5 דברים ש...

אל ה-5 דברים ש... הגעתי במסגרת איזשהוא מחקר. כן, נו, אני לא סתם קוראת בלוגים. זו עבודה.
מאחר והיום הזה משביז, והכלכלה העולמית משביזה אותי עוד יותר (ומוטטה לא רק את השווקים, אלא גם פרויקט שהיה אמור לסלול את הדרך להמשך הדוקטורט ככביש 8 מסלולים עם פינות עצירה מרעננות בצד הדרך), אני מרשה לעצמי הפוגה של 10 דקות מכתיבת סקירת ספרות לטובת הפרחת שטויות לחלל האויר. אז ככה -
 
5 דברים שעשיתי לפני 10 שנים
1. לבשתי חליפות
2. הסתפרתי - בפעם הראשונה והאחרונה - קצוץ
3. לא הייתי מצליחה לישון, וגם כשישנתי הייתי מתעוררת בבעתה מוקדם מדי
4. נסעתי כל יום על כביש מספר 1 לירושלים וחזרה
5. הופעתי בבית המשפט העליון
 
5 דברים שאני אמורה לעשות היום
1. לגמור לפחות את סקירת הספרות למאמר, ולנסות להתחיל ניתוח של הדאטה
2. להכניס, סוף סוף, את הכביסה לארונות
3. להתקשר לדל שיתקנו את המאוורר של המחשב
4. לעשות קניות כי מחר הסופרים סגורים
5. לקחת חברה משדה התעופה
 
5 דברים שאעשה אם אהיה מיליונרית
1. אקנה בית נופש על אי טרופי
2. אתרום המון כסף למוסדות לילדים בסיכון
3. אמשיך לעשות את הדוקטורט, בשביל הכייף
4. או שאלמד לתואר אחר, גם בשביל הכייף
5. אוודא שהילדים שלי, והילדים של הילדים שלי, והילדים של הילדים של הילדים שלי (ובסדר, גם ההורים שלנו) מסודרים כלכלית
 
5 דברים שאעשה אם מחר אקבל 100,000 דולר
1. אחליף אוטו
2. אקח את כל המשפחה לחופש בהוואי
3. אקנה המון ספרים
4. אתרום קצת פחות כסף למוסדות לילדים בסיכון
5. אפתח לילדים עוד תכניות חסכון
 
5 דברים שאעשה אם אקבל 10000 דולר
1. אקח את כל המשפחה לחופש מופרע בניו יורק
2. אקנה בלאקברי סטורם. וגם אייפון, בשביל הכייף (וכן, אתה תקבל את הנייקי+ שלך...)
3. אקנה המון ספרים
4. אקנה את השמלה האדומה שראיתי בבננה ריפבליק
5. אנשום עמוק יותר ורגוע יותר לגבי הסמסטר הבא
 
5 מקומות בהם גרתי
אין לי.
בקושי שלושה מקומות עברתי בכל ימי חיי.
שניים בישראל, אחד כאן.
 
אבל, אני מוסיפה עוד סעיף בשביל לא להרגיש לגמרי קרתנית -
 
מקומות בהם ביקרתי (יותר מחמישה, אבל מותר לי), בסדר כרונולוגי
1. ניו יורק, והחוף המזרחי בכלל
2. צרפת, אלזס
3. אנגליה
4. שוויץ
5. איטליה
6. גרמניה. פעם אחת ודי
7. הולנד
8. קניה
9. תאילנד
10. נפאל
11. סינגפור
12. הונג-קונג (כשעוד הייתה שייכת לאנגליה)
13. טאייוון
14. יפן
15. החוף המערבי
16. שוב צרפת
17. שוב צרפת (פאריז, נו)
18. גואטמלה
19. הונדורס
20. ניקראגואה
21. קוסטה ריקה
22. שוב איטליה
23. שוב איטליה
24. ספרד
25. טורקיה
26. שוב ארה"ב. המון ארה"ב (לא חוכמה)
27. מקסיקו
28. ג'מאייקה

 
בטח שכחתי משהו.
 
