מפלצת מחפשת אהבה
(לא, זה לא קשור לסדרה עטורת הרייטינג על קורס הגרמנית. צריך לזכור שפרט לסדרה יש כאן גם בלוג)

אוסף איכותי של בי-סיידס ושירים מוחבאים שהעלה גיא חג'ג' ב-Ynet הכיר לי שיר יפהפה של פי ג'יי הארווי, שהפך מיד לפסקול יומיומי. יש משהו בטקסט שאומר במדויק משהו שאני כל הזמן רוצה להגיד, ומשהו במוסיקה שמאפשר לטקסט לעשות מהלב קווץ'.
הקליפ הוא איזו מחוות-אנימה שמישהו עשה לשיר הזה, והוא לא ממש הנקודה, אבל מבין שלושה קליפים שעשו לשיר הזה ביוטיוב, הוא הכי פחות מזיק. למעשה, לאור היופי הצרוף של הטקסט והתאמתו המופלאה ללפחות שלוש דמויות טלוויזיוניות שאנחנו צופים בהן כיום (אנג'ל, ספייק, דקסטר), אני חושב שמישהו חייב לעשות לשיר הזה קליפ איכותי יותר, עם אחד מהחבר'ה האלה.



והנה גם המלים, אם רוצים לעקוב, אבל אני ממליץ על הקשבה ראשונה בלעדיהן:

In the forest, is a monster
It has done terrible things
So in the wood, it's hiding
And this is the song it sings

Who will love me now?
Who will ever love me?
Who will say to me
"You are my desire, I set you free?"

(Who will love me now?)

Who will forgive and make me live again?
Who will bring me back to the world again?

In the forest, is a monster
And it looks so very much like me
Will someone hear me singing?
Please save me, please rescue me

Who will love me now?
Who will ever love me?
Who will say to me
"You are my desire, I set you free?"

בתוך היער יש מפלצת
היא עשתה דברים נוראים
אז בעצים היא מתחבאת
וזה השיר שהיא שרה

מי יאהב אותי עכשיו
מי יאהב אותי אי פעם
מי יאמר לי
"את תשוקתי, אני משחרר אותך"

מי יסלח לי ויעורר אותי לחיים?
מי יחזיר אותי אל העולם?

בתוך היער יש מפלצת
והיא דומה לי כל-כך
האם מישהו ישמע אותי שר?
בבקשה הצל אותי, עזור לי

מי יאהב אותי עכשיו
מי יאהב אותי אי פעם
מי יאמר לי
"את תשוקתי, אני משחרר אותך"

(תרגום בסיסי, ראשוני, לא מעובד)



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/3/2008 20:54, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, סטיות אישיות, אהבה ויחסים
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-3/3/2008 11:29

---

אהבה זה לא מספיק
לי כתבה על אהבה נכזבת הדדית, על "מצבים שבהם מישהו אוהב בחזרה ובכל זאת לא יכול להיות שם בשבילי" ומיד הזכירה לי משהו.
כתבתי על הקשר הזה כבר פעם, על מראית-העין של האהבה שהתברר כאהבה שמשחקת, שעושה את עצמה כדי להתאים לאידיאל של אהבה רומנטית. אלא שבכך לא נגמר הסיפור. אותו קשר חזר ונוצר פעם אחר פעם בשנים שאחרי כן, כל פעם באותה מתכונת - שיחות גישוש ראשוניות, זיהוי מחודש של ההתאמה העמוקה ושל הרגשות העמוקים שממשיכים לחיות משני הצדדים, הבנה מחודשת של עוצמת האהבה שיש שם, החלטה מהוססת לנסות שוב - ושבירה. כל פעם מחדש, למרות שהיא הצהירה שהיא אוהבת ותמיד אהב, למרות שהיא חזרה ואמרה שאני האהבה הגדולה של חייה, למרות שהיא לא באמת נכנסה למערכות יחסים רציניות אחר כך (ואני כן) - למרות כל זה, פעם אחר פעם היא הוכיחה שהיא לא יכולה להיות שם בשבילי, שהיא לא מוכנה להפוך את הקשר מפנטזיה שמחוץ לחיים למציאות שבתוך החיים.
וזה נהג אותי משוגע (drove me crazy). היו שאמרו שהיא משחקת בי, אבל אני זיהיתי את הכנות בכל פעם מחדש - הכאב היה אמיתי לא פחות, אולי יותר, מהצד שלה: היא האמינה באמת כל פעם מחדש שהאהבה שהיא חשה תספיק כדי להתגבר על המחסומים הפנימיים שמנעו ממנה להיכנס לקשר. ושוב ושוב זה לא קרה, לא בגלל שיש איזו בעיה עם האהבה הזו וצריך להחליף אותה, אלא בגלל שאהבה זה לא מספיק.



