ביום חמישי בלילה, הדרך חזרה מבננה ביץ', גרמה לי לחשוב. מאז אני רק חושב על החיים. הנסיעה האיטית, בפקק, הביתה והחוסר במוזיקה נורמאלית ברדיו נתנה לי זמן לחשוב בשקט. בנוסף, הג'ינג'י נהג ולא היה לי חשק לדבר.
חזרנו מעוד יציאה נחמדה, אבל מה, זה הכול? החיים שלי כיום, הם שעמום ארוך. במשך השבוע, אני חייל ג'ובניק. העבודה מעניינת, אבל כבר נמאסת אחרי שנה וחצי באותו התפקיד. אני חוזר (כשיוצאים) הביתה בערב, מעביר את הזמן בטלוויזיה, מחשב או ספר. במקרה הטוב, פעמיים-שלוש בשבוע, יוצאים. כמעט תמיד לאותם מקומות, כמעט תמיד אותו הדבר, תמיד אותם אנשים. נחמד, אבל לא מעבר. כבר כמעט אף פעם אני לא חוזר ואומר; איזה כיף היה!
נראה לי שאני צריך חברים חדשים, כאלו פרועים, כיפים שחיים את הרגע. שיספרו לי בדיחה מצחיקה ויזרמו עם הרגע. שיתקשרו אלי באחת בלילה ויגידו שהם עוד 10 דקות בבית שלי לאסוף אותי ליציאה. אבל יותר ממחשבות על החיובי שיכול להיות, חשבתי על השלילי.
נמאס לי להיות זה שרוצה לעשות משהו חדש ופרוע והם לא רוצים.
נמאס לי לריב עם הג'ינג'י כאילו אנחנו זוג נשוי.
נמאס לי מהבדיחות החוזרות והלא מצחיקות.
נמאס לי לצאת עם שלושת החברים הקבועים, אלא אם אני מביא חבר חדש.
נמאס לי להיות זה שמארגן.
נמאס לי לשתות כמעט לבד.
נמאס לי להיות זה שלוחץ ללכת לעוד מקום אחרי היציאה כי 'הלילה עוד צעיר'. במילא אין מה לעשות בבית.
נמאס לי לשתות כמעט לבד.
נמאס לי להיות היחידי שלא בתול והיחידי שמתחיל עם בחורות.
נמאס לי, פשוט נמאס לי מזה!
החלטתי, אני צריך חברים חדשים. (אולי נתחיל אם מפגש ישראבלוג) אני צריך להחיש את התהליך ארוך השנים שאני עובר. לאט לאט אני הופך מביישן-שקט לאיש יותר ויותר פתוח, גם לרעיונות וגם לאנשים.
שמעתי משפט; "אם לא היו בדיקות ביטחוניות בכניסה, לא היו לי חיי מין בכלל!" . זה כל כך נכון לגביי. אני סופר את הזמן שעבר מהפעם האחרונה שלי לפי בחירות שהיו בארץ. יכול להיות (בטוח) שזה קשור לעובדה שאני מתחיל עם בחורה רק אחת לחודשיים, בערך.
אני צריך להוציא כמה רעיונות מהראש. להפסיק לחשוב ולהתפלצף בראש על איך ולמה הבחורה הזאת. פשוט לנסות. לא להמציא סיבות למה היא לא בשבילי. פשוט לנסות. לקלוט שאם אני נמשך לבחורה זה לא אומר שהיא מעבר להשגתי. פשוט לנסות. להאמין שאני יכול לנהל small-talk מעניין. פשוט לנסות. לחשוב שאני יכול לפתח עניינים. פשוט לנסות. להבין שאם בחורה נמשכת אלי, זה לא אומר שהיא לא שווה. פשוט לנסות. שום דבר רע לא יקרה. פשוט לנסות! אולי אם אני אכתוב את זה הרבה, אני גם אחשוב ואתנהג ככה!
נכון, הפוסט הזה מאוד דומה לקטע בסוף של הפוסט הקודם. הרגשתי שלא פיתחתי את הנושא מספיק, שלא כתבתי עליו בצורה שלמה ונכונה. מחקתי את הקטע בסוף הפוסט הקודם ועבדתי כמה שעות על לכתוב את מה שאני מרגיש בצורה מלאה, נכונה, מושכת ונכונה דקדוקית. זה שחלקים ממה שכתבתי נמחקו בגלל תקלה טכנית, לא עזר. כן, אני יודע שאני אוהב להשתמש במוטיב חוזר!
לא לקחת את זה אישית, אבל אין לי רצון בתגובות בסגנון של; "יהיה טוב". לא צריך את זה. אני אשמח לכל מיני תגובות אחרות; תגובות מזדהות, תגובות צוחקות, תגובות מעליבות, תגובות עם הצעות אמיתיות לשיפור, רק לא תגובות בנאליות.
זה רק משביז אותי שמישהו מרחם אלי ומנסה לעודד אותי באמרות חסרות קשר ויעוד. אבל רק שיהיה ברור - אני אוהב תגובות!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
