החיים הפשוטים

בהברקה של רגע החלטנו לנסוע לארץ האמיש.

האמיש, שמקורם בגרמניה, הם נוצרים אדוקים עד מאד שלא ממש מאמינים בקדמה ובטוב שהיא משפיעה על האדם. מבחינתם להשאר בלי מכוניות, טלפון ומרכזי קניות, זו ברכה. הם, בניגוד אלינו, גם מיישמים את התיאוריה הזו.
 

האמיש מרוכזים במחוז לנקסטר בפנסילבניה, שם הקימו להם כמה ערים פעוטות הנושאות את השמות המלבבים Bird-in-hand ו-Intercourse (מה שכמובן מביא לשלל בדיחות intercourse שרובן שטוחות כקרש). 

 

רוב האמישים מתגוררים בחוות בודדות ברחבי המחוז וחלקם אפילו לא טורחים להגיע לכנסיות שב"ערים" ה"גדולות", מכיוון שאחרי שנים ארוכות של רדיפה על ידי הקאתולים והפרוטסטנטים הם התרגלו להתפלל בצוותא בבתים השונים. נשמע מוכר קצת, לא?

גם אצלם, כמו ביהדות, יש זרמים שונים שנבדלים זה מזה בעיקר במידת הקשיחות שהם מפגינים והדבקות במצוות הדת (וזו נעה על הסקאלה שבין קשוח מאד לאמ-אמא של הקשוח), אבל כולם מאוחדים בדבר אחד: את הבגדים שלהם לא רוכסים כפתורים או סוגרים רי'צרצ'ים. זה אסור. לא לגמרי ברור מדוע הכפתור הוא חטא נורא כנגד האלוהים, אבל התוצאה היא שרובם לבושים בבגדים מסורתיים בשחור-תכלת, ואלה רכוסים בקרסים ולא בשום אמצעי אחר.

אנחנו, בכל מקרה, התארחנו בחווה של משפחה מנוניתית. הם טיפונת יותר מודרניים מהאמיש המסורתיים, ולכן יש להם מכוניות, מחרשות חשמליות ו...אתר אינטרנט (אחרת איך היינו מגיעים לשם?).
מסתבר שבמרחק שעתיים נסיעה מהכרך הסואן יש חיים אחרים. פשוטים יותר, אולי גם טובים יותר, שמרוכזים סביב החווה. במקרה דנן, חוות פרות חולבות. 
 

צריך לקום (מוקדם!) בבוקר, להיניק את העגלים (כי את החלב של האמהות שלהם אנחנו שותים), להאכיל את הפרות ולחלוב אותן, לעבד את שדות התירס שמיועד למאכל הבהמות, לנוח ולהתפלל קצת, ולעשות את הכל מחדש. ככה פעמיים ביום לפחות.

 

 

יש משהו מאד זני, מאד נינוח, בסוג כזה של חיים. הרוטינה קבועה ולא נתונה לגחמות שונות. הפרות מחכות וצריך לטפל בהן כי אחרת ירעבו ו/או יחנקו מעודף חלב (כמינקת אני מזדהה עמוקות עם מצוקתן). הבילוי הסואן ביותר הוא שייט בקאנו, והמסעדות הבודדות שמוכרות אלכוהול נסגרות בתשע בערב.

זה מה שיש בחיים, ועם זה מסתדרים.

 אני לא בטוחה שהם לא צודקים בדרך שלהם. אולי בניכוי עניין האמונה באלוהות. עם זה יש לי בעיה קלה.
אבל בארץ שצועקת לך מכל כיוון "קנה אותי והיה מאושר", שמשדרת את המסר שחפצים ורכוש הם מה שהופכים את האדם למה שהוא באמת, שאם רק יהיה לך את האוטו/הבית/הלבוש והסלולרי הנכונים אתה תהיה האדם השלם והטוב ביותר, הפתרון הקיצוני של האמיש הוא לא האלטרנטיבה היחידה שקיימת. כי כל הליכה בתלם הביניים בהכרח תביא אותך לצד הרוכש. אי אפשר להמנע מזה, כאן יותר מבכל מקום אחר.

מצד שני, אפילו האמיש משתנים. לצד הכרכרות יש לא מעט מיניואנים. לצד החוות צצו המוני מרכזי קניות ואאוטלטים. יש טיולים ממוסחרים להכרת החוות (רבאק, אפילו חליבת הפרות שלנו היתה למעשה הצגה. הרי בפועל הם חולבים בעזרת מכונות חליבה ולא בידיים. אפילו הם נכענו לסוג הקידמה הזה). חלקים נבחרים מארץ האמיש הם היום מפלסטיק.

ובכל זאת, יש שם עדיין משהו נכון, פשוט, טבעי יותר.  

 (הייתי מתחרפנת לו הייתי גרה שם יותר משעתיים).
 
 

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 18/9/2006 18:42, בקטגוריות רק באמריקה
6 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של אורזת ב-22/9/2006 05:35

18,472