Im Ausland

החיים חזקים יותר
 
הוסף לקבועים שלי
רוצים להמליץ על הבלוג? לחצו כאן
קישור ישיר לבלוג
דף כניסה לישראבלוג
רסס


ברוכים הבאים למועדון המעריצים של שמילקיהו!

כינוי: רונן א. קידר
גיל: 52
רוצים מנוי? מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
חיפוש טקסט בקטעים:

חפש


פינת החתול


חתול עולה באש?
או שזו סתם הילה של קדוש?


בלוגים חביבים עלי
סינמסקופ
דגש קל
ליבריסטאן
אמיר אור
המתופפת הקטנה
החיים שמתחת לחיים
לדבר את האהבה הטובה
יעל ישראל עושה אהבה
מולטי קולטי - בלוג בישול
עדה
קיטי
Alon's Blog
תירס חם
סיטי בלונד
אדמיאל קוסמן
שירה ומחשבות
עיר מקלט
אני והעיר הקדושה


מורה נבוכים
באופן כללי
מי אני ומה אני עושה בגרמניה
מה אני בעצם מתרגם שם?
איך אני נראה עכשיו (מסופר)
החתול שנותן לי לגור אצלו
על ספר השירים שלי, "סימני נשיכה"
הבלוג השני שלי - מה שהיה מותר
זוטא - אם יש לכם רגע
-
שירים
zuhause
הגבול
חרדה
החומה (טכנולוגיה היא קיר)
היום הקצר ביותר
להיות גרמני (השיר מופיע בסוף הפוסט)
יראת אלוהים
בתוך הראש
מבקרים
שני שירים מתוך 'סימני נשיכה'
-
פרוזה
השואה היתה - פתיחה
עסקי הספרות
Life goes on
פרוטוקול


פוסטים מומלצים מבלוגים אחרים
על הרע שבעשיית הטוב / את תלכי בשדה
כן, אבל לא עכשיו / המתופפת הקטנה
תיאורית המחירים / המתופפת הקטנה
תשוקה היא תשוקה היא תשוקה / המתופפת הקטנה
אלוהים אדירים / miss kitty fantastico
אם הקירות / את תלכי בשדה
ב"נ ומ"מ רוקדות/ החיים שמתחת לחיים
קריאה ב'פרימה'/ורד דור
שנה וקללותיה/ אורי אלחייני
בקבוק מים/ מיכל ברגמן
מהר מהר שלא ייגמר /אסתי
על האומץ/עדה
על הקל והכבד/ את תלכי בשדה
צהריים בטוסקנה/אקס
סוף העולם/ שרה (הקודמת)
משחקים בבננות / אמיר אור וחברים
גברים מתוך קטלוג/ את תלכי בשדה
השתלשלות / אסתי ירושלמי בע"מ
בובת חרסינה / אסתי ירושלמי בע"מ
למה אני שונאת את השדים שבפנים / גן צועני
דו"ח מצב נקודתי - חלק ב' / טרף קל


קטעים לפי קטגוריות


 << מרץ 2008 >> 
א ב ג ד ה ו ש
            1
2 3 4 5 6 7 8
9 10 11 12 13 14 15
16 17 18 19 20 21 22
23 24 25 26 27 28 29
30 31          

הבלוג חבר בטבעות:
« הקומונה של לי » ±
« ישראלים בחו"ל » ±

ארכיון:

3/2008

מה למדתי בגן היום - פרק סופעונה (א')
אחרי שצפיתי בשבוע האחרון בשלושה פרקי סופעונה שונים (אנג'ל, ווידס, דקסטר) נדמה לי שתפסתי את הפרינציפ. בואו ננסה.