(לא חייבים להציץ ביוטיוב, אבל זה מה שהתנגן לי בראש כשכתבתי את הפוסט)

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/11/2007 09:14, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, אהבה ויחסים
40 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-12/11/2007 15:19

---

1+1=3
לפני המון שנים היתה לי חברה שהיתי לי ידידה טובה בשם ליטל. ולאותה ליטל היתה השקפת חיים מאוד מעניינת. היא האמינה ששני אנשים שאוהבים זה את זה צריכים לשאוף להיות ביחד כמה שיותר, עד 24 שעות ביממה: לעבוד באותה עבודה, ללמוד אותו תחום. קראנו להשקפה הזו 'ליטליזם' והיו לנו כמה דיונים על עד כמה היא לא ריאלית.
אבל צחוק צחוק, נדמה לי שההשקפה הזאת היא בסך הכל הבאה עד לאבסורד של גישה הרבה יותר מקובלת, זו שגורסת ששני בני זוג הופכים באיזשהו שלב לישות אחת, מה שנקרא 'ויהיו לבשר אחד'. זה מוכר היטב: באיזשהו שלב מתחילים לדבר ב'אנחנו' במקום ב'אני'. וזה טבעי, וזה קורה.
השאלה היא - וזו בעיני נקודה קריטית - האם באמת נוצרת כאן משוואה של 1+1=1. האם ה'זוג' הוא כל מה שנשאר, וכל אחד מאותם שני אנשים הופך להיות 'בן זוג' - אדם שכל קיומו כפוף להגדרתו כחלק מזוג. כי אם כן, זה הפסד, וזה אובדן, שיתבטא בסוף גם בפגיעה בזוגיות. כי חשוב, ככל שמתפתח הדבר-הנוסף-הזה-המוגדר-כזוג, לשמר - ואם אין, אז ליצור - מקומות פרטיים של כל אחד מהשותפים בקשר, כדי שימשיך את הקיום הנפרד והעצמאי שלו. רק אז יכולים שני האנשים להמשיך להתקיים ו*בנוסף* אליהם נוצר הדבר המשותף הזה, זה שמוגדר כ'זוג'.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/10/2007 21:53, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, אהבה ויחסים
34 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של שרה (הקודמת) ב-23/3/2008 18:32

---

מלחמות שצריכות להיראות
"אוהב אותך, ולא רואה אותך נלחמת"
(אביב גפן, "שנינו שווים")

(בלי קשר, ואולי עם קשר, לפרק הראשון-שני בעונה השישית של באפי, שראינו הערב)

יש את האנשים האלה שנראה כאילו הכל הולך להם בקלות. כאלה שמרשים לעצמם להתלונן על שזכו רק במקום שלישי בתחרות כתיבה יוקרתית או שמתקבלים לחוזה בבית אופרה על האודיציה הראשונה בחיים. איכשהו, כלל ה'אין ארוחות חינם' נראה לא-תקף לחבר'ה האלה, ובעוד שאחרים צריכים לעבוד קשה ולחכות להזדמנות שלהם לפרוץ, הם פשוט מגיעים ברגע האחרון וקוטפים אותה.
אבל יש דבר אחד שהאנשים האלה לא יודעים לעשות, וזה להילחם. כי אם הכל הולך לך בקלות, אין לך מושג מה לעשות כשלא. ומי שהולך לו קל, עלול פשוט לוותר (אני נשמע כמו המ"כ מהטירונות: "קצת קשה אז נשברים?"). ולא רק הם - מצד שני ניצבים הלוזרים המושבעים, שבטוחים שממילא יפסידו ולכן מוותרים מראש. אלה וגם אלה אינם מוכנים להילחם, ועד כמה שחולשה מושכת לפעמים, כשהיא חוזרת על עצמה היא מתישה, ומי שלא נלחם יאבד עם הזמן את מי שנלחם לצדו.
זה הכי ברור באהבה, אז חייבים שני הצדדים להיות מוכנים להילחם - לא זה בזה אלא על הקשר. למעשה זה בעצם להילחם בעצמך כדי לשמר את הקשר, כשהאהבה היא תנאי ודלק למלחמה הזו אבל לאו דווקא מספיק כדי להבטיח ניצחון. ולא רק להילחם צריך, אלא גם שהמלחמה הזאת תיראה - כי כמו אצל גיבורים טלוויזיוניים, אם נראה שזה הולך לך בקלות, איפה האמפתיה? ואם הצד השני לא משקיע ברמה שזה כואב, למה לך להשקיע ככה?
המושלם לעולם אינו מי שנרצה לידינו, אלא דווקא הלא-מושלם הנאבק להיות מושלם. ככה אני בוחר את החברים שלי, וככה הייתי רוצה שיראו אותי.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 16/9/2007 00:28, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, אהבה ויחסים, שחרור קיטור
22 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-18/9/2007 16:59

---