5 עבודות בהן עבדתי
1. בייביסיטר (התחלתי הכי נמוך שאפשר - בייביסיטר לאוגרים. כן, כן)
2. מלצרית (שרדתי יומיים)
3. מדריכה בקידום
4. עורכת דין
5. המממ... מרגלת?
 
 
לא מתייגת, לא שולחת הלאה, לא אוהבת מכתבי שרשרת או שרשורים באופן כללי. מי שבא לו  - שיהנה.
 
טבח תרנגולי הודו שמח לכולם!

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 26/11/2008 17:35, בקטגוריות על עצמי לספר ידעתי
91 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של מיס בוז'רסקי ב-3/12/2008 14:13

מי רוצה להיות מיליונר (או - המיתון נגמר, הללויה!)

מודעה אחת מתוך 255 המפורסמות כרגע בקרייגסליסט המקומי -

 
בבתי המלון בטווח של שעה וחצי נסיעה מוושינגטון אין חדרים פנויים. למעשה, כל החדרים נתפסו עוד לפני שהשעון צלצל חצות ב-4 בנובמבר. כולם רוצים להיות שם ביום ההשבעה של אובמה. העשירים והדלפונים, השחורים והלבנים, וגם אלה שבאמצע.
בשביל מי שלא רוצה או יכול לשלם 5000 דולר ללילה במריוט DC, ולא ממש רוצה לקפוא בקמפינג בווסט וירג'יניה באמצע ינואר (כן, גם כאלה יש. לידיעת הקייטנים, הטמפ' הממוצעת בינואר בהרפר'ס פרי, ווסט וירג'יניה - הנקודה הקרובה ביותר ל-DC - עומדת על 20 מעלות פרנהייט שהן בערך 5- מעלות צלזיוס. יהיה לכם כייף!), המוחות הקודחים המציאו פטנטים - חדר מושכר בבית - 800-1500 דולר ללילה, ספה בסלון - 600 דולר ללילה, בית שלם - לא פחות מ-2500 דולר ללילה. רוצים נהג פרטי? שלמו 18000 דולר לארבעה ימים.
המחירים שאתם רואים בקרייג'ס הם רק פיתוי. עיון מעמיק בתוכן ההודעות מלמד שהמחיר בפועל הוא פר אורח. המודעה הזו הציעה את הדירה תמורת 1875 דולר. כשמסתכלים באותיות הגדולות רואים שזה לא בדיוק המצב  -
 

ולא מדובר בבתים הצופים אל המול, או שוכנים מרחק יריקה, צילום או התנקשות מהקפיטול. הו, לא. אלה שכונות בפרבריה הרחוקים-עד-רחוקים-מאד של DC, המחייבות נסיעה במטרו (יהיה צפוף, יהיה עמוס, יהיה דיסקו) של לפחות 30-40 דקות, וזה במקרה שיש קו מטרו מזדמן ליד הבית. מה שחלק גדול מהמציעים שוכחים לציין הוא שמוירג'יניה כמעט ואין קווי מטרו, וגם במרילנד, האורחים יצטרכו ברוב המקרים לעשות שלפ רציני מהבית עד המטרו. מה שאומר שיקח להם שעתיים-שלוש להגיע ל-DC עצמה. לא היה עדיף כבר לגור במלון בפילדלפיה (התשובה: לא).
 
אבל הכי חמודים הם אלה שמציעים פתרונות יצירתיים.
כמו זה, שלא מציע מקום לינה, אלה אמצעים בלבד.

כמו הספה החיננית הזו, שמן הסתם כבר מזמן היתה מושלכת לרחוב אילולא אובמה היה נבחר לנשיאות (הכתמים, כמו שמציין הכותב, הם תוצאה של הצילום הגרוע. ואם לא של הצילום, הם בעצם סוג של אמירה אופנתית בעולם שהדיכוטומיה בין שחור ללבן, בין כתם לספה, נעלמת, בזכות הנשיא המושיע שנבחר). אה, כן - ההובלה של הספה על הקונה. איפה הוא יניח אותה אח"כ (בלינקולן ממוריאל, אולי?) זו כבר הבעיה שלו.  

