kuenstliche beatmung
ספיח מהמסיבה ההיא אצל הג'ינג'י היה תובנה מעניינת על הגרמנית: בעוד ש-kunst זה אמנות (וגם המקור למילת הסלנג האידישאית 'קונץ') הרי ש- künstlich פירושו מלאכותי, מעושה, לא אמיתי. נשאלת השאלה: מה לאמנות ולמלאכותיות?
העניין הוא שהקשר הזה לא מוגבל לגרמנית. גם באנגלית, art זו התחלה של artificial. ובעברית, אמנות נבדלת רק באות אחת מאוּמנות, שהיא מלאכה, ומלאכה מובילה אותנו שוב למלאכותי.
אלא שהקישור העברי האחרון הוא זה שפותר את התעלומה: המלאכה הרי באמת יותר משהו מעשי ידי אדם, 'מלאכותי' בהיותו 'לא מהטבע'. והמלאכה באמת היתה הרבה לפני האמנות והרבה לפני המלים המתארות אותה; באנגלית, למשל, השימוש הראשון למילה art במובן של אמנות היה ב-1620; המילה קיימת הרבה קודם לציון 'מיומנות כתוצאה מלמידה', ומתבססת על שורש יווני שפירושו 'אופן, דרך שבה הדברים נעשים' (מונח שנשמר חלקית גם באנגלית של ימינו, ובאופן משעשע הוא גם המשמעות של המילה Art בגרמנית). תהליך דומה אירע בשאר השפות, והמילה המתארת סתם פעולה-מתוך-למידה (שיוצרת משהו חדש שלא היה בטבע) קיבלה משמעויות אחרות.
לסיום - ובלי קשר - הנה לינק לשיר של אליזבת בישופ, שהוא לא רק נפלא אלא גם משתמש במילה art במובן הישן יותר שלה. מומלץ.

אה, והכותרת? סתם שם של פאב בברלין שנראה מאוד מתוחכם. אבל המשמעות היא פשוט 'הנשמה מלאכותית'.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 12/4/2008 01:04, ושייך לקטגוריות אמנות, אטימולוגיה בשקל תשעים, קוהרנטיות זה פאסה
16 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של קובי ב-16/4/2008 16:59

---

מה למדת בגן היום, פרק 5
מאוד בא לי לכתוב על החיים המוזרים האלה שאנחנו חיים, אבל אולי בפוסט הבא. בינתיים, כמו שהובטח, ספיישל דויטשה שפראכה, בשלושה חלקים.

רפלקסיה
אחד הדברים שהיה לי תמיד קשה אתם בדיבור בגרמנית הוא הפעלים הרפלקסיביים, אלה שבהם הסובייקט הוא גם האובייקט, או במילותיהם של רדיוהד, you do it to yourself. בעברית אפשר לזהות אותם לפי הבניין - הם כולם ב'התפעל': להתלבש, להתנגב, להתנשק, להתעצב, להתאהב. בגרמנית (וגם בשפות אחרות, למשל ספרדית) הפעלים הרפלקסיביים נוצרים על-ידי הוספת שם-גוף רפלקסיבי אחריהם או לפניהם (תלוי באיזה אחד ממבני המשפט הפסיכוטיים של הגרמנים מדובר). וכך, rasieren הוא לגלח, ואילו sich rasieren הוא להתגלח. scminken הוא לאפר, ואילו sich schminken זה להתאפר (מילה שאסנת למדה מהקולגות שלה מאחורי הקלעים ולימדה גם אותי). הבעיה המעצבנת היא שאין התאמה מוחלטת בין בניין התפעל לרפלקסיביים של הגרמנים, ויש מספיק פעלים שהם בגרמנית רפלקסיביים אבל בעברית סתם רגילים: sich freuen פירושו לשמוח, sich treffen - להיפגש ו-sich errinern - לזכור (ויש לציין שבשלושת המקרים האלה ההיגיון עומד לצד הגרמנים). הבעיה הזו, יחד עם הצורך להטות את שם-הגוף, שגעו לי את השכל כי מעולם לא למדתי אותם באופן מסודר. אבל איכשהו במהלך הקורס הזה הצלחתי למצוא את הדרך אליהם, והם מתגלגלים לי (הנה עוד רפלקסיבי אחד) הרבה יותר טוב על הלשון.

