קיץ? * אוקטוברפסט בחצר האחורית * גתה מתהפך בקברו

לחורף הגרמני הצלחנו איכשהו להתרגל, ולהבין שאמנם יש שלושה חודשי שיתוק, אבל זה לא כמו באגמים הקפואים של מוסקבה או באיגלואים של הקוטב. אבל הקיץ הגרמני - כלומר העובדה שבתחילת יוני, אחרי כשבועיים של שמש ומכנסיים קצרים, יכולים פתאום השמיים להתקדר, לשחרר 2-3 ברקים ורעמים רבי עוצמה ואז להמטיר מבול מהסוג שהיה גורם לנוח לחפש יונה - עדיין תופס אותנו לא מוכנים (ומאלץ את הקהילה היהודי-ישראלית להפוך את הפיקניק המתוכנן לשבועות לאירועי סולידי וביתי).
הקיצחורפ הלא-החלטי הזה כמובן לא מפריע לגרמנים, שחוגגים כאילו אין מחרתיים. בבית הסמוך, למשל, נערכת מהבוקר מסיבה פרועה (קרי: חבורת גרמנים יושבים בתוך אוהל ענק, אוכלים ושותים בירה) שעדיין לא שככה. הרעש לא איום, אבל שומר על איזשהו באזז מטריד שלפעמים קצת עולה על העצבים, אבל באופן כללי נסבל - כל עוד הוא לא נמשך 12 שעות ברצף.
אבל גם העינוי הזה הוא כלום לעומת הרצח השיטתי שביצעו חלק מהכותבים במדריך החדש שאני מתרגם בהיסטוריה ובתרבות של גרמניה. ראיתי סיכומים יותר אינטליגטיים על הנושא במכתבי שרשרת אינטרנטיים על שטויות שכתבו תלמידי כיתה ח' במבחנים משווים. מדי פעם אין לי ברירה, ולאחר שהטקסט סותר את עצמו פעמיים וגם לא מתיישב עם ציר הזמן, אני ניגש לאינטרנט ומברר מה *באמת* קרה. אני מקווה רק שקוראי המדריך בעברית יעריכו את עבודת הקודש שאני עושה כדי שיקבלו טקסט קצת יותר אינטיליגנטי (ומדויק) מקוראי המדריך באנגלית.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/6/2008 01:37, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., עבודה, שחרור קיטור
21 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של No-Angel ב-9/6/2008 19:31

---

זיופים ותיקונים
כתב של הלונלי פלנט זייף ספרים, וכתב אותם בלי לנסוע לארץ שאליה היה אמור לנסוע. אותי זה לא נורא מפתיע: כבר היום מספיק מקרים שבהם הגעתי למסקנה - לפי טעויות מסוימות בתרגום - שיש אזורים שהכתבים לא באמת הגיעו אליהם, אלא רק שמעו את זה ממישהו שהיה שם ואיכשהו משהו אבד בדרך. לא ברמה של ארץ שלמה, אבל "למי זה כבר משנה אם לא הייתי בכפר הזה".
מצד שני, ספרי ה-LP הם ללא ספק טובים בהרבה מהמדריכים האחרים שתרגמתי לאחרונה, מדריכים מקוצרים של הוצאה אחרת שנראה כי נכתבו ע"י אנשים שלא רק לא היו במדינה עליה הם כותבים, אלא גם לא ממש ביררו עליה כמו שצריך באינטרנט. יוצא שקוראי המדריך בעברית יהיו יותר מיודעים מקוראיו באנגלית, בגלל כל השגיאות והניסוחים הלא-מדויקים שמצאתי ותיקנתי (וכמובן, מי יודע מה לא תיקנתי).

***
בחיי היומיום לאחרונה, סדרה של אסונות קטנים, בלבולים, זיופים ואי התאמות. אלה, יחד עם אפרפרות כללית של מזג האוויר, מביאים אותנו לכל מיני שיחות נפס על החיים, המטרה, לאן אנחנו הולכים, מה קורה וכיוצא בזה. יוצא שבגלל שהשגרה  מתפוקקת אנחנו מתמקדים שוב בעצמי, במטרות הגדולות, דווקא באמצעות הצבת סימני שאלה לידן. וכך המערכת מתקנת את עצמה, מקבלת כיוון מחודש, יוצאת שוב לדרך.

