ביום רביעי ק' נסעה באוטובוס לכיכר של מוניות השירות. התיישבה לא רחוק ממנה אישה מבוגרת בעלת שני כלבים לפחות, מעשנת ולבושה בסוודר שקיווה מאוד שיכבסו אותו בקרוב. איך ק' יודעת את זה? במקרים מסוימים היא גם מזהה סוג הכלב – חוש ריח פוסט-עישוני והריוני. הבחילה ליוותה אותה ככלבתה נאמנה עד עכו ואף נמשכה עוד ועוד לאורך כל החוויה הציבורית הזאת.
בחיפוש אחר אזור נקי מעישון בתחנת הרכבת בעכו, ברחה ק' ברכבת הראשונה שהגיעה, במקום לחכות לרכבת שבה קבענו להיפגש. בדרך מעכו לחיפה-מרכז, ק' הקשיבה לFrou Frou, The Shins, וBran Van 3000. באפ-ביט הפיצקי השתוללה, ממש ניסתה לצאת מגבולות האקווריום, ובשירים השקטים, לעומת זאת, היא רק עשתה סלטות שקטות. יכול להיות שהפיצקי תהיה רקדנית? מוזיקאית? רק שלא תהיה מבקרת תרבות (ומסעדות).
ג' יצא מהעבודה לתחנה, שם חיכתה לו ק'.
בתחנת חיפה-מרכז הסתובב בחור עם סיגריה, מנסה להדביק את אפרו לכל נוסע פוטנציאלי. איכס.
עלינו על רכבת, וישב מולנו בחור מוזר, שניסה להתחיל שיחה עם ג'. לאחר שלא זכה למענה מג', חיכה שיפלו בחכתו שתי חיילות מסכנות, להן הוא זיבל את השכל כל הדרך לתל אביב. ציטוט נבחר: "אתן חייבות לקרוא את 'השחף' - זה ספר שיפתח לכן את הראש." ניצלנו בנס.
בתחנת רכבת צפון (מרכז קוראים לה כיום?), עברנו לאוטובוס של דן, ואיתו עד נווה צדק. חבל שלא הייתה תחנה ממש קרובה ליעדנו, אבל ג' סחב את התיק הכבד בעוז. ובכאב גב.
המלאך הגבוה שאירח אותנו הכין גם מג'אדרה וסלט. זמן קצר לאחר הקפה הוא השאיר לנו את הדירה, ונרדמנו.
ביום חמישי יצאנו לפני שהחנויות נפתחו, לעשות סיבוב בתל אביב. הספקנו לקנות מתנות חנוכה לאבא של ג' ולבן דוד שהפתיע, ובזאת סיימנו את רשימת הקניות לחג.
לפני כשבועיים, התקשרה אמא של ג', ושאלה אם אפשר לקנות לק' תכשיטים ליום הולדת. ג', בתגובה: "ק' לא עונדת תכשיטים, יש לה אלרגיה למתכות והיא קצת OCD." רק מה, מאז יש לק' קרייב מטורף לתכשיטים. כל היום ק' הסתכלה על כל דוכן שמחר שרשראות וטבעות ב-10 שקלים. מסע הקניות, שכלל את שוק בצלאל, שוק הכרמל ונחלת בנימין ואת דיזנגוף, ארך כ-5 שעות, בשמש נהדרת, ונגמר בכאבי רגליים מטורפים.
היה לנו קופון למסעדות ("הנופשונית"), ולכן את ארוחת הצהריים אכלנו ב"בוקאצ'יו". ג' ירחיב על כך בבלוג שלו, אבל בקיצור, המקום לא מומלץ. השירות ככה-ככה, האוכל סתמי, והמחירים בשמיים. לפחות לא שילמנו את רוב החשבון.
דודתה של ק' שעובדת בתל אביב הסיעה אותנו לרעננה, ושפכנו עליה המון מועקות צבורות. היא, בחוכמתה, הצליחה לשים אותן בפרופורציות.
הגענו להדלקת נרות אצל ההורים לג'. בוצעה החלפת מתנות. אנו קנינו מתנות ב-50 ₪, ואבא של ג' נתן לנו סט של 15 דיסקים שהוא קנה בים כסף. הרגשנו מבוכה גדולה, במיוחד לאור העובדה שג' הזהיר את הוריו כי אנו מביאים מתנות "סמליות". בהדלקת הנרות, ק' נכנסה להלם לאור האורך המלא של "מעוז צור" אותו שרים הוריו של ג' כל יום של החג במלואו.
שאר משפחת ג' (אחות, אח ובן דוד) הגיעו מירושלים, חולקו מתנות, ואכלנו המון אוכל טעים, כולל לביבות. מדובר בחנוכה, אחרי הכל. ק' כמעט נרדמה מעייפות בזמן הארוחה. אמא של ג' ניסתה לבקש מאביו שנישאר לישון, אבל הוא נשאר איתן בדעתו לגבי הייחוד.
הנסיעה חזרה לתל אביב באוטובוס הייתה מעייפת, וארוכה. מדובר בקו שעובר מכפר סבא, דרך רעננה, הרצליה ורמת השרון, אל חצי מהעיר תל אביב, ובסופו של דבר הכרמלית – נווה צדק. נכנסנו לדירה של המלאך, החלפנו לפיג'מה ונרדמנו תוך דקה.
בבוקר יום שישי עשינו סיבוב קטן בתל אביב. קנינו מתנת יום הולדת למארח שלנו. אכלנו ארוחת בוקר ב"טוסטלנד" – שם נוראי למקום ממש נחמד באחד העם. אכלנו שקשוקה טעימה ביותר, עם חומוס מעשה בית וזיתים שבעל הבית כובש בעצמו. הוא גם נתן לנו לטעום ממרק עדשים שהכין, שג' ממש אהב, וגם דיבר איתנו בצורה נעימה ועזר לבוקר הגשום להיות נעים יותר.
הנסיעה באוטובוס לרכבת הייתה מגעילה (ציבורית מדי לטעמה של ק'), אבל הנסיעה ברכבת לאחר מכן הכניסה נסיעה זו לכיס הקטן. הרכבת (מאספת) זימנה לנו חוויה מטרידה ביותר בין אם לבנה. כל הדרך (שכללה עצירות במקומות נידחים כמו בית יהושע!), האם התעצבנה על הילד, עשתה לו דווקא במשחק קלפים (בו היא שאלה "אתה תמיד מחרבן עלי?"), וכאשר הוא הרביץ לה היא רק אמרה "איה", כאילו שזה הדבר השגרתי ביותר שבן מרביץ לאמו.
אמא ובן
את הנסיעה במונית שירות מעכו לכרמיאל ניתן לתאר כצפופה, מלווה בעננת אפטר-שייב זול וסיגריות, ולא נעימה. למזלנו, נהג המונית נסע במהירות שעברה בהרבה את המהירות המותרת, ובכך עזר לסיוט להגמר במהירה - ירדנו בתחנה הראשונה שלו בכרמיאל.
כל כך היה לנו טוב להיכנס הביתה.
מסקנה מבצעית – חייבים אוטו, דחוף.
יש לנו כסף, רק לא יודעים איך.
