מעשים טובים ממשיכים ומחשבות.

בוקר טוב וערב טוב לכל המאזינים שלנו.

נפתח בפינת שרשרת מעשים טובים:

שתי תיקים כבדים מלאי בגדים מועברים ממני ובני משפחתי ל"מעון סביון" (השייך לבית אקשטיין) שהוא בית מוגן לדיירים הסובלים מפיגור שכלי ברמות שונות. בנוסף אנו תורמים מספר קישוטים בצורה של פסלי פיות ומתקן לנרות.

יש לכם מעשה טוב משלכם? שלחו לי למייל או הודעה לפה ונראה לעולם כולו שאפשר לשנות.

עוד עדכונים:

ההכנות לחתונה שלי עלו מדרגה ואני עדיין לא יודע מה אני לובש. חברה טובה של ארוסתי תכננה לי משהו שנראה טוב אבל אין לי מושג איך אפשר להכין את הדבר הזה, מה גם שאני לא בטוח לגבי זמנים של תפירה. בכל מקרה אני חושב שאני אלך עם עניבה וזהו. עניבה ממש ארוכה כדי שתסתיר את גברותי אבל מעבר לזה אני לא אלבש כלום.

יכול להיות הצהרת אופנה מעניינת, מעניין מה הרב יגיד.

אנחנו לוקחים רב של צהר, אולי הוא מספיק פתוח לקבל גם דבר כזה? אם לא אני תמיד יכול לאיים עליו שאנחנו נתחתן אזרחי ואז בגללו יהיו עוד זוג יהודי שלא מחותנים כדת משה בישראל... או שלא.

לפני יותר משלוש שנים חברים שלי ואני פתחנו עיתון מקוון למשחקי תפקידים שהעלה כל חודש כתבות על משחקים שונים, ביקורות וכדומה. ככל שעבר הזמן מצאנו את עצמנו עסוקים יותר ויותר והעיתון איבד את הכוח שהיה לו. הוספנו כתבי חוץ אבל זה לא היה מספיק ואתמול נאלצנו לסגור אותו. זה מעציב, הפרוייקט הזה היה חלק מהחיים שלי מזה זמן רב, יחד עם זאת אני מעדיף את הפרישה שלנו לחופשה ללא הגבלה על פני פרסום עיתון שאנחנו לא גאים בו לחלוטין.

האתר ימשיך להיות פתוח, הפורומים שם זמינים והארכיון נגיש לכל אחד שירצה להעשיר את עצמו אבל לעת עתה שום חומר חדש לא יעלה.

וזה לא שלא היה על מה לכתוב, יש לנו חומר לעוד שנה וחצי בערך, אבל הזמן הפך למצרך יקר מכדי לפזרו.

אני נהנה לכתוב, אני מרגיש חי יותר מאשר בכל זמן אחר כשאני כותב. אני מוצא את זה משחרר בהרבה רמות ובאותו זמן מלמד. כשאני כותב, אני מחייב את עצמי לתת צורה למחשבות ורגשות וזה מביא לכך שתובנות חדשות נוצרות. לא פעם תוך כדי כתיבה רעיונות השתלבו יחד לכדי יצירת תמונה מושלמת שמצאה את מקומה בפסיפס הענקי שבמוחי וזה עזר לי להבין את עצמי ואת העולם טוב יותר.

המצחיק הוא שלא משנה כל כך מה היה הנושא או סוג הכתיבה. יכולתי למצוא את התובנות הללו תוך כתיבת מאמר למשחקי תפקידים או כתיבה על מאגיה או סיפור. דברים התחילו להתחבר יחד, רעיונות התיכו עצמם זה לזה. חומר שקראתי לפני שנים זינק לקדמת מוחי והשלים את הרעיונות שהלכו ובשלו וקיבלו צבע וטעם עסיסי יותר.

אני מאמין שעכשיו כשאין את העיתון אני עדיין אכתוב גם דברים הקשורים למשחקי תפקידים, אולי אפילו כאן ולכן אני מתנצל מראש מפני הקוראים שהתחביב הזה אינו מעניין אותם ומבטיח שיהיו פה דברים אחרים נוספים (כמו מאמרי המאגיה שהתחלתי לכתוב).

בסוף השבוע הזה "קבוצת הלימוד" נפגשת שוב על מנת להמשיך את החומר מלפני שבועיים על קמעות והשימושים השונים בהם. המחשבה על הלימודים האלו מעוררת אותי. יש כל כך הרבה נושאים וכל כך הרבה כיוונים לקחת כל נושא. מצד אחד מתסכל לדעת שיש כל כך הרבה אפשרויות, מצד שני מהנה שכן כך ניתן להיות בטוחים תמיד שהבאר לא תתייבש ותמיד יהיה עוד מה ללמוד ולהפנים.

נפגש שוב,

זיו

You know, I used to think it was awful that life was so unfair. Then I thought, wouldn't it be much worse if life were fair, and all the terrible things that happen to us come because we actually deserve them? So, now I take great comfort in the general hostility and unfairness of the universe."

Marcus - Babylon 5 - JSM