חזרה

הרבה הרבה זמן לא כתבתי בבלוג הזה.

אפילו עוד יותר זמן לא כתבתי בו ממקום אישי.

בחודשים האחרונים זה כל הזמן הדילמה: לאור הקטעים האחרונים בבלוג, נראה שהבמה הזו בנויה לטקסטים חצי-קלילים, חצי-אנתרופולוגיים, כאלה שנוגעים בגרמניה ובברלין ובארונות ובהנדימנים ומתובלים בבדיחות ובתובנות. יש לי עוד כמה קטעים כאלה שהייתי רוצה לכתוב, וגם כמה טיפה יותר כבדים (בסגנון 'נרמול האנושות', או הפוסטים הפוליטיים שלי), אבל בחודשים האחרונים החיים זרקו לי ולאסנת כמה וכמה כדורים מסובבים, שלהגיד עליהם 'כואב' זו ממש לשון המעטה. וכשמרגישים שכל רגע כמעט משהו מעיק על קנה הנשימה, פשוט אי אפשר בלב שלם לכתוב פוסט ברומו של עולם או פוסט קליל.

ומצד שני, כשיש תחושה קלה של הקלה, ואיכשהו נפתח איזה פתח תקווה בתוך המועקה הזו, הדבר האחרון שאתה רוצה הוא לכתוב בבלוג - יש חיים לחיות אותם, ולבלוג זה בזבוז של הזמן המועט שאפשר ליהנות ממנו. ומצד שלישי, לכתוב את מה שבאמת כואב נראה כמו כזו סטייה פתאומית מהנראטיב של הבלוג הזה, שחשבתי כבר כמה פעמים פשוט לפתוח חדש.

אבל לא כן: הבלוג הזה הרי החל את דרכו בעוד תקופה שהיתה מהקשות ומהשחורות של חיי, המעבר הראשון שלנו לגרמניה - עוד תקופה שבה היה נראה שאי אפשר לדעת מאיפה תבוא המכה הבאה; שבה העיקו עלי חרדות, עצבים ותחושת זרות איומה; שבה ההצטברות של הקשיים, ולאו דווקא כל אחד בנפרד, גרמה לתחושה של חוסר תוחלת. ואז, בתקופה ההיא, הוא היה בדיוק הפתח לשחרור של הדברים האלה, גם אם הם קצת הדאיגו את החברים והמשפחה בארץ. אז אולי הגיע הזמן שהוא יחזור לשם.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 15/2/2011 23:08, ושייך לקטגוריות מטאבלוגיקה, פסימי
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של זאתי, משם ב-20/2/2011 16:05

---

להתחיל מחדש
אחרי שהצהרתי לפני הנסיעה לארץ על עייפות-בלוג, ואחרי שנסעתי וחזרתי והתגברתי על העומס-שאחרי-החזרה, היו לי כמה פעמים רעיונות לפוסט בבלוג, אבל אז בא לידי ביטוי 'מעגל הקסמים של ההימנעות מכתיבה': בכל פעם שהיה לי משהו לכתוב, חשבתי לעצמי, "באמת?? *זה* יהיה הנושא שאתו אבחר לחזור לבלוג אחרי הפסקה ארוכה? זה נראה לך הגיוני?". יחד עם הרבה סיבות הגיונית למה לבלות את זמני בצורות אחרות או להוציא את תסכולי היצירתי בערוצים אחרים, זה הספיק כדי לקטוע באיבם כמה וכמה פוסטים פוטנציאליים ('את זה נכתוב בתור פוסט שני, אחרי פוסט החזרה' הפך לתירוץ הנפוץ ביותר).
הזמן החולף הפך, כמובן, כמה מהפוסטים התיאורטיים לבלתי-רלוונטיים: רציתי לכתוב על ענת קם, אבל אסתי כבר עשתה את זה טוב יותר; חשבתי לרדת על 'אליס בארץ הפלאות' של טים ברטון אבל אז גיליתי שאני לא הילד המצביע על המלך העירום אלא עוד קול אחד במקהלה (ראו למשל אצל יאיר רווה). מצד שני, גם מה שגרם לי לבסוף לפתוח את ישרא ולהעלות פוסט שייך לעולם הבלוגיה - הכוונה לפוסט המקסים הזה של 'איילת שמשייה כחלחלת', שנותן תחושה שהכל בסוף יסתדר, ואיזה קסם יבוא וישאיר מאחור את כל הבעיות. אז הנה: תקופה חדשה, פוסט חדש, אביב באופק. מתחילים.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/4/2010 20:51, ושייך לקטגוריות מטאבלוגיקה, רשימת קריאה
16 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של eqphrfx ב-17/2/2013 10:17

---

רשימת קריאה בנימה אישית
אולי כאיזון מסוים לתלונות ה'לא גמור' בפוסט הקודם, הצטברו לי כמה וכמה דברים שדווקא כן סיימתי, ואני רואה לנכון לחלוק אותם עם קהילת העוקבים אחרי הבלוג הזה, בברכת 'שיהיה רק עוד'.

