פילבוקס

4. עשר שנים לפני כן

שמו האמיתי של "הילד" היה וסילי טורגייב והוא עלה מטג'יקיסטאן בגיל ארבע עשרה עם אביו  החורג, סלאבה. וסילי שנא את המדינה הזאת מהרגע הראשון כמעט שכף רגלו דרכה על אדמתה. החום, השיכונים, העברית שוברת השיניים וההדרדרות המהירה של אביו החורג, שממהנדס יערות גאה הפך להיות פועל נקיון בעיריה. סלאבה עוד זכר במרירות רבה את ראיון העבודה שלו עם ארצי מנהל המחלקה שקיבל אותו לעבודה בעיריה.

"זה קרוב למקצוע שלך", גיחך ארצי.

"איך קרוב? שאל סלאבה".

"אתה מהנדס יערות, נכון? ביערות יש עצים, נכון? העצים משירים עלים, כן? אתה מטאטא את העלים שנושרים, כן? אז מה זה משנה שאלה עצים שנטועים על המדרכות ולא ביער? זה עדיין בתחום של עבודה עם עצים, חחחה" לגלג עליו המנהל ששנא רוסים אפילו אם הם היו טג'יקיסטנים בכלל. מבחינתו כולם היו אותו דבר וארצי נהנה להשפיל את כל הדוקטורים והמהנדסים שעבדו אצלו בטאטוא רחובות. זו היתה עבודת דחק שהומצאה במיוחד בשבילם, אז שיגידו תודה. הרי מה שעשרים מהם עושים, יכולה משאית טאטוא הרחובות לעשות ברבע זמן, אלא שהיא מושבתת חצי מהזמן רק בשביל להעסיק את העולים האלה. אז שיגידו תודה שיש להם עבודה וישתקו.

סלאבה החל לשתות. לא בדיוק החל כי תמיד הוא שתה. כל הרוסים שותים, זו דרך חיים כזאת ואף אחד לא מתרגש מזה. אבל מה שהיה שתיה בנסיבות חברתיות או שתי כוסיות וודקה ביום, הפך להיות לבקבוק או שניים כל יום. חלק בבוקר בבוקר, להשכיח את חרפת העבודה אליה הדרדר מהנדס היערות המדופלם, וחלק כשחזר הביתה מהעבודה ועוד כמה לגימות עד הערב. הערבים היו הכי גרועים ידע וסילי. בהשפעת האלכוהול החל אביו להתעצבן על כל העולם ומי שהיה לידו חטף. בדרך כלל זה היה וסילי המסכן. בשנה הראשונה זה היה רק מכות. לפעמים בידיים ולפעמים עם החגורה. כל דבר קטן היה עילה למכות. איך שוסילי דיבר אליו, מה שוסילי עשה, מה שוסילי לא עשה, מה שוסילי עשה אבל לא במהירות שסלאבה רצה שהוא יעשה.

סלאבה החל להעמיס על וסילי עוד ועוד מטלות בבית כשהוא רק הלך ושקע לתוך חוסר תפקוד מוחלט, מטושטש רוב הזמן מאחורי ענן אלכוהול ורק צועק לוסילי כל פעם שיביא לו את הבקבוק, שיחלוץ לו את הנעליים. שיכין ארוחת ערב. שיעשה כך ושיעשה כך. ככל שסלאבה הפך לנרגן יותר וסילי הפך לכנוע יותר. הוא פחד לדבר, פחד אפילו להראות לעיניו של סלאבה, שלא יטיל עליו איזו משימה או יעיף לו איזו חבטה. לילה אחד כשסלאבה התרגז, השד יודע על מה, הגיע וסילי אליו לחטוף את המנה היומית, אך באותו לילה לא הסתפק סלאבה רק במכות. "גוּבּי" [שפתיים] הוא קרא לו באותו לילה ראשון ומאותו רגע וסילי למד ששפתיים נועדו לדברים שבגילו הוא לא אמור היה לדעת עליהם. אחר כך הלך וסילי להקיא בשירותים וצחצח את השיניים אולי עשר פעמיים אך הטעם המגעיל של מה שעשה לו אביו החורג לא סר מפיו למרות כל הצחצוחים. אחר כך הוא התרגל. גם למה שקרה וגם לדברים גרועים יותר. פעם בחודש בערך היה אביו קורא לו ואז היה עושה לו את מה שעושה ומניח לו לחודש נוסף. וסילי הפך להיות מכונה. כלי לסיפוק יצריו של סלאבה השיכור שלא הפסיק להתעלל בו.     

