צמצמנו את מספר המשתתפים למינימום המינייני הנדרש, ביררתי שבמקווה שאליו אני הולכת לא יעשו לי בדיקת נקבים משפילה (מה שהיה מאוד קרוב לזה בפעם הראשונה שלי במקווה בנישואים הקודמים – חוויה משפילה ביותר) וביררתי גם שיש כלור במים. (אני בהיריון..זוכרים?) שיחה עם אמא של ג' הרגיעה אותי לגבי התנהלות המקוואות ברעננה..אז אני אלך ואגמור עם זה.
כמעט מניין
אני מרגישה די זוועה עם החתונה הזו-כמו עקירת שיניים שחייבים לעשות.. ולא בגלל שאני אהיה נשואה.. כי מבחינת הטקס והתרבות והמסורת..לא אכפת לי בכלל .. לרוב זה נראה לי מגוחך, מיושן ולא מעודכן אם זה עוזר להשיג משהו שאני צריכה אני אשתמש בו וזהו.. הקשר שלי ושל ג' לא צריך את המסגרת התרבותית היהודית המטופשת הזאת..(ויסלחו לי קוראינו המאמינים.. אך הסובלניים כלפי דעות שונות משלהם)... אבל כל העניינים מסביב.. ההוכחות לקיומי היהודי והקיום היהודי כמה דורות במשפחתי (שואתי משהו), המקווה, השיחות עם אנשים ממש ממש חשוכים וטיפשים (הרבנית שלנו אמרה שהדסה זה בי"ח נהדר ללדת בו כי לא משכיבים שם תינוק יהודי ליד תינוק ערבי בתינוקייה - בנקודה הזו כבר לא יכולתי לשמור על חיוך סובלני), על מנת לקבל את הזכויות המגיעות לנו במדינה בה אנו חיים כזוג המנהל חיים משותפים ביחד אנחנו מחויבים לעבור תהליך משפיל ומעיק זה ועוד לשלם על זה כסף (ולא – להיות "ידועים בציבור" לא נותן תשובה מספקת ).
בדיקת יהדות...
אני יודעת שהרבה אנשים חושבים..מה הבעיה תיסעו לקפריסין ותגמרו עניין.. אז קודם כל זה בזבוז כסף שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו כרגע (לפני הלידה), (ואם נפרד יום אחד זה עדיין יתבצע דרך הרבנות) וזה לא יפתור את הקונפליקטים המשפחתיים שחתונה אורתודוקסית פותרת (בקרוב.. ג' ואבא שלו - הקונפליקטים).
אה כן.. בנוסף להכל..חצאית.. זה אמנם רק לעשרים דקות בערך, אבל להזכירכם – אני באמצע השביעי, נראית כמו סמיטריילר.. ולא הנוצצות האלו עם האדום המטאלי.. אלא אלו שמגיעות למקסיקו אחרי שטחנו אותן בטקסס עם טלאי פח אפורים ונהג עם זיפים שיורק ומקלל..
ככה מרגיש לי הגוף פחות או יותר.. מדדתי את "בגדי החתונה שלי" אני מרגישה מגוחכת נורא..שמנה נורא (עליתי עד כה כמעט 30 קילו – אני ארחיב על זה בפוסט נוסף).
יש עוד כל כך הרבה מה להוסיף בנושא הנישואים האורתודוקסים בישראל ועל הרבנות שהיא סוג של בריון מגעיל ומטונף ועל המשמעות המגדרית בתהליך. אבל אין לי כוח.. וגם צריך להיכנס לפרופורציות.. נכון? יש מצבים הרבה יותר גרועים מסביבי ובלתי אפשריים (למרות שתמיד אמרתי שהשוואת יחסיות בסבל זה דבילי - אני יכולה להגיד שהיום, כאמא לעתיד, אני הרבה יותר צנועה בדעותיי ובבקשותיי)
אז אני מתחתנת ביום שישי בבוקר, בסלון של ההורים של ג', יהיה רב ועוד תשעה גברים שישלימו לנו מניין. לא מצלמים בחתונה הזאת ואנחנו מבטיחים שנחגוג עם היקרים לנו חגיגת אהבה אמיתית יום אחד.. כולם מוזמנים לשכוח את תאריך הנישואים הנ"ל.
המון אהבה לכולם
ולא לדאוג
אנחנו עוד נצחק על זה..
ק'