מלחמת המינים
לעומת זאת, מה שלפעמים נראה שלעולם לא יתגלגל לי על הלשון כיאות, הוא עניין המינים. יש שפות, כמו עברית וספרדית, שבהם לחפצים דוממים יש מין, וצריך לזכור ששולחן הוא זכר או ש-llave (מפתח) היא נקבה. יש שפות (כמו אנגלית) שבהם חפצים דוממים הם לא זכר ולא נקבה, אלה יש להם מין נייטרלי, it. ויש שפות, כמו הגרמנית, שיש בהן אמנם מין נייטרלי, אבל רק מעט מהחפצים נושאים אותו, ואילו השאר הם זכרים ונקבות באורח אקראי לחלוטין. לא רק שצריך לזכור את המין של כל דבר, אלא שיש תמיד שלוש אפשרויות (כלומר, שתי אפשרויות לטעות).
החלק המעצבן הוא שהמין משנה להכל - כולל ה-article (המקביל ל-a או the באנגלית). בלי לזכור לאיזה אחד משלושת המינים שייך השולחן, לא תוכל להגיד עליו כלום. דוגמאות אנטי-אינטואיטיביות ומטורפות לא חסרות ('כוח', למשל, הוא נקבה), אבל מה תגידו על כך שהמלים Kind (ילד) ו-Maedchen (נערה צעירה, ילדה) מסווגות למין הנייטרלי, שאינו זכר ואינו נקבה (וזאת למרות שהמדשן היא ללא ספק נקבה). שיא הפליאה, עם זאת, שייך בעיני לשם העצם Person, המשמש בגרמנית (כמו באנגלית) לציון 'אדם כלשהו' מבלי להתחייב על מינו. אלא שלמיה הזו דווקא יש מין דקדוקי, והוא לא המין הנייטרלי: Person הוא נקבה.
את הטירוף המשונה הזה של הגרמנים פוגשים, אגב, בקורסים מהסוג הזה די מוקדם. זאת בגלל שמשום מה יש מדינות שבגרמנית מתייחסים אליהן תמיד עם ה' הידיעה. ולא, אני לא מתכוון ל- die USA (ארצות הברית) או die Niederlaende (הולנד, בתרגום ישיר 'ארצות השפלה') - מדינות ששמן הוא בעצם ברבים ולכן גם בעברית מקבלות את ה' הידיעה - אלא לכל מיני מדינות שמשום מה מקבלות את ה' הידיעה, ויחד אתה גם מין דקדוקי. כך מתברר שטורקיה, שווייץ, סלובקיה ומונגוליה הן נקבות (ומקבלות את התחילית die), ואילו אירן ולבנון הן זכרים (עם התחילית der). מה שכן, עוד לא נתקלתי במדינה נייטרלית.

החיפוש האינסופי
ועוד הערה גרמנית אחת, כהמשך לפוסט האטימולוגי על התמכרויות. בגרמנית, מסתבר, התמכרות היא Sucht, שם עצם שנגזר מהפועל suchen - לחפש. מעניין שהגרמנית - בניגוד לעברית ולאנגלית המדגישות את ההתמסרות ואובדן השליטה - מתמקדת בחיפוש האינסופי של האדם המכור אחר עוד ועוד, אחר יותר ויותר, אחר משהו שמחכה בסוף הקשת בענן. אולי זה אפילו מחזק את הקשר בין ההתמכרות לדת ('איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא'). מה שכן, כמו בעברית, גם בגרמנית ההתמכרות היא נקבה (והיא גם פועל רפלקסיבי, מה שסוגר את כל הפוסט יפה על עצמו).

[בפעם הבאה: אקואה ממשיכה לרדוף אותנו כצל; רובי מוכיחה כישורי ארגון; אלנה כועסת; ומריצה עוברת חוויה תרבותית]

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 25/1/2008 23:34, ושייך לקטגוריות מה למדתי בגן היום, אטימולוגיה בשקל תשעים, הגרמנים האלו...
19 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-29/1/2008 00:13

