"זהו חלק מתמצית האמהות, לצפות בילדתך גדלה להיות אדם בפני עצמו, ולא להיות מסוגלת לעשות משהו בעניין. אחרת ילדים היו חיות מחמד ותו לא." (הת

עושים רושם טוב

בסוף השבוע התארחה בבית אימי האחיינית האהובה שלי, שהגיעה לבקר מאוסטרליה. ההתרגשות היתה רבה, וכולנו נאספנו לעשות רושם טוב בארוחת יום שישי. תוך זמן קצר הילדים הצליחו להתגבר על הביישנות הראשונית ועל מחסום השפה, ושחקו עם בת דודתם. זו רצה אלי כל חמש דקות כדי שאתרגם, וזה מפטפט בעברית ומתעלם מהעובדה שעונים לו באנגלית.

במהלך הארוחה התחלנו לדבר על יינות. על השולחן עמדו כמה בקבוקים, בניהם קברנה סוביניון של כרם זרעית, וסוביניון בלאן מצויין של תבור אדמה. האורחת שלנו אמנם לא חובבת יינות גדולה, אבל אני לא מכירה אוסטרלי שאין לו מה לומר כשמגיעים לדבר על אלכוהול.

כשנגמר היין הלבן, התלבטנו איזה בקבוק לפתוח עכשיו. דבר ידוע הוא שקברנה סוביניון במערכה הראשונה, יורה במערכה השלישית. ואמנם, כשהעזר הרים את הבקבוק כדי לפתוח אותו, ונגע קלות עם תחתית הבקבוק בקערת הזכוכית עם האורז, חשבתי שמישהו ירה, או יותר נכון, חשבתי שמישהו זרק רימון במרכז השולחן.

קערת הזכוכית התפוצצה כמו בלון שהתפוצץ (הייתי חייבת). כל פינה בחדר, כל צלחת, כוס, מנה ומחשוף, התמלאו בעשרות רסיסי זכוכית זעירים. את המשך הערב בילינו באיסוף קפדני של זכוכיות מתוך מקומות שלא העלינו על דעתנו. מי שלא הספיק לגמור את האוכל בצלחתו יכל לבחור בתבשיל אורז ועוף א-לה פיניציה, או להשאר רעב. נחשו מה בחרנו. על דבר אחר יש להודות, שקערת הזכוכית היתה עשויה סוג של זכוכית משוריינת, אשר מפיקה רסיסי זכוכית רבועים ולא חדים מאוד, וכך פרט לשינוי קיצוני של התוכניות וכמה נפגעי חרדה, איש לא נפגע.

למחרת החלטנו לקחת את האורחת לטיול בעיר העתיקה בירושלים. למען האמת בחירה מצויינת. היא מאוד נהנתה וכך גם הילדים, שלהם זהו הביקור הראשון. הפספוס היחיד שרשמתי לפני הוא שנתתי לשמש הירושלמית להטעות אותי ולא לקחתי בגדים חמים. שכחתי שבין החומות השמש פשוט לא מגיעה והסתובבתי חצי מהיום עם שני ארטיקים רועדים.

את הטיול פתחנו בסיור על החומות. הילדים רצו, טיפסו, הציצו, שאלו שאלות על חרכי ירי ועל דברים שונים שראינו משני צידי החומה. סמוך לבית הקברות הנוצרי האורתודוקסי, עצרנו כדי לשתות. בתוך החומה ראינו שדה קוצים חומים, המכסים על הריסות מצודה צלבנית שנבנתה ברובע הארמני.

ואז הגיעה השאלה שכנראה היה עלי לצפות לה:
"אמא, יש לי פיפי."
"חמודי, אנחנו עוד מעט יורדים. תתאפק."
"אבל אמאאאאאאאאאאא!" התפתל הפעוט בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.

וכך ניתנה לבן שלי הזדמנות נדירה, להשתין ממרומי ההיסטוריה, ישר על הצלבנים. תודה לאל שאף אחד לא עבר שם באותו הזמן.

מאזינה ברקע
28/11/2006 07:38, בקטגוריות משפחתי
11 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה' לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא

תגובה אחרונה של אורזת ב-28/11/2006 21:27

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים