הכפיל
אז ככה:
בספר 'יותם הקָסַם' מאת יאנוש קורצ'אק יוצא הגיבור - הילד יותם, שהוא קוסם - כפיל לעצמו. הכפיל הולך לבית הספר, עושה שיעורים, ומתנהג כמו שהילד יותם אמור להתנהג, בעוד שיותם עצמו מטייל בעיר ועושה קסמים.
קיומו של כפיל כזה הוא שאיפה רבת עוצמה שלי - והייתי מנחש שגם של אחרים. אחד היתרונות הוא השחרור מעבודה שגרתית ומשעממת, כמו בסיפור 'שוליית הקוסם', וכמו שאמצעים טכנולוגיים רבים עושים. אבל זה מעבר לכך: היכולת לקחת הפסקה מהחיים, להיות מישהו אחר, לחיות באמת 'סאן סוסי' (ללא דאגות, כמו בפוסט הקודם) היא פנטזיה עצומה.
ואולי זה מסביר את השאיפה לעושר גדול. כי בעולם האמיתי, מי שבאמת יכולים להעביר את כמעט כל מטלות היומיום לאנשים אחרים (I have people who do it for me) הם רק עשירי-העשירים, אלה שכבר לא חייבים לעשות דבר, ויכולים לשכור אנשים שידאגו בשבילם (שימו לב לכפל המשמעות) לכל דבר.
אבל בניגוד לכפיל של יותם הקסם, החופש הזה של העשירים-באמת הוא רק תיאורטי. כי עם העושר באים המתעלקים-לנדבות, המעוניינים-להונות וצלמי הפפראצי. ואז היכולת 'להיות מיישהו אחר' או 'פשוט ללכת ברחוב' הופך להיות משימה בלתי אפשרית, וכל הפנטזיה הרומנטית מתפוגגת באבק.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 16/3/2009 01:31, ושייך לקטגוריות סטיות אישיות
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של לי ב-26/3/2009 21:51

---