הקדוש
הגורו יושב על ההר ברגליים שלובות.

גשם, שמש, עכברושים, ביורוקרטיה - כלום לא מזיז לו. הוא נותן לדברים לעבור. הוא נותן לזמן ללכת, לגשם לשטוף עליו, לשמש לייבש.

קהל מאזיניו מאתגר אותו: עכשיו נסה לעשות זאת על אי בודד. הקדוש נעלם לשנתיים וחוזר שזוף יותר, ואם אפשר - רגוע יותר. עכשיו נסה לעשות זאת בוול סטריט. הקדוש פותח חברת השקעות, מרוויח, מפסיד, נשאר רגוע. הקדוש הוא קדוש.

לקדוש יש אמרות שמתאימות לכל אחד. זה פשוט, תנו לחרדה ללכת, תנו לשאיפות להתמוסס. חיו את ההווה, לא את העבר והעתיד. הסתכלו על האדם ולא על התדמית, ועל עצמכם הסתכלו וראו ריק - לא אגו, לא עצמי, לא השתקפות ציפיות של אחרים. ריק שמוכן להתמלא כל פעם מחדש.

המאזינים מבינים. כמה משפיל להיות זה שנאחז, זה שנתפס על גרגר החול שלו ולא רואה את הסערה סביבו. ההיסטוריה מלמדת שהקדוש צודק: דברים שנראים קבועים חולפים ונעלמים מבלי להשאיר עקבות. המאזינים יכולים לחשוב על מקומם בעולם, קטנים כל-כך. על חוסר החשיבות של כל דאגותיהם מול הדברים הגדולים באמת. הם יכולים אפילו לכתוב את דברי הקדוש בספרים ולהפיצם (הקדוש לא אמר להם לעשות את זה. הוא מעל הדברים החומריים).

אבל הם לא יכולים באמת להזדהות אתו. לקדוש אין חרדה, אין פגמים, אין נפילות. הקדוש לא מתמוטט, לא נופל מההר, לא נאחז בתליון של אהובה ישנה. הקדוש הוא עגול, כמו קרחת, כמו כדור. אין בו זיז להיאחז. וכל עדת המאמינים מבינה בעקיפין דבר אחד שהקדוש לא כיוון אליו: הם אינם קדושים. הם בני אדם.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 3/10/2008 10:22, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, סיפרותי
19 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-8/10/2008 10:24

---