אז מה הביא לי את ההריון הזה? או: מה לקחתי כדי להרות?

1 גלוקומין ביום, בבליעה עם ארוחת הצהריים.
חומצה פולית 5 מ"ג החל מה1/2 ועד בכלל...
גלולות אורטו-סיקלן בבליעה 1-21/2
דקא 0.1, בהזרקה לבטן 24-26/2
75 יח' פיורגון,בהזרקה לבטן, 26/2- 10/3
1 מנוגון בהזרקה לבטן 26/2-10/3
דקסמתזון 0.5, 1 ביום בבליעה 27/2-15/3

דקסמתזון 0.5, 1/2 ביום בבליעה 16-18/3
צטרוטייד, אחד ליום בהזרקה לבטן 7-10/3
אוביטרל בודד בהזרקה לבטן 11/3
אנדומטרין, 2 ביום, בהחדרה לנרתיק 14/3-24/4

אנדומטרין, 1 ביום, בהחדרה לנרתיק  25-29/4
דוקסילין, 2 ביום, בבליעה 15-19/3

זהו

נשארנו עם הפולית, ובנתיים גם עם הגלוקומין (נראה מה יהיו הוראות הרופא לגביו)

מישהי יכולה להסביר לי

מה זה סקירה מורחבת?

כלומר האם כל אחת משתי הסקירות (מוקדמת ומאוחרת) יכולה להיות גם מורחבת? למה שווה או לא שווה לעשות מורחבת?

החור השחור של טיפולי הפוריות
יש בכתבה כמה וכמה שגיאות, מעבר לקריז שלי על הצגת בעיות פוריות כאילו כולן או מרביתן קשורות-גיל ובכ"ז זו כתבה מאוד מעניינתשמור   בטל

גישות

אז אני לומדת לאט-לאט.

למשל?

יש גישות שונות להריון וללידה, גישה ממסדית, גישה טבעית ובטח עוד כמה שלא הכרתי.

בפורום הריון כלשהו ניסו להסביר לי שהמדריך הישראלי להריון ולידה זה טוב אבל זה לא מצוין (כמו הפרסומת הנוראית ההיא) ויש עוד המון גישות והפנו אותי לאתר על גישה טבעית, הצצתי קצת והתחלחלתי.

"אפשר לא לעשות US בכלל אלא לסמוך על הגוף/תינוק/עצמך" זה המשפט שהבהיר לי סופית שלי אין מה לחפש באתר הזה.

אני לא אומרת, זכותה של כל אישה (או של כל זוג) לבחור ובחירה פירושה גם לבחור בגישה הכ"כ שאננה הזו, סה"כ את בני גילי ילדו ככה פחות או יותר.

אבל אני לא מסוגלת, אני מבחינתי מתחרפנת שיש לי שבועיים בין הUS האחרון (כולה מיום שני) ועד לבא אחריו, איך אדע שהוא עדיין שם אם לא אבדוק שומדבר שבועיים? איך מחזיקים ככה מעמד? אני מבחינתי הייתי עושה אחד פעמיים בשבוע, אני לא חושבת שזה חסר אחריות (אין שום מחקר שהראה בעייתיות בזה) ואני חושבת שבהריון כ"כ יקר זה טבעי ונורמטיבי לא להיות רגועה.

אז יאללה

אם יש לכן גישה שונה להריון (כלומר לא זו הטבעית) אשמח לשמוע, אולי יש אי שם גם גישה בשבילי....

סבא וסבתא

כמה פוסטים כבר כתבתי עליכם... בכל יום השואה מחדש, אבל לא נראה לי שבבלוג הזה.

סבא ז"ל וסבתא ז"ל.

שני אודים מוצלים מאש.

איך הייתם גאים במשפחה שהקמתם.

על קברכם כל הזמן אומרים "תראו איזו משפחה לתפארת, תראו איזה ניצחון"

ואני הקטנה, שם בצד, נשרפת מהמילים.

האם בשנה הבאה, באזכרה הבאה, כבר אוכל להרים ראש ולדעת שגם אני איכשהו מוסיפה למורשת?

האם התאזנו כבר מול היטלר ימח שמו? ראיתי מישהו בעיתון שספר, בואו נראה, הורים איבדתם ביחד 3, אחים ואחיות איבדה סבתא סה"כ 7 למיטב ידיעתי, 10 קורבנות (וכל מה שיכל לצמוח מהם אבל את זה אי אפשר למנות).

כן, ניצחתם, 3 ילדים, 12 נכדים ונכון לעכשיו כבר 25 נינים אם לא טעיתי בספירה.

ניצחתם גם בלעדיי, כפול ומכופל ממה שנלקח.

אז למה אני מרגישה כל שנה בושה? קנאה? כעס על המניין הנ"ל שמונים שוב ושוב?

ומה ירגיש בןדודי שמתחיל גם את הסרט הרע הזה?

היום ישבתי בטקס וחשבתי שהבטן שלי היא הנצחון ובכיתי, כמה בכיתי, כי הנצחון צריך להיות הרבה הרבה יותר, צריך להיות מספר הילדים שרציתי שיהיו לי ולא מה שהמציאות מן הסתם תכתיב, מספר של חצי כפי הנראה.

אוף.

יצא מבולבל

שואה היא דבר מבולבל.

במיוחד עם יומולדת עברי שמסתיים כשיום השואה מתחיל, זה מבולבל כל שנה, עוד יותר השנה.

תוהה אם לא לאפשר תגובות, יודעת מראש את כל התגובות שייכתבו, הן נכונות אבל הן לא באמת עונות.