שבת
לא היה לנו כח לנסוע רחוק. אז נסענו רק שעתיים. ים אין כאן. לפחות לא ים נורמלי, כזה שאפשר לשבת על החוף שלו, לשתות משהו קר ולבהות בילדים שרצים על החוף ומשתוללים במים. מי היה מאמין שאחרי שנגור 20 דקות (באיטיות הכי גדולה של כביש 5) מהים, נדרש לנסוע שעתיים רק בשביל לראות את הים ולא לרדת אליו, כי גם חופים של ממש אין. והמים קרים. קרים לאללה. אבל במקום שבו אין חופים, יש סרטנים. ויש שמש, ואפילו מצאנו פיסת חול להשתעשע בה.  

אני מאד מתאפקת ולכן אין כאן בדיחות סרטן. מאד מאד מתאפקת.

 

---

והיום כבר גשם. מהבוקר יורד גשם.

הבעל לקח את הילדים למוזיאון ואני יושבת ושולחת קורות חיים, עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד. כמו לזרוק אבנים לבאר - נעים באותו רגע (טוב, לא נכון. לא נעים) אבל שום דבר פרודוקטיבי לא יוצא מזה, חוץ מהידיעה שעשית משהו.

וחדוות השבת, השמש, החול והמרגריטה נעלמה. אם כבר אין חדווה - לפחות נלך לקפל כביסה.

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 3/6/2007 22:07, בקטגוריות טיולים, על עצמי לספר ידעתי, רק באמריקה
38 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של קרי ומיסטר ביג ב-14/6/2007 02:13

18,472