מוקפאים

מעולם העוברים שלי לא שרדו עד ליום שבו מקפיאים אותם.

בפגישת הפרוטוקול אני מתכוונת לתחקר אותם על הנושא, האם אפשר להקפיא ביום ההחזרה, כשעוד יש כמה (בדר"כ לפחות, בסבב שהביא את הילדה בשלושת הימים מיום השאיבה ועד יום ההחזרה כל העוברים נגוזו להם מלבד השלושה שהוחזרו אליי).

בטא אפס

מגוחך אבל זו בשורה טובה, יש בטאות שנתקעות ונתקעות ונתקעות...

ובדרך החוצה מהבדיקה ראיתי אב טרי עם סלקל, ואח"כ עוד אחד, והבכי שבכלל לא קלטתי שנמצא שם בפנים התפרק לו באוטו, אממה - הדרך עד ליציאה קצרה והייתי חייבת לבלוע את הדמעות, ועכשיו הוא חונק את העיניים ואת הגרון ולא יהיה לי צ'אנס להתפרק היום, כפי הנראה.

הנה הולך ונעלם לו הצ'אנס להרות לפני הלידות של הגיסות, הולך ונעלם הצ'אנס לפער לא גדול בין ילדים, נשארת רק הבאסה.

אל תדאגו

מחר יום חדש

עוד שלושה שבועות פרוטוקול חדש והסתערות חדשה

אבל עכשיו זמן אבל על מה שבקושי התחיל וכבר נגמר

וסיכומון סבב, למשמרת

 פגישת פרוטוקול
6/3 מעקב זקיקים ראשון
14/3 מעקב זקיקים שני
17/3 מעקב זקיקים שלישי
21/3 מעקב זקיקים רביעי
24/3 מעקב זקיקים חמישי
27/3 מעקב זקיקים שישי
30/3 שאיבה
1/4 החזרה
לבטא... 15/4, 17/4
24/4 לבדוק התאפסות של הבטא

חומצה פולית, מתחילת הסבב
1 דקא, 8-9/3
1 דקא, 75 פיורגון, 1 מנוגון, 1 דקסמתזון 10/3
75 פיורגון, 1 מנוגון, 1 דקסמתזון 11-15/3
75 פיורגון, 1 מנוגון, 1 דקסמתזון, 1 צטרוטייד 16-20/3
100 פיורגון, 1 מנוגון, 1 דקסמתזון, 1 צטרוטייד 21-27/3
1 אוביטרל, 1 דקסמתזון, 28/3
1 דקסמתזון 29-30/3
1 דקסמתזון, 2 דוקסילין, 3 אנדומיטרין 31/3
1/2 דקסמתזון, 2 דוקסילין, 3 אנדומיטרין 1-4/4 + 6/4
2 דוקסילין, 3 אנדומיטרין 5/4
3 אנדומטרין, 1/2 דקסמתזון 8/6
3 אנדומטרין 7/4, 9-16/4
17/4 - כלום!!!

בסוף גם התסכול הגיע

החג עבר ממש בכיף, הגיסה ההריונית לא הפריעה לי מול העיניים, היה ממש נחמד.

אבל אתמול מתישהו עייפות החומר, כאבי המחזור, ועייפות הנפש הכריעו אותי.

לא רוצה עוד פעם.

נמאס לי מהשאיבות האלה, לא יודעת אם כתבתי פה אבל אני עוברת אותן די רע, רוב הנשים יוצאות הביתה חצי שעה אחרי שהן מתעוררות, לי לוקח כמה שעות טובות.

מוקפאים כרגיל אין לי.

בקיצור - רוצה אחות לילדה המקסימה שלי, רוצה אותה כבר עכשיו, אם זה היה מצליח הפעם היה בין הילדים שנתיים הפרש, הפרש שבעיניי הוא די אידיאלי, אבל כבר מזמן הייתי צריכה להפנים שממש לא חשוב מה בעיניי טוב או רע, ממילא המשחק הזה לא באמת באמת בידיים שלי.

כואב לי

נמאס לי

רוצה כבר להניח לגוף העייף הזה

הילדה מקסימה, הרגעים איתה שווים באמת הכל ומעוררים בי צחוק ושמחה ושכחת כל המחשבות המעיקות.

בעבודה קשה, אין לי כח וסבלנות ויכולת התרכזות

צריכה כמה ימי חופש אבל לא כאלה של החג וקרובים ואנשים שגם לא מאפשרים לי בעצם להחלים באמת

צריכה כמה ימים לעצמי, לעשות רק דברים שבא לי, לגמור לצבוע דברים בחדר של הילדה, להסתובב באיקאה, להיות עם עצמי, זה מה שאני באמת רוצה וצריכה כרגע.

שבוע הבא נבדוק אם הבטא התאפסה ונתארגן על פגישת פרוטוקול ושוב לדרך... לא יודעת למה היתה בי אופטימיות שהפעם זה יהיה קצר, למה שמשהו יילך בקלות בכלל???

ירדה, עוד הריון כימי לאוסף
:-(שמור   בטל