 

או הבחורה המלבבת הזו, שמציעה את עצמה כדייט לנשף ההכתרה (זה בטח יעזור לה למצוא מקום לינה מאוחר יותר באותו ערב.

 

אתם רואים, אובמה עוד לא נכנס לתפקיד וכבר הוא שינה את כל פני שוק הנדל"ן באיזור המטרו של DC, את תזרים המזומנים של תעשיית הריהוט הכבד, ואת עולם הדייטים של בנות הבירה. חכו, חכו, עוד חודשיים תראו קשתות בשמיים בכל אשר תפנו, ארנבונים ישעטו על הדשאים, ומקלטים אטומיים יהפכו לתפאורה לתכניות טלויזיה לילדים. העתיד כבר כאן.
 

 
 
 
שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 19/11/2008 18:14, בקטגוריות רק באמריקה
70 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של שרהלה ב-24/11/2008 23:33

בחירות 2.0

מדינה מוזרה, ארצות הברית. משום מה הם מקיימים מערכת בחירות כל 4 שנים, וחושבים שזה תקין. לא כל שנתיים, בלי משברים קואליציונים, והגרוע מכל -  אין יום שבתון. הבחירות מתנהלות בין 6 בבוקר ל-7 בערב, בזמנכם החופשי. כלומר לפני העבודה, אחריה, או בהפסקת הצהריים. לא שיש לי עניין אישי כלשהו בשעות ההצבעה (זה הבעל שמצביע, לא אני), אלא שלמחרת הולם המבחן האיום בסטטיסטיקה, וכל שעת שבתון תתקבל בברכה ותנוצל למצוות ה-ANCOA, ששייכת כנראה לתיקון ה-28 לחוקה.

---

 

אבל לא על הלכי הבחירות רציתי להגג כאן, כי אם על מה שקרה לפניהן, במהלכן, ומה שעשוי לשנות בעתיד את פני הפוליטיקה האמריקאית (ואולי גם את הישראלית. פעם).

אם יש מאפיין אחד לבחירות האלה, שמבדיל אותן מקודמותיהן, הוא מידת החשיבות של האינטרנט - ובעיקר המדיה החברתית - בעיצוב מערכת הבחירות, הנושאים שעליהם דובר, הלכלוכים שהועלו מהאוב, ולא פחות מזה: גיוס הכסף. וכרגיל, הפוליטיקה הולכת אחרי הכסף.

תחשבו לרגע כמה השמות טוויטר, יוטיוב, מייספייס, סקנד לייף ופייסבוק נשמעים טוב יותר מאשר "ביתן 26". זה צעיר, זה מבריק, זה טרנדי. אבל מעבר לטרנד מדובר גם באפקטיביות.

מספרים:

לערוץ של ברק אובמה בטוויטר (שעודכן 257 פעמים, נכון לרגע זה, וסביר להניח שעד מחר עוד יעודכן) יש היום 112,474 "עוקבים". לפי טוויטרהוליק הטוויטים שלו הם המובילים בפופולאריות. אגב, רוב הטוויטים משעממים עד מוות וכוללים בעיקר הפניות לקליפים מהעצרות שלו.

ביוטיוב, המילה אובאמה מעלה 654,000 תוצאות (לרבות העמוד הרשמי (והמעודכן להפליא) שלו), ופיילין 166,000 (מספר מכובד להפליא, בהתחשב בוותק המועט שלה על במת הפוליטיקה הארצית).  לאובמה מגיעות מחיאות כפיים סוערות על ההשקעה באיכות הסאונד והוידאו של הנאומים שלו שמופיעים ביוטיוב - הם נשמעים טוב כמעט כמו שידור טלויזיוני חי. כשמדובר בפיילין ומקיין, רוב קטעי הוידאו הם דווקא פארודיות, פשלות, ראיונות לא מוצלחים וסאטירה משובחת (או קונטרה לסאטירה). כרגיל, הסמולנים שולטים במדיה.

