אם אתם פרפקציוניסטים ואתם שוקלים לשפץ בית, אני מציעה לכם לשקול שנית. ההחלטה הזו עתידה להכניס אתכם למערבולת של משברים קטנים וקטסטרופות גדולות. למשל, כשמתקינים לכם את הידיות הלא נכונות במטבח. או כשהקרמיקה שהזמנתם לא נמצאת במלאי, ואי-אפשר, פשוט אי-אפשר להתקין את הקרמיקה שכן קיימת במלאי. רגע אחר כך אתם מנהלים קרב בשלוש מערכות מול חברת המטבחים וחברת הפירזול (ומנצחים), או מקיימים מרתון של ריצה בין חנויות קרמיקה כדי למצוא את האריח שבו חשקה נפשכם, שלא עולה 1550 ש"ח למטר (!) וגם נמצא במלאי (בסוף מצאתי).

מצד שני, אם אתם פרפקציוניסטים, והקפדתם לעשות את המוות לקבלן ולנגר ולצבעים, יש סיכוי שערב לפני שהסבלים מביאים את כל תכולת הבית, תוכלו לשבת על הספה החדשה בסלון החדש, להביט מסביב בקורת רוח, ולהרגיש כמעט שלמים עם התוצאה. לא מושלם, אבל מספיק קרוב.

היום היה יום מתסכל במיוחד, בו שום דבר לא עבד לפי התכנון. בסופו הייתי כל כך עצבנית, שלקחתי את המברגה החשמלית והחלפתי בעצמי את כל ידיות המטבח. עבודת יד זה משהו מרגיע מאוד. אלמלא היו באים מחר להתקין פה משהו שיטנף מחדש את המטבח, הייתי עומדת עכשיו בשמחה ומקרצפת אותו עד היסוד. עכשיו אני יושבת פה ומחכה שהנגר שלי יסיים את שיפוץ הארונות. שימו לב- לא מומלץ לפרפקציוניסטים לשכור נגר שסובל מדחיינות כרונית. זה מוביל לקונפליקטים בלתי פתירים בבסיסם, או לחילופין, לכך שהנגר צריך לעבוד עד חצות.

בין ריצות וטלפונים לספקים, והשגחה בלתי פוסקת על העבודה פה, באתר הבנייה, הצלחתי לקרוא קצת. שלשום גמרתי לקרוא את אחד הספרים הטובים יותר שאני מכירה: Bellwether מאת קוני וויליס. סופרת מדהימה, בעלת דמיון שופע, ציניות נפלאה והמון המון ידע שהיא משלבת בתוך הספרים שלה. Bellwether (המשכוכית) מדבר על טרנדים, ואיך הם משפיעים עלינו, על תורת הכאוס, על כבשים ועל אהבה. ספר נהדר, שבכל פעם שאני קוראת אותו (אינספור פעמים בעשור האחרון) הוא מעורר בי מחדש מחשבות על התרבות שבה אנחנו חיים. נדמה שהזמן החולף הופך אותו בכל פעם לרלוונטי יותר ויותר. 

מה שאני אוהבת במיוחד בספר, זה האופן שבו היא משלבת בקלילות בין המדעי והמחקרי, לאישי והרומנטי. לאור הכאוס שבו אני מתנהלת כרגע, הזדהיתי מאוד:

I nodded. "A butterfly flapping its wings in L.A. can cause a typhoon in Hong Kong. Or an all-staff meeting un HiTek."

He looked delighted. "You know something about chaos?"

"Only from personal experience," I said.

גם בעברית, התרגום מצויין, ואם תצליחו לשים את ידיכם על עותק של הספר, אני ממליצה בחום.

תופעה נוספת ששמתי לב לאחרונה - אין לי סבלנות לשמוע חדשות יותר. כדי להעביר את הזמן בנעימים כשאני בנסיעות ארוכות, הזמנתי תסכיתים של הארי פוטר - הספרים השישי והשביעי. איזה כיף! מזמן לא נהניתי כל כך מהנהיגה.

לא, הפוסט הזה אינו מכיל ולו שביב של ספווילר. אפשר להמשיך לקרוא ללא חשש.

