הזוגה חוזרת הלילה מחו"ל. הסתיימו ימי הרווקות המחודשים.
לא עוד חברים על הספה באמצע הלילה,
לא עוד בירה במיטה מול הכדורגל בטלוויזיה,
לא עוד גרביים מלוכלכות זרוקות בכל כיוון,
לא עוד לישון באלכסון במיטה,
דיר בלאק היא לא הביאה לי מתנה.
התגעגעתי,
היא תשאל 'כמה',
ואני, כמו תמיד, אגיד לה 'ככה',
והיא תדע שזה בעצם 'הכי בעולם',
והיא תשאל בלי מילים, ואני אענה בלי מילים ואתכוון לזה. אוהב. הכי בעולם.
גם.
אני יודע שהמילה הקטנה שם בסוף מפריעה. היא לא מסתדרת לנו עם הסיפורים שסיפרו לנו כשהיינו ילדים. לא מסתדרת עם האגדות. יכולתי למחוק אותה, יכולתי גם לשים אותה בצבע של הרקע, ככה שהיא לא תיראה. אבל אני אשקר את עצמי, ואת זה אני לא עושה. אז במקום זה, אני פשוט מסתכל על החלק הראשון. ושמח.