יומנבית ו': שירי הרוכב הבודד
שמש. סתיו. מצלמה ובלוק כתיבה.
בלי חברים. האופניים שלהם בתיקון.
לאורך הנהר ואז מעלה
דרך השכונות שהיו כפרים
אל הבאך (זה פשוט פלג)
בעלייה, השרירים צועקים
המעיל מיותר

זארברוקן שוכנת בעמק הזאאר.
עמק הוא ההיפך מהר.
לכן כל השבילים
שמכאן מתחילים
קודם כל עולים.
זה מטריד למדי, אם
כי יש לזה גם יתרון:
בחזרה, כשיורדים
זה הכל במדרון.

לעצור במקום שאתה רוצה, כמה שאתה רוצה, כמה זמן שאתה רוצה
לצלם את כל התמונות שאפשר
להחליט ולהחליט שוב ולשנות החלטה ואז לעשות משהו אחר לגמרי
ג'אסט מי אנד מיי בייק
אני יכול להבין את רוכבי האופנועים האמריקאיים
בנתיב שישים ושש

כמו כל דברם בגרמניה , גם מערכת נתיבי האופניים מתחלקת לשניים
(בארץ זה לשלושה)
יש נתיבים לאורך כבישים ראשיים, לפעמים בכביש ולפעמים במדרכה
הם שייכים לאמצע השבוע ומטרתם
להביא את כולם למחוז חפצם מהר ככל האפשר
הם מוכרים לכל העובדים, הסטודנטים, התלמידים שמשתמשים בהם ולכן
לא משולטים, פרט לשלטים למכוניות.
ויש מערכת מקבילה, מפותלת, אחרת
של שבילים ליום א' או לתיירים.
שבילים שמטרתם לאו דווקא להגיע
אלא ליהנות מהנסיעה.
השבילים האלה לא מכירים במילה 'ישר', אבל
כשהם עוברים בעיירות ובכפרים הם מתרחקים מהכבישים הראשיים ומהמכוניות
מטפסים ברחובות שקטים, בשבילי טרקטורים, בדרכים צדדיות
ומשולטים לעילא, בשלטים ירוקים קטנים ומתוקים
למען הרוכבים הנהנים.

על משקל ההלך הבודד (ותודה לנוריקו)
פיתחתי את הרוכב הבודד
והוא החליט שמתאים לו שירים
שירי הו הו לרוכב הבודד
שרוכב ושר
לרגלי ההר
רק רוצה להזכיר שלא כל פוסט בשורות קצרות הוא שיר,
גם אם מתגנב לו חרוז פה ושם.

אז הריעו לרוכב הבודד ולשורות הקצרות,
הריעו לאלתור חסר הפשרות
שאינו שיר
ולא רצה להיות שיר
כי מי יכול להיות שיר
מול האודם והזהב
של צבעי הסתיו
הרוכב הביתה שב
אל יומנבית ו"ו.






שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 7/10/2007 23:10, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, הגרמנים האלו..., מטאבלוגיקה, קוהרנטיות זה פאסה
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-9/10/2007 21:16

---