עוד פחות מיומיים וחצי עד לפרסום של הארי פוטר השביעי. רוב ידידי ומכרי מביטים עלי בימים אלו במבט של חמלה מעורבת בבוז. ובכל זאת, אני מתמסרת בהנאה לטירוף הקולקטיבי. כלומר, לא להתלהבות מהאבטחה המטורפת, לא לספקולציות על כמה ימותו ומי יתחתן עם מי. אבל כן להנאה מהמשך הסדרה שאני כל כך נהנית ממנה, ובהחלט מוצאת בה עומק שרבים לא רואים.

עוד יומיים ו(כמעט) חצי, ובינתיים אני עושה כל מאמץ שלא יקלקלו לי את הנאת הקריאה בספר. זה דבר אחד לקרוא ספקולציות של חובבי הארי פוטר. זה דבר אחר לגמרי אם מישהו קרא כבר את הספר, והוא מגלה לי את הסוף. זו נבזות שאין כדוגמתה. וחובבת שכמותי נאלצת היום להזהר בכל פעם שהיא מקליקה על לינק ברשת, בכל פעם שהיא פותחת טלוויזיה או מאזינה לרדיו.

מישהו גנב עותק של הספר, צילם אותו במצלמה ביתית, והפיץ אותו ברשת. עכשיו כל אחד יכול לקרוא ולדעת הכל. אני לא רוצה לדעת. אני רוצה לקרוא לבד, בשקט, אחרי שאקבל את הספר יחד עם עוד עשרות חובבים כמוני, ואתענג על כל מילה.

יכול להיות שמה שמופץ ברשת הוא אכן הספר עצמו. אבל אני מזכירה לכל מי שמתלהב מהיכולת לקרוא את הספר, שמאז הספר השלישי לפחות מתפרסמים שוב ושוב ושוב זיופים של הספר. ומי שחושב שאי אפשר לזייף צילום של הספר במצלמה דיגיטלית, שיציץ פה:

הצטברו לי בראש כל מני דברים, אז אני ארכז אותם לפוסט אחד.

* * *

הארי פוטר השביעי מתפרסם בקיץ, וכיאות לחובבת מושבעת של הסידרה (גם אם לא ממש פאן גירל), אני עוקבת אחרי כל פרט שמוכנים לשחרר. אז אנחנו יודעים שהוא יתפרסם בשבת, ה-21 ביולי בחצות ודקה. אנחנו יודעים שהוא יהיה בן 608 עמודים (בגירסה האמריקאית הוא יכיל 784 עמודים, כנראה שמניחים שהאמריקאים קצרי ראייה או משהו).  אנחנו יודעים שיש לו שם בלתי תרגים בעליל.

אתמול נוספו לפרסומים המוקדמים גם כריכות הספרים:
הגירסה האמריקאית

הגירסה הבריטית למבוגרים (ימין) ולילדים (שמאל)

מאוד מרגש, אבל למה כל כך מכוער? הכריכה האמריקאית עוד סבירה, והבריטית למבוגרים משעממת כתמיד (וגם נטולת רמזים ממשיים). אבל הכריכה הבריטית לילדים נראית זוועה. הצבעים האלו! שלא לדבר על איך שהם (לא) משתלבים עם הכריכה האחורית. בלעעעע.

בכלל, אני מאוד חצויה לקראת פרסום הספר. מצד אחד, אני כמובן מאוד סקרנית לדעת איך נגמר הסיפור. מצד שני, אני לא רוצה שייגמר. אוףףף

* * *

שובב: אמא, את יודעת איך יודעים שבא אביב?

אמא: איך?

שובב: כשנעלמים המעילים.

* * *

לפני דקות ספורות, בצעד אמיץ וחסר תקדים, קברנו את המוצצים בגינה. אני מבקשת מקוראי הבלוג הנכבדים והנכבדות, לשמור איזו מחשבה טובה בצד למעני - שיעבור עלי לילה שקט; למען השובב שלי - שיצליח להתרגל לישון ולהרגע בלי מוצצים; ולמוצצים - שיגדלו להיות עץ גדול וחזק. אאאמן.