---

חופשה, עבודה, עייפות
אז חזרנו מקמפטן. עמוסים חוויות ותמונות. אבל עדיין לא פרקנו אפילו.
מצד אחד - עיירה מתוקה. באמת. במדרונות הדרומיים של האלפים. לא ממש פנינת תיירות - רוב העיר העתיקה נחרבה מזמן והאטרקציות היחידות הן מספר מוזיאונים ומנזר עם ציורי רוקוקו מרשימים מהמאה ה-17 - אבל מאוד ידידותית למטייל. הסתובבתי שם חמש שעות ב'מסלול המומלץ לתיירים', הכולל גם דברים מאוד לא נפוצים בגרמניה, כמו שלטי הסבר באנגלית. וגם אנשים נחמדים: הזוג החביב שגרנו בצימר הצמוד לביתם, וביתם מלא יצירות אמנות, היא ציירת ומשוררת, ושניהם מעריכים מאוד מוזיקה ומכינים ריבת חבושים מצוינת; הקהל החם שהגיע בהמוניו לשלושת ערבי הלידר בתיאטרון היפהפה; וחבורת הזמרים עצמה, שהסתובבנו אתם בין החזרות ואחרי ההופעות, ולפחות חלק ממנה התגבש לאיזו מין קבוצת אמנים עם הומור משותף בגרמנית ואנגלית. סוג של חופשה מהחיים, סוג של מקום אחר, במיוחד בשבילי - שלא לדבר על מפגש עם שירים, הרבה שירים, בגרמנית, והתמודדות עם כולם ללא מילון (שכחנו אותו בבית) עד כדי הבנה שאני כבר יכול להעריך שירה בגרמנית.
מצד שני - זו לא חופשה, זו עבודה. לבטח לאסנת - חזרה גנרלית עמוסה עד מאוד בבוקר, ואז חיבים לנוח לפני הקונצרט, ובערב להיות נחמדים ולחייך לאנשים מבנק אופנהיים (הבנק הפרטי הגדול בגרמניה) שהואילו בטובם לממן את אחד הערבים (חוויה מטורפת למדי שאני צרייך לכתוב עליה בנפרד) ואז להוריד שכבות עצומות של מייק-אפ לפני שנופלים למיטה לקראת מחר. אבל למעשה גם לי - כי אני לא מנותק ממנה, כי גם אני צריך להיות שם לחייך לאנשים שצריך, כי אני צריך וחייב ויכול ורוצה לתמוך בה כשהכל נראה לרגע מתפרק בתוך כל הלחץ הזה שהוא בעצם לא חופשה, הוא החיים שלה והוא אפילו החיים שלנו. ומתוך ההבנה שאלה בעצם החיים של זמרת אופרה ובעלה הנודד, לנחות לתוך החיים הביתיים היומיומיים בזארברוקן (ועוד שבוע כבר נסיעה לארץ) זה סוג של קושי, דיסוננס.
וכך באה העייפות. רוצה להיות הכי פעיל, רוצה לקפוץ לקלחת האמנותית, רוצה להיות חלק מכל זה, לתרגם שירה מגרמנית לעברית, לספר לכם סיפורים מופלאים על כל מה שנתקלתי בו - אבל אחרי החובות ואחרי המנוחה ועם הקור הזה, שמסתבר שרדף אחרינו עד לכאן, מסתבר שאין אפילו כוח לפרוק את המזוודות. לפעמים כשאני עייף א ני מתקשה לדמיין שאי פעם לא אהיה עייף; לפעמים כשקר לי אני מתקשה לדמיין איך זה כשחם. אני יודע מנטלית שמתישהו אקום שוב עם איזה עזוז וכוח ועם עוד מלא רעיונות ואנרגיות לבצעם; אבל כרגע אני חוזר מ'חופשה' וזקוק למנוחה.
ולכן כל הדברים האחרים שהצטברו בבטן מקמפטן - תמונות מרהיבות, סיפורים, חוויות - יצטרכו לחכות לפוסטים הבאים. עכשיו אני צפוף, צפוף, והראש שלי מלא גרמנית (בגרמנית אומרים gequetched, שאם תסתכלו טוב תגלו בו את הקוֶוץ').


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 17/12/2007 23:35, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, אסנת, קוהרנטיות זה פאסה, עבודה
41 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-22/12/2007 00:14

---

בוקר טהור
בעקבות פרק של 'האוס': עד כמה חזק באמת אפקט הפלסיבו?

האמריקאים נאחזים בו חזק חזק: אם רק תאמין במשהו, תוכל להזיז הרים. זה סוג של פלסיבו, אבל פלסיבו הוא בעצם שקר מוסכם שנועד לגרום עונג. placebo בלטינית I will please. כלומר, כדי לשמור על המערכת עובדת אני אגיד שיש לי תרופה, כשבעצם אין בידי כלום.
אבל זה עובד, ורופאי האליל בסופו של דבר מאמינים בעצמם. המוח בנוי בצורה מעצבנת מאוד עברו מי שמאמין ברציונליות. "אני לא מאמין בזה, אבל אומרים שזה עוזר גם למי שלא מאמין בזה" אמר הפיזיקאי נילס בוהר על הפרסה שתלה מעל דלת חדרו. או שאולי לא אמר, ואנחנו פשוט מעדיפים להאמין בזה.
אולי אמת ואמונה הם שני כוחות הפוכים. כמו שאמר אלוהים ב'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' - "אני מסרב להוכיח את קיומי, כי הוכחה מנוגדת לאמונה ובלי אמונה אינני קיים." האמת חופרת מתחת לפני השטח, לא מרוצה בדיוק באותם רגעים שבהם אנחנו הכי מרוצים. ברגע שבו האמונה ניצחה, הקהל מריע וכתוביות הסיום עולות, זה הרגע שאותו רוצה האמת לפרק ולטעון שלא כך, שזהו מיתוס/סרט/אגדה אורבנית/אורגזמה מזויפת.
פלסיבו הוא שקר מוסכם שעובד, ואלו מניעים בדרך כלל את גלגלי העולם, כל עוד מאמינים בהם. believe the lie ביקשו הכתוביות מפוקס מאלדר, איש התיק-עם-באפלה. שנאמר, you can't handle the truth. וגם אניף במקום לדבר בקוהרנטיות, נכנס למסע ציטוטים. או אולי דווקא הציטוטים הם האמת שלי, הדרך שבה אני נמנע משקר-הפלסיבו-המוסכם של הסו-קולד כנות, שתמיד מתנסחת באותן מלים ויש לה נקודה רציונליות ומדויקת בסופה.

האם רק בסרטי קונספירציות מותר לגיבור לדפוק על סורגי כלאו ולצעוק I want answers? האם לא מגיעות גם לנו תשובות?שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 4/11/2007 23:08, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, טלוויזיה וקולנוע, קוהרנטיות זה פאסה
41 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עצמי ב-9/11/2007 13:52

---