), מקווה שיהיה כיף.

אני כבר לא מבקשת מתנה תינוק, זה מה שביקשתי שנה שעברה וכמו כל שאר המתנות שביקשתי שנה שעברה - גם זו לא התגשמה.

מה שכן, אני מקווה שהכוכבים משתנים ושאת כל הנאחס אצרור ואשאיר בשנה שנגמרה ולקראת היום הולדת אקבל את חיי בחזרה, אני רוצה שבועיים בלי לראות אף רופא, חודש בלי שום כאבים בשום מקום, שנה בלי בכי, יש דיל?

(כאילו אני לא יודעת שעוד שבוע אני צריכה לראות את רופא העור, שהפצעים מהניתוח האחרון עוד לא העלו ארוכה ושהרבה בכי מחכה לי גם בשנה הקרובה, למי אכפת ממה שאני יודעת, מגיעה לי קצת אופטימיות לכבוד האביב, לא?)