פילוסופיה בשקל

לא מזמן קראתי את הספר הזה והדבר היחיד שלמדתי ממנו או יותר נכון המוסר השכל, הלקח היחיד שלקחתי ממנו הוא שאנשים הם חמדנים! אנשים תמיד ירצו עוד, אף פעם מה שיש לא מספיק, תמיד יש משהו יותר טוב..

אנחנו תמיד נדחה את הדיאטה למחר או יותר נכון ליום ראשון כי עכשיו בא לנו עוד חתיכת עוגה אחת..

אנחנו נקנה עוד חולצה/מכנסיים/שרשרת חדשה כי ה100 שיש לנו זה לא מספיק רוצים 101...

הכמות אנשים שהיינו איתם/שכבנו איתם אף פעם לא מספיקה, תמיד תעבור איזה כוסית/חתיך שנרצה לזיין ונחשוב לעצמינו איזה באסה שיש שישי לי חבר/ה כמובן שנתעלם מהעובדה שאנחנו עכשיו עם הכוסית/חתיך שרצינו לזיין לפני חודשיים..

הידיד הכי טוב שלי חטא אתמול בחטא החמדנות..

הוא נפרד מחברה שלו..

היה לו הכל, בחורה שאוהבת, תומכת, חכמה, אינטיליגנטית, מצחיקה, יפה, גוף טוב, משפחה טובה, שד ענקקק!!

והוא ויתר, למה? כי היא הראשונה, ראשונה בהכל, אהבה, סקס, מע' יחסים!

והוא רצה משהו אחר.. לנסות ולבדוק אם יש מישהי בעולם הזה שמתאימה לו יותר ממנה... חמדן!

האם הוא טועה? לא יודעת, תלוי איך מסתכלים על זה..

הוא צעיר, הוא רוצה לנסות, להכיר, אפשר להבין את זה.. אבל זאת עדיין חמדנות לדעתי.. למה לשנות/להרוס/לרצות משהו אחר כשיש משהו מצווין?!