ואולי אחרי כל התיקונים האלה, האופטימיזציה של החיים תתפקד אפילו יותר טוב מאשר במקור.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 15/4/2008 00:35, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, עבודה
13 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ב-16/4/2008 21:53

---

אני ברלינאי!
מאז שאני גר בגרמניה, תהיתי מתי ישתמשו בהוצאת הספרים שלי בעובדה הזו וישלחו אותי לתרגם משהו גרמני. אלא שבשטיינהרט קציר (גרסה מודרנית של וולפראם והרט) התעלמו לחלוטין מיכולותי ההולכות ומשתפרות בשפתו של גתה ושלחו אותי למקסיקו, לרומניה, לאיטליה, לסין (פעמיים!), להודו, לסקוטלנד ולדרום אפריקה - כולן מדינות חביבות למדי (פרט להונג קונג חסרת התוחלת ולסקוטלנד שהיא סיוט למתרגמים) אבל ממש לא גרמניות. לפחות במקסיקו השתמשתי בקצת ספרדית ובדרום אפריקה פגשתי את האפריקאנס, גרסה של הולנדית שדומה איכשהו לדיאלקטים גרמניים מסוימים.
אבל כל זה הגיע לקיצו בבת אחת וכפל כפליים לפני מספר שבועות, כשנודע לי שלא רק שאני בקרוב אתחיל לתרגם מדריך חדש לגמרי לגרמניה, אלא שלפניו עומד בפני מדריך מהסדרה האורבנית 'כאן ועכשיו', העוסק בבירה הגרמנית המחולקת ביותר במאה ה-20 - ברלין.
מה אני אגיד לכם, כיף לתרגם מדריך בלי להצטרך לנחש כל פעם את ההגייה. וברלין, מתברר, היא עיר צעירה, תוססת, מדליקה וערנית, שבה "הנונקונפורמיזם מנצח בקביעות את ההליכה עם העדר" ובכל פינה מצפה הרפתקה חדשה - למשל מועדוני זימה, טראפלס בטעם אבסינת, ברים עם קירות עשויים מצינורות ושעשועון טריביה בהנחיית הדראג קווין נינה קוויר. שלא לדבר על כך שכל מיני מבנים - מתחנות רכבת ותחנות שאיבה ועד מפעלי סוכר ומבשלות בירה - ממציאים את עצמם מחדש כ'חלל מופעים אלטרנטיבי' או 'בימת מיצגים יצירתית' או מה שלא יהיה.
היום, למשל, הגעתי לפרקון העוסק בסצינת המוזיקה הברלינאית, וכהרגלי בקטעים האלה השמעתי לעצמי ברקע את הלהקות וההרכבים הבולטים (לפי המדריך). זה יצא כל-כך מוצלח, שאני חייב לחלוק כמה פנינים עם קוראי דוברי הגרמנית (וגם לא-דוברי-הגרמנית).

ראשון מתגלגל פנימה Seeed, שהמדריך מכנה את המוסיקה שלו 'רגאיי-ראגאמאפין אופטימי', עם הלהיט Aufstehen, או באנגלית Stand up, שם מקובל מאוד בתחום הרגאיי:



ההרכב השני הוא 2raumwohnung, או במלים אחרות "דירת שני חדרים", שיוצרים סוכריות פופ כייפיות עד אימה. היה קשה לבחור, ואם בא לכם אתם מוזמנים לחקור את שאר הרפרטואר של הצמד הזה (זה מה שאני עשיתי) אבל בסוף הלכתי על spiel mit ('שחק עם...'), אלקטרו-פופ אייטיזי בניחוח מחודש, שעשה לי טוב על הנשמה:



(לא ברור לי מה עניין חליפות החלל לכאן, אבל זה כיף).
ולסיום , שיר שמילותיו שבו אותי מהשנייה הראשונה, וגם הקליפ שלו מעלה חיוך (ומעלה). ללהקה קוראים wir sind Helden ('אנחנו גיבורים') והשיר מצטיין בשם המדליק von hier an blind ('מכאן, על עיוור'). הפזמון מתאר יפה את מצב הרוח שלי בימים האחרונים: "אני לא יודע יותר, אני לא יודע איפה אנחנו... מכאן על עיוור".