ראשית, האייטם הלוהט ביותר הוא כמה מילות-עידוד שכתב מבקר הספרות מנחם בן על התרגומים שלי לשירתה של מאשה קאלקו, במסגרת ביקורת חיובית להפליא ב'ימעריב' על חוברת 'רשות היחיד' של הליקון. את סיפורה המרתק של קאלקו תוכלו לקרוא בבלוג שלי בבננות או בערך שכתבתי עליה בוויקיפדיה העברית.
הפרסום ב'מעריב' בא רק שבועיים אחרי שטור שלי על סופרת שווייצרית בשם אילמה ראקוזה התפרסם במוסף הספרות של 'שבעה לילות'; אלא שמשום מה, מוסף הספרות הזה דווקא לא זמין ברשת, אז אין לינק. בינתיים גם יצרתי קשר עם הסופרת (ששמחה על האזכור הראשון שלה במדיה בישראל) וסיכמנו שאני אתרגם שניים-שלושה משיריה עבור זוטא (ואם כבר מזכירים, צפו בקרוב להודעה על 'ערב זוטא' ראשון).
למי שתוהה על מה אני עובד עכשיו בתחום מדריכי הטיולים, אספר שהשארתי מאחורי את סקנדינביה הקרה וחזרתי למהדורה חדשה וחצופה של מדריך ברלין, שממשיכה לחזק את אמונתי בכך שאתאהב בעיר ברגע שאדרוך בה לראשונה. כטיזר, קבלו דיווח (ללא כל קשר אלי) מ'הארץ' על
ברגהיין, המועדון מספר אחת בעולם. נשמע מטריף.
ומבירת גרמניה לבירת ישראל: ב-17 בדצמבר יתחיל בירושלים כנס מאורות של האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה, ולרגל הכנס זומנו מספר סופרים לפרויקט ייחודי - סיפור מד"ב בלשי בשם רצח באוריון אקספרס. כל סופר כתב את סיפורה של אחת הדמויות החשודות ברצח שהתרחש על ספינת החלל המפוארת 'אוריון אקספרס'; הסיפורים יתפרסמו באתר הכנס מדי כמה ימים, עד הכנס עצמו, שם יחשף הסיפור האחרון (וזהות הרוצח). עם המשתתפים נמנים אדיבה גפן, יואב אבני, אילן אשכולי ואני - שאחראי לסיפור של השגריר, יוהן ון-גובטו. יהיה מעניין.
וממסע בין כוכבים לכוכב נופל - ענבל כהנסקי כבר העלתה זאת בתגובות, אבל גם אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לחרב ההריסה המאיימת על קולנוע 'כוכב' ההיסטורי ברמת השרון. הקמפיין מזכיר לי מאוד את סיפורו של קולנוע 'פריז' בתל אביב, ולו בגלל ששניהם היו במשך שנים בית שני לקהילת 'מופע הקולנוע של רוקי' באזור המרכז. אם אתם בעד שימור מורשת הקולנוע והאדריכלות בארצנו הקטנטונת, כאן חותמים על העצומה.

(אחרי הסופ"ש נחזור עם סיומים לדברים לא גמורים - נרמול האנושות, גדרות וחומות, ואולי גם המצאות שימושיות, עתידנות וסוגים של סתיו).


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 14/11/2009 16:16, ושייך לקטגוריות מטאבלוגיקה, רשימת קריאה
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-15/11/2009 18:36

---

circles and circles again
(ווי אינטראפט ד'ה סירייס און קוקינג אלואון פור ד'יס ברייקינג ניוז בולטין)

זה היה מוזר:

בדרך-לא-דרך, שכוללת דווקא את האתר המשוקץ פייסבוק, גיליתי שאחת האקסיות היותר-מיתולוגיות שלי מלפני שנים רבות היא גם בלוגרית, שתחזקה במשך כשנתיים בלוג בישרא, ובמשך שנה ומשהו גם השתייכה פלוס-מינוס לאותה קבוצת קוראים וכותבים (או אם נדייק, קוראות וכותבות) שאני הסתובבתי בה, וראיתי את התגובות שלה פעמים רבות אצל חברות משותפות, ואפילו הגבתי פעם אחת אצלה בבלוג -

ולא ידעתי שזו היא.
היא כתבה את הבלוג בשם שאינו השם האמיתי, בלי תמונה, ובכך שהמון-המון מים זרמו באוקיינוסים מאז העבר המשותף שלנו ושום דבר שהיא כתבה לא הדהד לי בראש.
אני זוכר אפילו שהתרשמתי אז מהבלוג וחשבתי להכניס אותי לקבועים שלי, אבל היו לי כבר יותר מדי ברשימה והחלטתי לוותר.

וזהו בעצם, אבל יש בזה משהו מאוד מבלבל, ומעל לכל מזכיר את השורה בכותרת של הבלוג, שלקוחה משיר של טורי איימוס שהיה אולי השיר הכי 'משותף' שלי ושל אותה אקסית, וכשחשבתי על הפוסט הזה מצאתי אותו אפילו ביוטיוב באיכות סבירה (מה שלא קל לגבי שירים של טורי שרובם משום מה מועלים ליויטיב באיכות גרועה בהופעה חיה), אבל עכשיו לא בא לי להעלות אותו, ולו בגלל שזה כמעט כמו לנסות בכוח להזכיר משהו שאבד.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 12/9/2009 19:44, ושייך לקטגוריות המחשב ואני, מטאבלוגיקה, סטיות אישיות
16 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-15/9/2009 13:30

---