5. לבד ברחוב

אחרי שנתיים של יסורים אשר וסילי כבר למד לקבלם באדישות, הוא נזרק ע"י סלאבה מהבית. זה קרה באחת מהתקפות הטירוף שלו. זו לא היתה בעיה נפשית, אלא הזיות כתוצאה מרעלים שהכבד אכול הסרטן של של סלאבה לא הצליח לסנן ופגעו במוחו, אבל באותה שעה עוד אף אחד לא ידע על כך. מאחר ואמו של וסילי נפטרה בילדותו ומלבד אביו החורג לא היה לו איש בעולם,  מצא עצמו וסילי ברחוב בגיל שבע עשרה. הוא היה נער יפה וסילי, עד היום הוא כזה. בגיל עשרים וארבע, מזוויות מסוימות הוא עדיין נראה ילד בן שש עשרה. רק מבט בוחן מקרוב מגלה את המבט הכבוי בעיניים והקמטוטים שקפצו לעיניו בטרם עת, שמעידים כמו עשרות עדים על מישהו שכבר עבר הרבה צרות בחיים ומזמן איננו ילד.

איך וסילי הגיע לגן החשמל, אף אחד לא ממש יודע, אבל איכשהו הוא מצא לשם את הדרך כמו נערים רבים בגילו ובמצבו ואף צעירים ממנו, שהחברה הקיאה אותם מתוכה לבית השחי המסריח ביותר של תל אביב. בתחילה היו תעריפיו זולים למדי, כמה עשרות שקלים, משהו שיספיק לו לקצת אוכל וסיגריות, אבל אחרי שראה כמה הוא מבוקש אצל כל הסוטים החרמנים, האמירו תעריפיו אל על. מציצות ונשיקות וסילי, משום מה, לא עשה. כל הדברים האחרים הוא עשה חופשי, מכר את התחת והזין שלו למי שרק רצה, לפחות בהתחלה. כשהיה כבר בן עשרים חדל וסילי להזדיין ברחוב, והחל לקבל את לקוחותיו בבתי מלון חסרי כוכבים בקרבת רחוב אלנבי והסביבה. אחרי כמה זמן הוא השתכלל עוד יותר כשבעזרת אחד מלקוחותיו הטובים קנה טלפון סלולרי והחל לקבל לקוחות קבועים בלבד לפי הזמנה מראש. הסידור הזה אפשר לוסילי להפסיק להתגורר ברחוב ולהתרחץ בברז השטיפה של חדרי אשפה מזדמנים. בגיל עשרים ושלוש הוא כבר שכר חדר בדירה מעופשת בבת ים שם התגוררו כבר שני גרוזינים, ספק שותפים לדירה, ספק הומואים מזדקנים, אבל לוסילי זה לא ממש היה אכפת.

