שיבוטים וחידושים (פוסט יוטיובי)
לפני כשבועיים קרו שני דברים שביחד יצרו את הפוסט הזה, שהתעכב הרבה בגלל שהיו כל מיני דברים חשובים יותר לפניו. הדבר הראשון שקרה הוא שהגעתי (במסגרת שיטוטי בזמן השדוד ולחיצות הלינקים המאסיביות) לפוסט הזה של סתוסתו, ואחרי שהתענגתי עליו מיד רציתי לעשות כמוה וליצור פוסט יוטיובי משלי. הדבר השני שקרה הוא שהתחברנו סוף סוף לאינטרנט שהוא לא של וודאפון, בלי הגבלת רוחב-פס ובלי ניתוקים מעצבנים, ואני ניצלתי את השינוי הזה כדי לשוטט ביוטיוב ארוכות, וכדי להקשיב לרדיו מהארץ (בהחלט דבר מרגיע במהלך עבודת התרגום). וכך נולד הפוסט הזה, ששמו המקורי היה 'דברים שלמדתי בגלגל"צ'.
הדבר הראשון שלמדתי היה על ההתפתחות החדשה בתחום השיבוט. לא מדובר בפלייליסט, שהיא לא שיבוט אלא פשוט חזרה שוב ושוב על אותם שירים (עם הבלחות משונות מהאייטיז מדי פעם), אלא בהישג המדהים ביותר של שיבוט אנושי שנראה על הפלנטה: שון לנון, שלא רק דומה לאביו בשם (עד כדי אות אחת וגרש), לא רק עבד עם מוזיקאית יפנית, ולא רק נראה בדיוק כמו האב, אלא גם כותב מלים ומלודיות שהיו נכנסות מצוין לכל אסופה של הביטלס. ולמי שלא מכיר, הנה ההוכחה:



הדבר השני שלמדתי הוא לתת כבוד לדור הוותיקים. פרומו שחזר על עצמו ל'שעתיים עם ג'וני קאש' הדליק אצלי את ההתעניינות, כי היה נדמה לי ששמעתי שם את קאש מבצע את Hurt של Nine Inch Nails, אחד משירי הרוק הכואבים ביותר בהיסטוריה. בדיקה מהירה ברשת הראתה שאני לא מעודכן עד אימה: קאש ביצע את השיר בשנת 2002, בגיל 69, שנה לפני מותו; והקליפ, בו נראה קאש על רקע נופי ילדותו וחייו, הוא אחת הפרשנויות המרהיבות והמצמררות ביותר לשיר שראיתי אי פעם.



ביצועים כאלה הם אחת הסיבות היחידות לא לקטול לגמרי את מושג הרימייק, שבדרך כלל משמש כדי לעשות עוד כסף, לתרגם לעברית להיטי ריקודים משבדיה או - וכאן נכנסה אחת הסיבות שהפסקתי להאזין לגלגל"צ - לקחת שיר יפה של עופרה חזה ולעשות לו 'גרסה מיוחדת' עם נינט ועברי לידר. וכמובן, אם זה 'אירוע מיוחד' שמשמיעים אותו פעם בשעה, את מי זה מפתיע שהשיר נכנס ישר למקום השני במצעד שמדרגים מאזיני התחנה? לא אותי. אגב, זה אולי מפתיע שאני בכלל מקשיב למצעדים או מתעניין בהם, אבל מדובר באובססיה עתיקה שלי, שהגיע לשיאה בשנים 1986-1993, אז הייתי מאזין כל שבוע למצעד ועוקב אחר האמנים החביבים עלי (אופס, עוד סטייה נחשפה).
אז הרימייק מיותר והעיבוד אמצע-הדרכי ברמות קשות, אבל מה שבאמת מעצבן הוא המשך הטרנספורמציה של נינט מזמרת עם כוח דרמטי אמיתי לבובת ברבי מתנפחת. התהליך הזה כל-כך מוצלח שחלק מכם אולי כבר מגרדים בראש ותוהים מה הקשר בין נינט לכוח דרמטי, אז הנה תזכורת, בה זורח הקול האמיתי של נינט (למרות העיבוד הכוכב-נולדי המעצבן).




את הביצוע של נינט ל'קח אותי' של היהודים לא מצאתי ביוטיוב, אבל אני חושב שאפשר להבין. אני מוכן לשמוע עשר פעמים ברצף את 'האור בחיי' בשביל עוד ביצוע כזה של נינט לשיר ברמתה. כנראה שזה לא יקרה, וחבל, אבל אלו הביצועים המחודשים ששווה לעסוק רימייקים בשבילם. והנה עוד אחד, שהוא אפילו לא 'ביצוע מחודש' אלא הקלטה של דימיטרי חבורוסטובסקי, זמר אופרה רוסי , שמבצע... תראו.
(בגלל אילוצים טכניים תיאלצו לראות זאת בחלון חדש, אז פשוט תלחצו כאן

חבורוסטובסקי זה עמד במוקד חיפושי היוטיוב של אסנת בשבועות האחרונים, גם כי הוא שר מדהים וגם כי הוא חתיך הורס וגבר שבגברים (אל תדאגו, אני לא מקנא). מה גם שאני יכול בתגובה לשלוף ג'ינג'יות עם נטייה לעשות מעשים מגונים בכיסאות של פסנתר ולהרביץ עיבודים מרהיבים לשירים של נירוואנה. פרק אחרון ב'אמנות הרימייק', בבקשה:



הקטע האחרון הוא לא רימייק, אבל גם הוא Blast from the past, כפי שנוהגים להגיד - שיר מסוף הסבנטיז/תחילת האייטיז שלא הבנתי למה הוא מתנגן בטירוף לאחרונה בגלגל"צ, עד שגיליתי שהוא משחק תפקיד חשוב בסרט חדש ופופולרי שראינו אתמול. כדי לא לספיילר כלום, להלן השיר בגרסה המקורית, של ריק ג'יימס בהופעה חיה:



ועכשיו באמת תמו שידורינו... שלום.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 10/3/2007 19:07, ושייך לקטגוריות אמנות, אינטרנט
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-11/3/2007 22:08

---