 

 

נניח לרגע שהקמפיינים מפעילים ערוצים רשמיים, מעודכנים ומסונתזים על ידי אנשי צוות מקצוענים. מה שמעניין לא פחות הוא התנועה שמתחת לפני השטח - בלוגים, טוויטים אישיים, הזדהות פוליטית בפייסבוק. במערכות הבחירות הקודמות המפלגות השתמשו באינטרנט כדי להעביר מסרים, למצב את עצמן כגופים "צעירים", "מבינים", "מאגניבים". הקמפיין של אובמה מתואר בעיתונות כפלא טכנולוגי, ובצדק. האתר שלו בנוי נכון, מעוצב להפליא, וידידותי למשתמש. אבל הוא הרבה יותר מזה: מסתבר שיועציו של אובמה יודעים איך לפלח מצביעים פוטנציאליים לפי חלוקה דמוגרפית, תחומי עניין (או דאגה - ראו למשל את הפניה לסקטור היהודי), איך להעביר מידע, ואיך להשמע משכנעים. אבל לא פחות מזה, הם יודעים איך לעצב רשתות חברתיות ולהשתמש בהן לצרכי הקמפיין.

כשאני מכניסה את המיקוד של השכונה שלי אני יכולה לקבל את רשימת קבוצות העניין של תומכי אובמה באיזור, את הבלוגים של חברי הקבוצות, הפרופילים והטוויטים שלהם, הודעות על אירועים (מישהו צריך הסעה לקלפי? אירועי צפיה המוניים בתוצאות הבחירות? מסיבות פוסט-בחירות? שידוכי בחירות? הכל אפשר למצוא אצל ברק), ולא פחות חשוב - חומרי הדרכה על ארגון בשטח: איך לארגן אירועי התרמה, איך לשכנע מצביעים, איך לגייס פעילים נוספים. לאובמה יש 19,000 רשתות "שכונתיות", מעין יצור היברידי - מקוון ולא מקוון. הרשתות השכונתיות נוצרות ברשת, וגולשות מהר מאד אל השכונה הפיזית: חבריהן פוקדים בתים, מתקשרים לשכנע מצביעים פוטנציאליים בטלפון (לפעילים יש גישה למאגרי המידע של אובמה אודות מצביעים פוטנציאליים דרך הרשת החברתית. וכן, זה בהחלט מעורר שאלות קשות של הגנה על פרטיות המצביעים), מחלקים שלטי תמיכה, מרימים אירועי התרמה, ובעיקר - מייצרים "באז" מקומי, שעשוי להועיל לו לא פחות ממודעות בטלויזיה. אגב, הפעילים זוכים ל"ניקוד", בערך כמו מוכרים באיביי או מוצרים באמאזון, שמצביעים על מעמדם בהיררכיית הפעילים. ככל שאתה פעיל יותר - כך הניקוד שלך גבוה, והסיכוי שאחרים יצטרפו דווקא אליך, גדל. את ההדרכה איך לעשות את כל המהלכים האלה הם מקבלים ברשת, בסדרה מפורטת של אמצעי הדרכה מקוונים שמאפשרים גם לעקרת הבית הלא פעילה מפלורידה או לסטודנט מאוהיו להרים מבצע חריש פוליטי עמוק בקרב מכריהם.

