פשיעה ועונש.

בוקר טוב לכל המאזינים והמאזינות.

אני אחרי לילה בלי שינה.

פרצו לנו לבית, או נכון יותר לחצר, וגנבו לנו סולם.

זה גרם לי לרצות לגרום לנזק בלתי הפיך לכמה אנשים, לתלוש להם את הראש ולחרבן להם לתוך הצוואר.

אלא שלא תפסתי אף אחד.

לראשונה מזה הרבה זמן חשתי צורך אמיתי לגרום לנזק, לגרום למישהו לבכות, לפחד על הרגע שהוא עשה את מה שעשה. אני לא יודע אם אני לא אוהב את עצמי כשאני במצב הזה אבל אני לחלוטין מוצא את הסיטואציה מטרידה משהו.

מטרידה כי אני תוהה מה היה קורה עם הייתי מוצא את האשם?

יש לי שני חלקים בראש, אני חושב שכתבתי על זה ואם לא אז נגיע לזה יום אחד... בכל מקרה, יש לי שני חלקים בראש וכשאני מוצא את עצמי רואה אדום צד אחד ממשיך לדבר ולהסביר לי אבל הוא מסביר מהצד וקשה לי מאוד להפסיק לעשות את מה שאני רוצה לעשות.

העולם מאבד את תחושת המציאות שלו והעתיד הופך ללא יותר מבבואת חלום מטרידה.

לא פעם תהיתי לגבי פשע ועונש ואף היה לי דיון על כך לפני יומיים עם בחור חרדי. בסיס הדיון היה מחויבותו של אדם דתי להכריח אנשים שחוטאים להפסיק. זו הסיבה לכפייה הדתית אתם מבינים?

האנלוגיה?

כמו שאנשים שמתדרדרים לסמים נעצרים ונלקחים לכלא כך גם יש צורך בכפייה על מי שחוטא (אוכלי חזיר ושרצים לשם הדוגמה הספציפית של רפאל – הבחור הדתי).

אז מותר לכפות על אנשים לעשות דברים נגד רצונם כי זו המצווה האלוהית...

מעניין, אני לא זוכר שלמדתי את זה אף לא בספר אחד מהספרים שקראתי וזה נשמע לי גם לא מוסרי.

הסיבה?

אי אפשר להכריח אנשים לעשות דברים שהם לא רוצים.

קחו מסומם, זרקו אותו לכלא. מה עשיתם? סיפקתם לו סמים בצורה קלה יותר ושיטת הכלא הוכיחה את עצמה כמחנכת לפשיעה קשה יותר. אז הכנסנו משתמש קל לכלא וקיבלנו פושע מקצועי שכעת יודע כיצד לפרוץ ולהסתיר את העדויות.

מי שלא רוצה לשמור על חוקי הדת יכול לא לעשות זאת, זו בחירתו האישית, זו המתנה הגדולה ביותר שהאל נתן לנו, לבחור באם להאמין בו או לא, לבחור באם לקבל את חוקיו או לא.

מי שיעשה כן יכבד צד אחד בהסכם ואמור לקבל בתמורה דבר מה, מי שלא יעשה כן לא יקבל. אין עונש, אין איום, אף אחד לא חייב.

אבל רפאל הזה, מבחינתו שיטת הכלא היא כבילה לחלוטין, היא עובדת, הוא טוען ואין שום הבדל בין עצירת אדם על פשע כנגד החוק והחברה לבין חטא.

רפאל ניסה להסביר שיש צדק והוא אובייקטיבי.

לנסוע באור ירוק או באור אדום מה צודק יותר?

כאשר ציינתי לפניו שזה לא צדק אלא חוק שנועד להקל על התנועה הוא לא קיבל את זה.

כשציינתי שבצרפת יש חוק עזר שאומר שבמידה והכביש פנוי מותר לעבוד גם באדום הוא אמר שהחוק הזה לא משנה.

החוק הוא אובייקטיבי ובלתי תלוי, הוא אומר – כמובן שזה כך כל עוד אתה לא בוחן מקומות אחרים שמציגים את החוק כמשתנה ותלוי בגורמים רבים.

אז ניסיתי להציג רעיונות שונים וזה לא שינה.

כפייה היא דבר לגיטימי, היא נועדה לעשות טוב.

שאלתי איך צעירים אמורים להתקרב לרעיון הדת כאשר הם רואים את הפשיעה בכנסת

"שלא יראו טלוויזיה, זו בדיוק הסיבה שיש איסור על צפייה בטלוויזיה"

איסור על צפייה כדי להסתיר את האמת?

הוא לא ענה אלא המשיך להגיד שלא יראו טלוויזיה.

אז כפייה מותרת והסתרת האמת היא בסדר כדי שהצעירים לא ידעו שיש אנשים שעושים מה שבא להם וזה בסדר.

זו הייתה שיחה מאוד עצובה.

איך הגעתי לזה בכלל?

אה כן, פשיעה ועונש.

העונשים היום אינם עושים דבר, הם לא עוזרים בשיפור המצב של האנשים הפושעים או החולים, הם גם לא מגנים על האזרחים כפי שצריך, לא באמת.

אני חושב שעונשי הרתעה הם מצוינים, פחד הוא כלי נפלא אבל הוא לא פותר דברים, לא באמת, אבל הוא נפלא כי הוא משחרר לחץ וגורם לאותם אנשים לא לחזור על הטעויות האלו שלהם.

למרות שאני לא מאמין בזה בלב שלם, פחד הוא אולי הכלי היחיד שבאמת יכול לעזור אבל הוא חייב להיות עוצמתי מספיק...כאב.

כאב הוא כלי שימושי מאוד, הוא עדיף על הוצאה להורג, הוא יכול להיות ממושך ונפלא. עינויים הם אולי הכלי האידיאלי להענשה.

שריפת כפות רגליים, מלחצי אשכים, פוקקי ברכיים, הסרת עור... כל מיני.

אני חושב שאני יעלה לפה כמה רעיונות לעונשים כאלו, אולי מישהו יראה את זה ויעשה עם זה משהו.

זיו

You know, I used to think it was awful that life was so unfair. Then I thought, wouldn't it be much worse if life were fair, and all the terrible things that happen to us come because we actually deserve them? So, now I take great comfort in the general hostility and unfairness of the universe."

Marcus - Babylon 5 - JSM