ביקור הגברת
הבלונדיני מזהה אותה ממרחק של 50 מ'. חיוך אדיר מתפשט על פניו והוא רץ. רץ כמו שלא רץ מעולם (ברגיל הוא דווקא די פלגמט). הוא מפספס אותה כי היא מתקדמת כמה צעדים במבט תוהה. עוקף עמוד, מסתובב סביב הפח וממשיך לרוץ כמו משוגע. היא מזהה אותו והעיניים שלה נדלקות. הם מתחבקים דקות ארוכות. חיבוק ענק ועוטף, דובי כזה, שאין אף אחד מסביבו.
 
השאטני יורד מהאוטובוס. הוא מחפש אותי ולא מוצא. העיניים מתרוצצות מסביב, ואז הוא מתפקס עליה. החיוך שלו - מינוס שתי שיניים שנשרו ופלוס החצאים שצמחו במקומן בינתיים - מתרחב. הוא יורד במדרגות האוטובוס, שתיים-שתיים, בקפיצות של קופיף. לא עושה חשבון לחברים שמסביב ולא מסתכל לצדדים. הוא רץ אליה וכבר מתכנן איך יעבדו עלי כשיגיעו הביתה ויספר שבכלל לא פגש אותה, מה פתאום. הוא פשוט הלך בעצמו את הדרך הביתה.
 
המיניאטורה מסתכלת על הפנים שלה. היא חשדנית. אולי היא לא זוכרת אותה בכלל? המיניאטורה מסרבת להתרצות. היא נשארת על הידיים, בוחנת היטב את הפנים. העיניים. אחרי רבע שעה לערך משהו בה נדלק. אולי זה השיר שהיא מכירה מגיל אפס. אולי הדגדוג בכפות הרגליים, תוך כדי הנסיעה באוטו. אולי הקול שהיא שומעת לפעמים בטלפון. היא מתחילה להסתכל עליה במבט ידידותי קצת יותר. עדיין שומרת דיסטאנס, ככה ליתר בטחון. ביציאה מהאוטו היא כבר מוכנה להסתכל לכיוון הכללי, לא להתחפר בתוך בית השחי שלי. מציצה מדי פעם, מחייכת, בודקת.
שעה אחר כך היא כבר מדלגת מהידיים שלי ישירות אליה. זוחלת לספריה ומוציאה את שלל ספרי הקרטון הקטנים שלה. אחד אחד המיניאטורה מגישה אותם כמינחה. הזחילה מהירה. אסרטיבית, היישר לעבר הדמות שיושבת על השטיח בשיכול רגליים. המיניאטורה מתיישבת על הברכיים ודורשת במפגיע - "דז'ה!". את זה! סיפור. עכשיו. כמו שאני רגילה.
 
בבת אחת התפוגגו חודשיים של געגוע.
סבתא באה לבקר, באמתחתה שלל ביצי קינדר ושפע רוגעלך שסבתא-רבא שלחה, וכאילו נמחק המרחק בין הארץ לאמריקה.
כאילו מעולם לא נפרדנו.
שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 15/10/2006 23:42, בקטגוריות משפחתי וחיות אחרות
16 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של רונן א. קידר ב-18/10/2006 08:46

18,472