הנמכת ציפיות
פרק סופעונה הוא לא פרומו. לא צריך להביא את הצופים בהצהרות פומפוזיות - הם כבר שם. להיפך, בתור התחלה רצוי להרגיע את השטח, להשרות אווירה מוכרת ולספר את הסיפור לאט. ולכך בדיוק מתאימים שני המפגשים הקצרים של אנשי הקורס אחרי החגיגות ולפני הבחינה.
ביום שלישי הייתה ה'אוריינטירונגזפרופונג', כלומר הבחינה על פרק האינטגרציה בגרמניה, שלמזלנו לא כללה דרישה לשיר את ההמנון אלא רק להציג את הרפרט שלנו, זה שהתאמנו עליו מול הכיתה, באחד-על-אחד לגברת פרוצט. יש משהו מוזר בעיני בכך שהבחינה היא אחד-על-אחד ואילו האימון היה מול הכיתה כולה -  זה לא צריך להיות להיפך?
זמני הבחינות נקבעו מראש בהפרשים של רבע שעה, כך שתיאורטית לא היו אמורים כולם להיפגש; אבל כשאני הגעתי בתשע וחצי, היו בחוץ אקואה ורובי (שהיו אמורות לעשות את הבחינה כבר בתשע ורבע), אנוש (רבע לעשר), בופה ותרזה (עשר), צ'אולין (מתישהו אחרי עשר) וגוקאן (אין לי מושג מתי). ברגע שבאתי יצא אלכסיי (הנבחן הראשון) וכולם עטו עליו - לא כדי שהוא יספר איך היתה הבחינה, אלא כדי לספר לו כמה החמיץ בקורס-פסט אתמול (היתה למסכן בחינה באוניברסיטה. אלוהים יודע במה ובאיזו שפה). דקות מספר אחר כך הופיעה השלישייה הלוהטת של מוחמד-אלנה-שאדי, שלא היו (כזכור) בזמן שבו חולקו שעות הרפרטים ולכן לא ידעו שהרפרטים שלהם נקבעו לסוף התור, אי-שם באזור 12:00. ניסיתי להסביר את העניין למוחמד אבל כרגיל הוא חשב שאני מתקיף אותו וענה לי ב-Wie bitte תוקפני, אולי הביטוי הגרמני היחיד שהוא מכיר על בוריו. צ'אולין חילקה תמונות (כאלה שמדפיסים. השקיעה  הבחורה) ואנוש למד את החומר בצד (חנון נשאר חנון). על בחינת הרפרט אין הרבה מה לספר, פרט לכך שסאם ישן מתחת לשולחן ושפראו פרוצט הרחיבה בשלב מסוים את הנושא לשיחה כללית על סופרים גולים ועל מלחמת העולם השנייה. החדשה הגדולה היתה שעלינו לבוא שוב למחרת בשעה 14:00 לקבלת התעודות.

כיתה ו' מסיימת את הקדנציה
לא היה לי קל לשכנע את עצמי להיגרר רבע שעה ברגל וחמש קומות במעלית רק כדי לקבל פיסת נייר, שאינה אפילו התעודה הרשמית שאני צריך בשביל אישור התושבות (את זו נקבל בדואר, ארבעה שבועות אחרי הבחינה). אבל היה שווה. כמעט כל החבר'ה הצטופפו בחדר הכיתה, מבולבלים כמוני, עד שהמנהלת הואילה בטובה (באיחור של רבע שעה) לבוא ולחלק תעודות. מה שלא ידעתי הוא שהתעודות האלה (הפנימיות) מכילות גם ציונים: ציון כללי להבעה בכתב, ציון כללי להבעה בע"פ (שניהם באדיבות הגברת אמיני) וציון לרפרט שעשינו יום קודם. זה כמובן הגביר את המתח (-:
לצורך הטקס הביאה הגברת פרוצט דלי שלם של טוליפים צהובים, וכשקראה בשמותינו לפי הסדר נתנה לכל אחד פרח עם הבחינה. אבל די מהר התברר שזה לא יעיל, ומוחמד נקרא לדגל כעוזר לענייני פרחים; הוא כמובן דאג לחפש לאלנה ולשאר הבנות את הפרחים הנאים והפתוחים ביותר, ועשה מכל הסיפור סצינה של שוק מזרחי. במקביל למדתי מההערות של פראו פרוצט שצ'אולין הצטרפה לקורס רק חודש לפני, וסיימה אותו בשלושה חודשים (כבוד!). זה היה מעניק לה את תואר הסטודנטית המהירה ביותר, אבל מה לעשות שחטפתי לה אותו מהידיים; כשפראו פרוצט העניקה לי את הפרח, אחרי כולם (כי הייתי רשום בדף נפרד בגלל המעבר מהקורס למטה) היא ציינה שזהו 'שיא אולימפי' בבית הספר הזה, ושאיש לא סיים מעולם את הקורס מהר כל-כך (חודשיים בלבד).
מרוב התרגשות לקח לי זמן להציץ בציונים, שכמיטב המסורת הגרמנית ניתנו בסקלה תמוהה של אחד עד חמש עשרה. שאדי, למשל, קיטר ארוכות על כך שקיבל רק 12 בהבעה בכתב (לעומת 15 בע"פ), ואנוש היה ממש לא מרוצה מכך שאלכסיי עבר אותו בהבעה בע"פ (ובצדק. אין לי מושג על מה היתה פראו אמיני כשנתנה לאלכסיי הלא-מתבטא 14 בתחום הדיבור). לפרוצט כמובן לא היה מושג, והיא רק הזכירה לנו שביום שישי אנחנו מתייצבים בשמונה ורבע בבוקר בבניין כדי להילחם יחד בכוחות האופל ללכת  יחד לבחינה, הנערכת במרוכז בפולקסהוכשולה (בית הספר למבוגרים) ליד השלוס (טירה).

