פוקוס פוקוס
ריכוז הוא דבר חשוב.
היכולת לרכז את המאמץ, את תשומת הלב ואת היכולת המחשבתית בדבר אחד היא תכונה חיונית להרבה מאוד הישגים אנושיים, החל מפתרון בעיה מתמטית סבוכה, דרך ניווט בעיר זרה ועד השלמה מדויקת של תרגיל התעמלות, קאטה בטאי צ'י או תנוחה ביוגה. כשהמחשבה מפוזרת, עושים טעויות, שעלולות במקרה הפחות גרוע לעכב את ביצוע המשימה ובמקרה הגרוע להוביל ישירות לתשדירים מפחידים בגלגלצ.
אבל ריכוז הוא גם מסוכן. הפניית כל ערוצי המודעות לכיוון אחד עלולה להוביל להתעלמות מאחרים, ואתה עלול למצוא את עצמך צועק על אנשים שבסך הכל מפריעים לך לשבור את השיא ב-snood, מתרכז כל-כך בהגעה לעיר שאינך רואה את הנוף מסביב, או ננעל על קונספציה שגויה ויוצא בגלל למלחמה מיותרת. הרבה משימות דורשות בדיוק ההיפך מריכוז: הרפיה של כל החושים, שחרור שרירים מתוחים, מתן אפשרות למוח לחקור את שרשראות האסוציאציות באין מפריע. הרגיעה שמגיעב עם ההרפיה חושפת לפעמים תמונה כוללת יותר ודרך פשוטה יותר , שהסתתרה בגלל ריכוז המאמצים בכיוון מסוים.
החיים היו קלים יותר אם היו משימות שדורשות ריכוז ומשימות אחרות שדורשות הרפיה. אלא שהרבה משימות קשות - למשל נהיגה, הנחיה, יצירה, ניהול מערכת יחסים - מחייבות את שניהם, סוג של ריכוז והרפיה בו זמניים, כמו של אדם היושב מולך נינוח ומנהל שיחת חולין תוך שמפעם לפעם הוא שולח יד מהירה וקוטף זבוב מהאוויר (ותודה למר מיאגי).

מאז שהסתיימה הסדנא של איצ'ירו החלטנו אני ואסנת לעשות כל בוקר אימון ברוח הסדנא. לא שעתיים מלאות כמו בסדנא, אלא כחצי שעה של כפיפות, מתיחות ואימונים שונים. מדובר במשימה קשה מאוד עבורי, כגם כי בוקר הוא לא הזמן שלי וגם כי הגמישות שלי מזכירה מסטיק שמישהו הדביק מתחת לכיסא בהקרנת הבכורה של 'האזרח קיין'. את הפעמיים הראשונות העברתי ביבבות, בחוסר ריכוז מוחלט ובתחושת אין-אונים. לא הצלחתי להתמודד עם חלק מהתרגילים, בהם נדרשתי לבצע מתיחות מסובכות וקשות ותוך כך לשמור על צוואר וכתפיים רפויים.
אבל היום משהו השתנה. אולי בגלל שאתמול התייאשתי לגמרי מהגמישות שלי, ואולי בגלל שהייתי אפילו עייף יותר מאתמול, ואולי בגלל חלק מהתגובות לפוסט על זן ואמנות. באימון היום פשוט כבר לא היה איכפת. המוח הרפה מההשוואות ומהמלחמות הפנימיות... וכתוצאה, הרגשתי הרבה יותר מרוכז, הייתי יותר מרוכז, ועשיתי את התרגילים הרבה יותר טוב מאתמול.

(בהמשך עוד היה טיול לשטראסבורג עם ההורים שלי, המבקרים בעיר, אבל על זה, כולל תמונות, בפעם אחרת).


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/5/2007 22:59, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, אופטימי
תגיות בטכנורטי: מעברים 10-20-30, אופטימי
17 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-16/5/2007 13:24

---