עכשיו נשאר רק דבר אחד.... למצוא את דרכי לברלין גם במציאות ולראות אם שווה להשתלט עליה (אחרי תל אביב, זארברוקן ומנהטן).
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 10/4/2008 00:11, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, הגרמנים האלו..., האייטיז, עבודה
21 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של mask in Konstanz ב-13/4/2008 12:58

---

קשיי עבודה

הבטחתי ללי פוסט על הקושי לעבוד, והנה הוא.
הקושי לעבוד מתחיל בקושי להתלונן. הרי אנחנו לא חיים בימי הביניים או בעולם השלישי, ולא עובדים בשדה בשמש הקופחת 15 שעות ביממה, אלא יושבים מול מחשבים במשרדים ממוזגים/מחוממים, או אפילו בבית, ומתעסקים במילים או במספרים או בשניהם גם יחד. אז איך אנחנו מרשים לעצמנו להתלונן על הצורך הזה?
ובכל זאת. בלי לפגוע בכבודם של העובדים-קשה-באמת, תרשו לי להיות מפונק ולדבר על זה. כי המוח בורח. המוח לא רוצה להיות בסד, מתנגד באורח טבעי לדברים שנדמים כמו כפייה מבחוץ. זאת הסיבה שעבודות חדשות נעשות ביתר חדווה: המוח עדיין לא התרגל לראות בהן משהו שהחוץ כופה עליו, ואפשר לרמות אותו לחשוב שזה משהו שרצינו לעשות. ואז, כמובן זו לו עבודה, ולא משנה כמה חשיבה מאמצת נכנסת לכך, זה נכנס תחת הכותרת 'כיף'.
וזה לא שאני טיפוס עצלן. נהפוך הוא, אפשר לומר שאני סובל מאיזו פעלתנות נוירוטית, שמקשה עלי לנוח גם בזמנים של חופש, סוף שבוע או מה שלא יהיה שצריך בעטיו לנוח. הרעיון של ישיבה או שכיבה בלי לעשות כלום מעולם לא קסם לי במיוחד. כך שהאנטי לעבודה אינו עידוד לעצלנות אלא משהו אחר, שנובע דווקא מהפעלתנות: הרצון לקדם בזמן הזה אחד מההמון פרויקטים האחרים, שדורשים גם הם זמן והשקעה ותשומת לב, וההבדל היחידי הוא שמשום מה אף אחד לא מוכן לשלם לי עליהם.

מבחינת כסף, כבר מזמן הגעתי למסקנה שמבחינת ניהול הכסף הייתי כבר מעדיף לחיות בחברה קומוניסטית, שבה יש לי עבודה מסוימת לעשותה וכשהיא נשלמת אני יודע בוודאות שאזכה לקבל את צרכי הקיום ולחיות ברמת חיים מסוימת, קבועה, בלי לדאוג שיש מספיק כסף בבנק ולנסות לחשוב מאיפה תבוא ההכנסה הבאה לכסות את ההוצאה הבאה. בשיטה הוז יש כמובן חסרונות במובן הגלובלי (ייצור פחות יעיל, צורך במשטר טרור כדי לשמור על חלוקת הרכוש וכו') אבל במובן הלוקאלי היא מתאימה יותר לצורת המחשבה שלי, שממילא מנתקת לגמרי בין העבודה לבין התגמול.
אבל זה לא היה משנה (ואולי דווקא מחריף) את ההתנגדות הבסיסית של המוח, של הרוח, לעסוק בשאלות טריביאליות כשדברים אחרים בוערים, סוערים, עומדים בפתח.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/4/2008 00:40, ושייך לקטגוריות עבודה, סטיות אישיות
31 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-7/4/2008 22:35

---