 

 

אבל האתר של אובמה הוא רק פלטפורמה. משובחת ככל שתהא, כל רשת חברתית נדרשת להתמלא בתוכן כדי לשרוד. ואת התוכן, במערכת הבחירות הזו, לא מספקים מטות המועמדים, אלא הגולשים שבשטח. השטח מספק להט, תוכן, חדשות. רוב הכותבים הם לא "אנשי מפלגה" או פרשנים במובן הפורמלי של המילה. כן, הם מזדהים - לפעמים באסרטיביות בואכה אגרסיביות - עם המועמד "שלהם", אבל הם לא מרגישים שייכים למנגנון. אם כבר - המנגנון שייך להם, והוא צריך להתאים את עצמו לדעות שהם מביעים, לשאלות שהם מעלים במהלך הקמפיין, ולדאגות שלהם מביצועי המועמד "שלהם".

במידה מסוימת, אפשר לקרוא לזה דמוקרטיזציה מוחלטת של ההליך הפוליטי - כל בעל מקלדת הוא פרשן. וכל חנאן עם בלוג יכול למנות סגני נשיא בפוטנציה. קל להסחף בחדוות תוכן הגולשים. אלא שבחדוות המגניבות הטכנולוגית, נשכח שרוב האלקטורט הם אנשים שלא מחזיקים פרופיל בפייסבוק, לא לגמרי יודעים מה זה סקנד לייף, את קטעי החדשות שלהם רואים בערוצי הטלויזיה, ושאלות לעימותים בין המועמדים הם לא שולחים דרך יוטיוב. וכל זה עוד לפני שבכלל דיברנו על הפער הדיגיטלי, שמונע משכבות שלמות של האוכלוסיה שלא נגישות לאינטרנט, ובוודאי לא "שוחות" בו להשמיע את קולן בדיון שמתנהל בפלטפורמות האופנתיות האלה. הידעתם ש-15% מהאמריקאים עדיין משתמשים בחיבור דיאל-אפ לאינטרנט? בדיאל-אפ אין יוטיוב, וחלק גדול מאפליקציות המדיה החברתית לא ממש מתפקדות. רוב המשתמשים באינטרנט באמצעות חיוג הם מבוגרים, בעלי הכנסה נמוכה, ושנות השכלה מעטות. הם, כמובן, גם האנשים שיכולים להרוויח או להפסיד יותר מכולם מתוצאות הבחירות (למרות שבמצב הכלכלה הנוכחי יש סיכוי סביר שבקרוב כולנו נקשור שתי כוסות לבן בחבל כדי לתקשר זה עם זה). אבל ההשפעה שלהם שולית. אם פעם היו להם עצרות בחירות, מפגשים עם מועמדים, גיוס מבית לבית, ואפילו מצע כתוב, היום הכל זמין ברשת, אז בשביל מה לבזבז זמן ועצים על הכתוב? הבוחרים נטולי הגישה לרשת הם הצללים שלמועמדים קל להתעלם מהם. אבל גם לצללים יש זכות הצבעה. ובבחירות, בניגוד לדירוגי גולשים ביוטיוב, מי שעוזב את המחשב לכמה שעות, הולך עד הקלפי, לוחץ על הכפתור או מסמן את הסימון (הנכון) על הטופס - הוא הקובע.

 

אחת הטענות העיקריות שמופנות כלפי המצביעים 2.0 היא שאחוזי ההצבעה שלהם הפוכים כמעט לגמרי ביחס ללהג האינטרנטי שלהם. דפוסי הצבעה במערכות בחירות קודמות מראים שצעירים כמעט ולא מצביעים. המבוגרים, אלה שאינם מחוברים למדיה וירטואלית, הם אלה שמופיעים בבוקר ההצבעה ומשלשלים את הפתק עם עשרות השאלות הלא-ממש-חשובות, והאלה שדווקא כן, לקלפי. מעניין יהיה לראות האם בבחירות האלה ההצבעה תוכרע על ידי הצעירים, או שכמו שמבקרי עולם ה-2.0 ישמחו להראות, הבועה האינטרנטית - קולנית ככל שתהיה - היא רק בועה.

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 4/11/2008 07:14, בקטגוריות אינטלקט בגרוש וחצי, חדשות, רק באמריקה, למה לי פוליטיקה עכשיו?
123 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של miss kitty fantastico ב-7/11/2008 11:32

18,472