הסחת דעת
בפרק סופעונה כולם רוצים לדעת מה קרה בסוף. אבל זה לא אומר שאי אפשר להוביל אותם (את הצופים ואת התלמידים) בדרכים עקלקלות. וכך, כשהתייצבנו ביום ו' ביציאה מ'פרוגרס' התברר שפראו פרוצט בכלל לא מתכוונת להוביל אותנו לבחינה - כי היא נוסעת לשם באוטו - וכך הוכרז סולימן כמוביל הקבוצה, כי הוא למד כבר בפולקסהוכשולה לפני הקורס הזה (בקיצור, בשבילו זה ספינ-אוף...)
סולימן הוביל אותנו בכישרון דרך העיר, למרות ויכוח קל עם מוחמד על הדרך הנכונה (מוחמד נכנע). בדרך שוחחתי עם אנוש והבנתי שהוא עוד זועם על הציון של אלכסיי ומשום מה עדיין חושב שהוא השותף של שאדי לבחינה בע"פ (למרות שאני ושאדי כבר מזמן הכרזנו שאנחנו הולכים על זה יחד). בתוך השיחה המעניינת פתאום שמתי לב שאנחנו מטפסים במדרגות לגינה האחורית של השלוס, והולכים בשביל אבנים משונה שנראה כמוביל לקיר זכוכית. לאן הובלתנו, או סולימאן?
'כניסה צדדית', הפטיר מנהיגנו, 'דרך קיצור'. אלא שהדלת שדרכה שאף השמוקמייסטר להיכנס ישירות לקומה השנייה של הבניין, מקום הבחינה, לא נפתחה מבחוץ. אלנה כבר חשבה להתלונן שהציפורניים שלה קופאות, אבל לא איש כסולימאן יוותר: הוא ושאדי נופפו לזוג חביב בתוך הבניין, ואלה פתחו לנו את הדלת ואפשרו לחולייה לחדור ליעד המבוצר. כעת נותרה חצי שעה תמימה עד הבחינה עצמה, ומשימה עצומה לא פחות עמדה בפנינו: קפה!

סולימן הגדול
מנהיגות נמדדת בעת צרה. זו לא חוכמה להוביל את שאדילנה ושות' במים השלווים של הקורס: הבחינה האמיתית היא כשהזמן דוחק, ומתעורר צורך נואש בחומרים ממכרים (קפה) בסביבה לא מוכרת. אבל שוב היה זה מנהיגנו סולימן, שמוקמייסטר עם נשמה, שהציל את המצב. הוא הוביל אותנו במורד המדרגות, הזהיר אותנו מהקפטריה המרושעת והיקרה בקומה הראשונה, חצה את הכיכר, נכנס לבניין בית העירייה הישן דרך דלת ענק שנראתה סגורה אבל נפתחה למגענו, טיפס במדרגות אפלוליות במבנה השומם מאדם, התלבט לרגע בראש המדרגות ולבסוף פנה ימינה בחושיו החדים והוביל אותנו אל האוצר - מכונת קפה מתוחכמת, עם בחירה של כמויות סוכר, אפשרות למוקצ'ינו וניל ושוקו חם שאין לו טעם של קרטון, והכל ב-45 סנט בלבד. סולימן לשלטון!

טריק זול
נכון, לא תמיד משתמשים בזה. נכון, זה זול. אבל כשכל-כך הרבה מלים כבר נשפכו והבחינה אפילו לא הופיעה, נדמה לי שאתם כבר יודעים שפרק סיום העונה יהיה הפעם פרק כפול, עם מתלה-מצוקים משלו. וכך זה קרה.
אחרי הקפה עליתי לעמוד ליד חדר הבחינה, ומיד שמתי לב שכמה נבחנים - מאלה שבאו עצמאית ולא עם קבוצתנו הגדולה - כבר נכנסים. לתדהמתי ולחרדתי גיליתי שכל נבחן הנכנס לחדר נאלץ תחילה להזדהות באמצעות דרכונו, ומיד הבנתי ששלי נשאר בבית, מרחק רבע שעה הליכה לפחות. אוי ואבוי, חשבתי, הנה מתרסק לו קורס של חודשיים רק בגלל שפרוצט לא זכרה להגיד לנו להביא דרכונים.

{שיר סיום}

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/3/2008 09:56, ושייך לקטגוריות מה למדתי בגן היום, טלוויזיה וקולנוע
17 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של roncho ב-14/3/2008 22:22



45,971
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרונן א. קידר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רונן א. קידר ועליו/ה בלבד