6. מכות

ארקאדי ואלכס לא כל כך שמו לב לוסילי בחודשים הראשונים אחרי שבעל הבית החמדן תקע אותו לאחד החדרים המעופשים בדירה, יותר מחסן מחדר, תמורת 1,200 ש"ח לחודש. וסילי נהג לישון רוב שעות היום ולעבוד כל לילה והם לא ממש הרגישו בנוכחותו. גם בעל הבית היה מרוצה מהסידור כי מצא לו עוד מוכה גורל לאייש את המיטה הריקה של וסילי תמורת עוד 500 ש"ח לחודש. עד מהרה ארקדי ואלכס התחילו להתגנב כל כמה לילות בלילות לסירוגין למיטתו של הבחור החדש וספק לזיין ספק לאנוס אותו כשהיה שרוי בערפול אלכוהולי כמעט מוחלט. הוא היה בחור כבן 30, חסר שם ותואר שנראה הרבה מעל לגילו, אחרי שנים כה רבות של חיים ברחובות. מתי שהוא נמאס לבחור להיות המזרון של הגרוזינים והוא חזר לרחובות שמהם הגיע, אבל ארקאדי ואלכס עוד נגשו לעיתים למיטתו בלילות, שמא יחזור ולפעמים אף הזדיינו שם זה עם זה אחרי אחת מחגיגות הוודקה שלהם. רק אז הם התחילו לשים לב לוסילי ואז גם החלו המריבות איתו.

וסילי, שלא ידע שום דבר על מוכה הגורל ששכן תקופה מסוימת במיטתו, ממש רתח מזעם כשגילה שם בוקר אחד את ארקאדי אפוף השינה והאלכוהול. למרות ציפלוניותו הרבה הוא לא היסס לרגע והתנפל על ארקאדי בחמת זעם. יתכן כי גם היה מצליח להכניע את ארקדי למרות שהוא היה כפול ממנו במשקל ובגיל, בגלל אלמנט ההפתעה, אך אז הגיע גם אלכס ושניהם ביחד גמרו את וסילי ממכות. אחרי המכות ההם לא יכול היה וסילי ללכת לעבוד כמעט כל השבוע. זה רק הגביר את תשומת הלב שהוא עורר אצל מצד הגרוזינים שמתי שהוא גם התחילו להדלק על הנער היפה ששכן איתם תחת קורת גג אחת.

7. השומר

סרגיי התגורר בכניסה השלישית בבלוק בדירה לא יותר טובה מהדירה בה התגורר וסילי עם שני הגרוזינים. וסילי שם לב למבטים החושקים ששלח לעברו סרגיי מדי פעם כשחזר לבלוק אחרי עבודת לילה ממושכת. וסילי מעולם לא העיף אפילו רבע מבט לעברו אבל בפעם הוא נעץ בו מבט ממושך ואף חייך חיוך קטן. סרגיי חשק בישבנו של וסילי אבל וסילי חשק באקדח של סרגיי השומר ולא חדל לתכנו תוכניות איך לשים את ידיו עליו. אחרי שלושה מפגשי בוקר מחויכים כאלה העז סרגיי לפנות לוסילי בדברים: "את עייף אה?" הוא שאל.

"ככה, לא כל כך. לפעמים אחרי לילה ארוך אפילו קשה לי להרדם" ענה וסילי.

"אז אולי בא לך להצטרף אלי לאיזה משקה קטן?" קרץ סרגיי לוסילי, אשר עשה עצמו מתלבט ואז ענה: "אתה יודע מה? למה לא בעצם" והלך אחרי סרגיי לדירתו. כוסית אחר כוסית החל סרגיי להשתחרר ולהעיז יותר. וסילי ידע שזה יהיה המחיר אבל לא היתה לו ברירה. הם הגיעו למיטה ושם להפתעתו סרגיי ביקש ממנו לתקוע אותו.

"שאני אזיין אותך?" תמה וסילי.

"כן, למה? לא עשית את זה אף פעם?"

וסילי לא ענה, רק משך בכתפיו, הוריד את המכנסיים והלביש קונדום על הזין. בדבר הזה לפחות הוא נזהר. אחרי שסיים לפמפם את ישבנו העסיסי של סרגיי ואחרי שסרגיי ביקש להחליף תפקידי ותקע אותו כהוגן, סרגיי נרדם מרוב עייפות. וסילי לא התמהמה אפילו לרגע. הוא קם חרש מהמיטה, מתעלם מסרגיי הנוחר בקולי קולות, לקח את האקדח ויצא בלאט מהבית ומאז דאג לתחוב אותו מתחת לכרית כל פעם שהלך לישון.